בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כפיית הליך בוררות תביא לאובדן האמון במערכת המשפט"

בכנס בנושא בוררות הביעו השופטים בדימוס מאיר שמגר ואורי גורן התנגדות לתזכיר החוק הקובע כי בית משפט השלום יוכל להעביר תביעה אזרחית עד 2.5 מיליון שקל לבוררות, ללא הסכמת הצדדים. עו"ד פיני רובין: "במצוקה שבה אנו נמצאים, אין מנוס מבוררות חובה"

תגובות

>> הצעת החוק שמקדם שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, להפניית תביעות אזרחיות מבתי משפט השלום להליכי בוררות חובה, ממשיכה להסעיר את מערכת המשפט.

ביום עיון בנושא "ניגוד עניינים בבוררות", שנערך בשבוע שעבר על ידי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין, הצטרפו אל שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, שהביעה באחרונה התנגדות נחרצת להצעה, גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ונשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס אורי גורן. השניים הביעו ביקורת על עצם הרעיון של בוררות שהיא בגדר חובה. מנגד, עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי ושות', שמשמש בעצמו מדי פעם בורר ומייצג כנראה את עמדתם של רבים מעורכי הדין, תמך נמרצות בתזכיר החוק.

כיום רק בהסכמת הצדדים יכול בית המשפט להעביר תיק לבורר, ועל פסק הבורר ניתן לערער לבית משפט רק בנסיבות המיוחדות שפורטו בחוק. לפי המתווה המוצע בתזכיר החוק של נאמן, יוסמכו נשיא בית משפט שלום או סגנו להורות על הפניה של תביעה אזרחית שהוגשה לבית משפט השלום, כלומר תביעות שסכומן הוא עד 2.5 מיליון שקל, להידון בפני בורר בהליך של בוררות חובה, ללא צורך בהסכמת בעלי הדין.

נראה כי עיקר התמיכה בהצעת החוק מגיע מעורכי הדין הפרטיים. עורכי הדין מתריעים רבות על העומס הבלתי נסבל הקיים בבתי המשפט, המקשה על ניהול ההליכים המשפטיים באופן סביר. מצד שני, ציבור זה גם עתיד ליהנות מהצעת החוק, שכן לפיה עורכי דין בעלי ותק של שבע שנים יוכלו לשמש בוררים באותם תיקים שיועברו לבוררות חובה, ולהחליף את מקומם של שופטי בית משפט השלום.

רובין: חסיד של בוררויות כשאני לא הבורר

"במצוקה שבה אנחנו מצויים אין מנוס מבוררות חובה", אמר עו"ד רובין. לדעתו, בשל קשיי תקציב של מערכת המשפט, "זה לא יהיה נורא אם במצב העומס הקשה הנוכחי נרופף את העומס על בתי המשפט ונאפשר בוררות אצל עורכי דין. הצדדים יוכלו לבחור את הבוררים, וזה יקל על ההליכה לבוררות ועל בתי המשפט. אין לי בעיה שאותם בוררי חובה יהיו רק שופטים בדימוס כדי שלא יהיה חשש לניגוד עניינים של עורכי דין".

רובין העיד על עצמו כי הוא "חסיד של בוררויות, רק כשאני לא בורר בעצמי". לדבריו, הוא משתדל לא לקחת תיקים כבורר אלא מעדיף לייצג צדדים בבוררות המתקיימת בפני בוררים אחרים. הוא הסביר את העומד מאחורי העדפותיו: "כבורר צריך סבלנות של ברזל לשמוע את הצדדים. אני לא מורגל באיפוק שיפוטי, הוא משעמם בחלקו הגדול". רובין המשיך וסיפר כי "אני רגיל לעבוד בצוות, אני לא מנהל תיקים בעצמי ורגיל להיעזר באחרים. כבורר אני חייב לקרוא את הפרוטוקולים ואת כל הפסיקה בעצמי, והנטל כבד. כשאני הולך לבית המשפט אני סומך על כך שמי שעבד על התיק אתי ציטט במדויק ולא עשה שלוש נקודות אם המשך המשפט לא התאים לנו".

במקרים הנדירים שבהם, לדבריו, הוא מסכים לשמש כבורר, מציב רובין תנאי בפני הצדדים לקבלת התפקיד: "אני תמיד מצהיר שגם אם אמצא מחובק בתמונה עם הצד שכנגד לא אפסול את עצמי. זו מדינה קטנה ואני לא רוצה לגזור על עצמי איפוקים. אני לא שופט ולא רוצה לגזור על עצמי גזירות ולחשוב מה יהיה אחר כך בבוררות". הוא הבהיר כמה חשוב לעגן את התנאי שהציב בכתובים: "בפעם היחידה שלא כתבתי זאת, הצדדים ביקשו לבטל את הבוררות בגלל ניגוד העניינים שלי. אני לא מתבייש בזה, לא הפריע לי, לדידי לא היה לי ניגוד עניינים. אמרו לי שאני מכיר את נוחי או דני דנקנר. אמרתי שאני מוקיר ולא רק מכיר אותם. לא חשבתי שמישהו עושה לי עוול או פוגע בי כי ביקש את פסילתי מחמת ניגוד עניינים".

בוררות חובה היא לא בוררות

לפני כשבועיים הגדירה דורנר בכנס שעסק בהצעת החוק את רעיון בוררות החובה כ"אסון". "הצעת החוק הזו היא ניסיון ממשלתי לרכוש שירותי שיפוט בזול. מדובר בהפרטת מערכת השיפוט בישראל", אמרה. השופטים בדימוס שמגר וגורן היו פחות בוטים בדבריהם, אך גם הם, כמו דורנר, מתנגדים לרעיון בוררות החובה.

"אני לא מאמין בבוררות חובה בשל החיבור של שני המונחים יחד", אמר שמגר. "אם יכפו על אנשים להתדיין בבוררות שנכפית עליהם, אני סבור שנפגע פגיעה חמורה במושגי יסוד ערכיים במדינה שבה שוררים חופש וחירות. נאבד הרבה מהאמון שאנשים רוחשים לבתי המשפט. צריך לתת לאדם בחירה חופשית בין הליכה לבוררות לבין פנייה לבית המשפט".

לדברי שמגר, "בוררות לא תפרח אם תהיה כפייה על צד להליך משפטי להתדיין בפני בורר שהוא אינו מאמין בו. אדם מתדיין בפני בית המשפט כי הוא מאמין במוסד המדינתי. הפיקוח הממלכתי יוצר תשתית לאדם לתת אמון בבתי המשפט כי הוא יודע שיש זכות טיעון וערעור, ושאנשים נבחרים בקפידה לפני שהם מתמנים לתפקידם כשופטים. אמנם יש יוצאים מהכלל, אך הם אינם מעידים על הכלל".

הנשיא בדימוס שמגר סבור כי צריך להיות פיקוח הדוק יותר על הליכי בוררות המתקיימים כבר עתה והציע לנקוט צעדים משמעתיים במסגרת מוסדות לשכת עורכי הדין במקרים שבהם עורך דין מביא עובדות שקריות במסגרת הליך בוררות. עם זאת, שמגר רואה בהליכי הבוררות המתקיימים כיום בהתאם לרצונם של הצדדים הליכים שיכולים להקל על העומס שרובץ על בתי המשפט. "צריך לטפח את הליך הבוררות, לפרסם פסקי בוררות ולהביא לניצול רב יותר של דרך אלטרנטיבית זו כדי להכריע בסכסוכים", סיכם.

הנשיא בדימוס גורן הביע ביום העיון עמדה דומה. "בוררות חובה לפי צירוף המלים יחדיו היא כבר לא בוררות. בוררות מבוססת על הסכמה בין הצדדים ללכת אליה. אם יש חובה, זה כבר לא בוררות. תקראו לזה משהו אחר - בוררות זה לא".

"השופטים לא מעורים בחיי החברה הפיננסית"

יום העיון, שהונחה על ידי עורך דין מוטי גלוסקא, יו"ר הנהלת המוסד לבוררות, התקיים בעקבות פסק הדין התקדימי שניתן לפני כשלושה חודשים בעניין פרשת פז והקבוצה הפולנית על ידי השופט יורם דנציגר. בפסק דין זה קיבל דנציגר את עמדתו של הבורר, השופט בדימוס ישי לויט, בבוררות בין חברת ארט-בי לקבוצת ליברמן, שנוהלה על ידי צדיק בינו, שלא לפסול את עצמו, וקבע כי החלטותיו ייוותרו בתוקף.

ההחלטה טיהרה את שמו של לויט, שפסק דינו בוטל קודם לכן על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שהיה נגוע בקשר עם אחד הצדדים בהליך.

בפסק הדין התקדימי התווה דנציגר גבולות לבקשות להעברת בורר מתפקידו והגדיר את חובותיו של הבורר לפני הבוררות ובמהלכה. דנציגר קבע כי המבחן לפסילת בורר צריך להיות דומה למבחן שנקבע בעניינם של שופטים, וכי הטוען לפסלות בורר צריך להוכיח את קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. מנגד, קבע דנציגר, כי על כל המשתתפים בבוררות, הצדדים והבורר, חלה חובת גילוי מלאה, הכוללת גם בדיקה אצל עובדיו ושותפיו של הבורר לגבי קשרים קודמים שלו עם הצדדים. "על הבורר לחשוף את המידע ולתת לצדדים להחליט על פי שיקול דעתם אם הם רוצים למנות אותו לתפקיד".

רובין, שייצג את קבוצת ליברמן שדרשה לבטל את פסק הבוררות של לויט, סיפר ביום העיון על ההליכים מאחורי הקלעים של ההחלטה לערער על פסיקת לויט: "החזקתי את עצמי כידיד של השופט בדימוס לויט, אולי חבר היא לא המלה הנכונה. הרגשתי מקורב אליו. אני עדיין מרגיש כך, אבל אני לא בטוח שהוא מרגיש כך כלפי". השופט בדימוס לויט, שישב בקהל, הבהיר שאין לו כל טענות כלפי רובין.

לדברי רובין, "כשלויט סיים את כהונתו כסגן נשיא בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עשינו לו מסיבת הפתעה בלשכה אצלו. נדמה לי שגם יורם דנציגר היה. לויט הגיע בבוקר וראה קהל של עורכי דין מריע לו. דעתי לא השתנתה לאורך הזמן. ולמרות זאת, התחלתי במהלך משפטי כדי לפסול את הבורר לויט בפרשת ליברמן". לדבריו, "הקפדתי לומר לצדדים הנוגעים בדבר שהטיעון בבקשת הפסילה יהיה נורמטיבי-משפטי ולא אישי. אם נפל פגם ברמה הנורמטיבית ונוצר חשש לניגוד עניינים, חברים-חברים, אבל נעמוד על טיב תפקידכם. אני לא חושב שאני מערער על אמינותו ותפקידו אם אני טוען לחשש בשל ניגוד עניינים", אמר.

עורך דין יצחק מירון, שייצג את חברת ארט-בי, אמר כי "צד מרגיש חופשי לפגוע בבורר. אם בתי המשפט לא ייתנו לבוררים הגנה, מי שייפגע זה הבורר והצד השני שהיה תם לב". הוא הוסיף כי, לדעתו, "הבורר לויט לא נהג נכון כשלא רצה להמשיך בבוררות אחרי פסק הדין בבית המשפט העליון. היום אני צריך לחפש בורר חדש רק כי אחד הצדדים זרק עליו בוץ. למה?", הקשה.

גורן, שפרש לפני כשנתיים משיפוט וכיום הוא בורר מבוקש בשוק הפרטי, הסביר ביום העיון את הצד של הבוררים: "כבורר אתה חשוף לתביעה אם פעלת שלא כחוק. הרגישות של הצדדים לניגוד עניינים גדולה יותר. בתיק אחד שקיבלתי כבורר כבר בפתח הבוררות אמרתי לצדדים שהייתי בחתונה של אחד מבניו של עורכי הדין לפני עשר שנים. עורכי הדין אמרו לי ?איך אתה מעלה זאת, אנחנו מכירים אותך ורוצים להמשיך'. שבוע אחר כך הם הודיעו שאחד הלקוחות אינו רוצה להמשיך איתי כבורר. התפטרתי מיד. כשופט לא הייתי פוסל את עצמי, הייתי מנפנף אותם, אבל כבורר אין לך מה לעשות".

גורן סבור שיש להחמיר בכללי ניגוד העניינים החלים על בוררים יחסית לאלה החלים על שופטים, מכיוון שלדבריו "השופטים יותר סגורים בלשכות שלהם, הם . אין להם זמן לזה והם משתדלים לא להיות מעורבים בכך, שמא יגידו שהם קשורים לצד זה או אחר".

לעומת זאת, לדבריו, "בוררים יוצאים לאוויר הצח, רואים שיש דברים אחרים חוץ מבית המשפט, הם מעורבים יותר בחיי החברה ויש בכך סיכון נוסף לניגוד עניינים".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו