בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לוחמת הפלמ"ח ברכה פולד שנורתה על ידי הבריטים ונהפכה למיתוס ביישוב העברי

65 שנים אחרי, התברר לחברה לנשק של פולד שאין הוא אחראי למותה. הנערה שירתה בכלניות

תגובות

בלב תל אביב, ליד רחוב מרמורק, ניצב רחוב קטן, ברכה פולד שמו. רק מעטים מהעוברים ושבים במקום ההומה יודעים ששם הרחוב מנציח את הלוחמת הראשונה שנהרגה במאבק נגד הבריטים, בפינה זו ממש, בהיותה בת 19. עמוס לבבי, שהיה בן 16 בלבד ביום המבצע שבו נהרגה פולד, נשא עמו שנים ארוכות את אשמת מותה - ורק באחרונה גילה שלא היה לו כלל תפקיד בתקרית הטרגית.

25 במארס 1946, שכונה ביישוב היהודי בארץ ישראל "ליל וינגייט", התקבע כאירוע בעל משמעות מיוחדת. במבצע זה, ששמו המקורי "נחשון", תוכננה הורדה של 248 מעפילים בלילה בחוף תל אביב. אבל ספינת המעפילים "וינגייט" נלכדה על ידי הבריטים בים והמבצע בוטל. באחת התקריות הספורות בין הכוחות הבריטיים לכוחות ההגנה באותו הלילה נהרגה פולד, לוחמת הפלמ"ח, שנהפכה סמל ללחימה הנשית במערכה לעצמאות.

חצי שנה אחרי מותה של פולד תפסו הבריטים אוניית מעפילים שנקראה על שמה. אז פירסם נתן אלתרמן, במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר", את השיר "ברכה פולד", שבו יצר הקבלה בין הלוחמת לאונייה:

"היא עגנה במפרץ על פני מים שחורים, / במלכודת ספינות-הציד / היא עמדה מוארה בקרני זרקורים, / כמו אז, בליל וינגייט, למול היורים / שקלעו אל מרפסת הבית. / לבדה כמו אז, עת כרעה למולם, / מני אור ומדם מסנורת / היא לא נחה. נתיב יגיעה עוד לא תם. / היא נפלה על החוף / וחזרה מן הים... / עקשנית ודמומה וחותרת".

פולד נולדה בסוף 1926 בגרמניה, לאב שהתגאה בשירותו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. השם שניתן לה עם לידתה היה ברברה - על שם סנטה ברברה, הקדושה המגינה על התותחנים, החיל שבו שירת אביה. מאורעות ליל הבדולח בנובמבר 1938 שברו את לבו של האב, שנקרע בין זהותו היהודית לזו הגרמנית, ובסופו של דבר טרף את נפשו בכפו.

כעבור חודשים אחדים עלו ברכה ואמה לארץ ישראל והתגוררו בתל אביב. בקיץ 1944 הצטרפה פולד לפלמ"ח, היתה אחת הנשים היחידות שהשתתפו בקורס מ"כים ואף זכתה בתואר חניכה מצטיינת. בפלמ"ח התאהבה בגדעון פלאי, שנעצר בידי הבריטים והושם בכלא במגרש הרוסים. פולד הקפידה לבקרו ולשלוח לו מכתבים. פלאי נהרג במלחמת העצמאות, שנתיים לאחר מותה של פולד.

מארב לילי

מארס 1946 עמד בסימן ביקורה בישראל של הוועדה האנגלו-אמריקאית, שחקרה את הגבלת עלייתם של ניצולי השואה ממחנות העקורים באירופה. הנהלת הסוכנות היהודית הפסיקה את כל מבצעי תנועת המרי העברי בחודש זה, כדי לא לספק לבריטים תחמושת תעמולתית במלחמתם נגד "הטרור היהודי". בהבדל מליל הרכבות, ליל המשטרות, ליל שדות התעופה וליל הגשרים, שבהם הותקפו יעדים של השלטון המנדטורי, המטרה בליל וינגייט היתה העלאה הפגנתית של מעפילים לחוף תל אביב, העיר המרכזית של היישוב. הבחירה בתל אביב נועדה להמחיש את נחישות היישוב כולו להתגייס לפתיחת שערי הארץ, לרבות החוגים שהתנגדו לדרך המאבק המזוין.

"זה היה המבצע הגדול ביותר של ?ההגנה' עד אז", אומר פנחס (פיני) וינשטיין, מפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, שפיקד על כוחות החסימה בחגורת האבטחה ההיקפית. הורדת המעפילים נקבעה לחוף הילטון של היום, בצפון העיר, סמוך לנמל. סביב חוף ההורדה נתחמו שלוש חגורות אבטחה - חגורה צמודה של הגדוד הרביעי בפלמ"ח, חגורה תיכונה של החי"ש (חיל השדה), וחגורה היקפית שנועדה לחסום הזרמת כוחות בריטיים ממחנה שרונה ומיפו. מחוץ לנמל שייטו ארבע סירות חמושות של הפלי"ם (הפלוגה הימית), ובעיר עצמה גויסו 7,000 חברי ההגנה לקליטת המעפילים.

מפקד המבצע היה יצחק שדה, רמטכ"ל ההגנה בפועל, ושני סגניו היו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, ונחום זיו-אב, מפקד מחוז תל אביב. מתכנן המבצע היה יהושע גלוברמן, מבכירי ההגנה שנהרג בתחילת מלחמת העצמאות, והקמב"ץ היה יגאל ידין.

ריכוז הכוחות הגדולים (האזרחיים) והצבת חוליות החסימה בעמדות החלו אחר הצהריים. תל אביב רתחה. המתח האדיר הורגש באוויר והבריטים חשו שמשהו מתבשל. משעות הערב המוקדמות היו כמה היתקלויות לא מתוכננות עם כוחות בריטיים. בכמה כבישים בתוך העיר (דיזנגוף) ובהיקפה (גשר שלוש) נחסמה התנועה. הבריטים הבינו שמשהו קורה, במיוחד כשגילו בסביבות 21:00 את הספינה בים, והחלו במרדף אחריה.

החוליה של פולד היתה אחת משרשרת חוליות שנועדו לחסום את תנועת המשוריינים ממחנה שרונה, שהיה מקור האיום העיקרי להזרמת כוחות משוריינים לעיר. משוריין בריטי שיצא לסיור היקפי באזור רחוב מרמורק זיהה את החוליה. הצוות הזעיק משוריין נוסף, שממנו ירד חייל לסיור רגלי סביב הבית שזוהתה בו התנועה החשודה. מאיר חפץ, מאנשי החוליה, נתקל בחייל הבריטי. שניהם ירו זה בזה - וברחו. החייל ברח מיד למשוריין, שממנו נפתחה אש תופת על הבית.

במרפסת הבית נלכדה פולד עם אנשיה. כשהתרוממה לירות במפקד הבריטי שניצב בצריחון המשוריין, הקדים אותה צרור המקלע הבריטי ופצע אותה אנושות. פולד הספיקה לומר לחבריה ש"מוטב למות מאשר לשבת בכלא בית לחם". במקום לבית חולים, נלקחה פולד לחקירה במשטרת יפו, ומתה מפצעיה.

בטל והתקפל

65 שנה לאחר "ליל וינגייט" סוגר עמוס לבבי, כיום בן 81, מעגל פרטי משלו. לבבי היה אז אחד מגדנ"עי ההגנה שגויסו למבצע. "ביום המבצע נדרשתי להעביר מבית הספר הדתי לבנות ?תלפיות', ברחוב העבודה, שני אקדחים ליודל'ה, יהודי מבוגר שגר בבית האינוולידים ברחוב מרמורק", סיפר לאחרונה בביתו בבאר שבע. "לפנות ערב הגענו, כעשרה נערים, לבית הספר, וישבנו בחשיכה גמורה ובחלונות מוגפים. אף אחד מאתנו לא ידע למה נקראנו ולא שאלנו שאלות. פתאום נכנס מפקד המחלקה, שהיה מבוגר מאתנו בשנה-שנתיים, ואמר: "יש אונייה בדרכה לחוף ולוחמי ההגנה מוצבים בכניסות לעיר כדי לעכב את ה'כלניות' משרונה. תפקידכם להעביר ידיעות והוראות בין הנקודות למפקדה".

מה עשיתם?

"כלום. ישבנו כמה שעות בהמתנה דרוכה, עד שהמ"מ הודיע שהאונייה התגלתה והורה לנו למסור פקודת ?בטל והתקפל!' לעמדות החסימה. אני הייתי צריך למסור את ההודעה לחוליה של ברכה פולד, בקצה רחוב מרמורק. בעיר הוכרז עוצר והרחובות היו ריקים. הלילה היה חשוך וקר. רצתי בכל המהירות בשבילי הקיצור המוכרים בשכונה. בקצה שדרות רוטשילד שמעתי פתאום צרור יריות קצר ובתוך שבריר שנייה נורה צרור נגדי. חילופי האש התנהלו ממש מולי וכשקפצתי לסבך השיחים בחצר הכדורים שרקו סביבי. הרחוב התמלא בשריוניות, חיילים בריטים רבים, זרקורים והמולה נוראה".

איך הגבת?

"הפקודה שקיבלנו מראש למקרה של שיבוש התוכניות והיתקלות עם ה'כלניות' היתה להתנדף מיד מהמקום. מתוקף הנסיבות החלטתי להיעלם מהשטח ורצתי הביתה בבהילות, דרך החצרות. למחרת בבוקר נודע לי שברכה פולד עצרה בגופה את החיילים הבריטים".

שנים ארוכות סבר לבבי שהוא האשם במותה של פולד, כי לא הספיק להעביר את ההודעה על ביטול הפעולה. רק באחרונה, כששוחחתי עמו לצורך כתיבת מאמר אקדמי על אירועי אותו לילה, סיפרתי לו את האמת: הבריטים גילו את החולייה בעצמם והאש החלה באופן הדדי. עד אז, הוא אומר, לא סיפר לאיש על מעורבותו באירוע.

למה שתקת כל השנים?

"הרגשתי שלא מילאתי את המשימה שהוטלה עלי, ושבגללי לא ידעה החוליה שהמבצע בוטל ופתחה באש על הבריטים. לאחר המבצע אף אחד לא תיחקר אותי ואיש לא ידע שלא הגעתי לחוליה. למען האמת, העניין רדף אותי כל השנים".

חשת הקלה כשהתברר לך כעת שאתך או בלעדיך, התקרית היתה מתרחשת כי הבריטים פתחו באש כשנתקלו בחוליה?

"כשקראתי כתבה על גבורתה של פולד זה נגע מאוד ללבי והרגשתי צורך לספר לבני משפחתי. אשתי שאלה אותי ?למה לא דיברת על זה אף פעם?', אבל אני הדחקתי ושמרתי בלב פעולה עלומה. עכשיו אני מרגיש שנסגר המעגל". *

שורת הלוחמות

לוחמות ארץ-ישראליות נוספות שנהרגו וזכו לתהילה

? חנה סנש צנחהבהונגריה מטעם הצבא הבריטי, הוצאה להורג בידי הנאצים

? הדסה למפל נהרגה בהסתערות "ההגנה" על משטרת לטרון במאי 1948

? מירה בן-ארי אלחוטאית בניצנים שנורתה ב-1948, לאחר שהרגה את מפקד הכוח המצרי

? לאה פריזנט לוחמת לח"י שנספתה ביולי 1948, בפיצוץ מחסן תחמושת

? זהרה לביטוב טייסת "ההגנה" שנהרגה בתאונת טיס בקיץ 1948



עמוס לבבי ונכדו אור מאיר. ''שמרתי בלב פעולה עלומה''


ברכה פולד. נלקחה לחקירה במשטרת יפו במקום לבית חולים, ומתה מפצעיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו