בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דנקנר היה יכול למצוא תוכן בזול יותר

רכישה מגבילה

תגובות

>> "כדי למצב את אחזקותיה של אי.די.בי בתחום התקשורת חשבנו שנכון לרכוש לראשונה גם חברת תוכן איכותית ובעלת מעמד היסטורי כ'מעריב'. רכישה זו תאפשר לקבוצה להתמודד בתנאים שווים מול קבוצות תקשורת אחרות שכבר כיום עשירות בתוכן" - כך הסביר בשבוע שעבר נוחי דנקנר את המוטיבציה שלו להשקיע ב"מעריב".

ואולם לא ברור כיצד הרכישה תסייע לו להתמודד מול תאגידים כמו HOT ובזק. ראשית, התוכן שיש כיום ב"מעריב" לא יכול להתחרות בחברות אלה, מכיוון שלא מדובר בתוכן טלוויזיוני או תוכן וידיאו, אלא בתוכן טקסטואלי עיתונאי. יש לזכור שאף אחת מהקבוצות הללו לא מחזיקה בעיתון. גם ברמה האינטרנטית, אתר NRG של "מעריב" נחשב לדל יחסית וחסר בכוח אדם.

בסכום פחות בהרבה של מיליונים בודדים לשנה, ולעתים הרבה פחות מכך, ניתן לרכוש מעיתון את תכניו, כפי שעושים שאתרי תוכן שונים במסגרת עסקות שבהן הם מעשירים את התוכן שיש להם.

אחזקה של עיתון תטיל גם מגבלות על יכולתו של דנקנר להשתלב בתחום הטלוויזיה ותגביל אותו לאחזקה של 8% מערוץ טלוויזיה, וכן תטיל הגבלה על מספר ערוצי הכבלים והלוויין שיוכל להחזיק.

מדוע אם כן משקיעה חברה ציבורית 140 מיליון שקל כדי לרכוש חברה מלאה בחובות עבור מוצר שניתן להשיגו הרבה יותר בזול, וללא התחייבות? שאלה זו צריכה להיות מופנית לדנקנר, שחייב בתשובות אלה לבעלי המניות שמממנים את העסקה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו