בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | שמחת הגלגול

נשיא נהפך לאסיר, ראש ממשלה לחשוד בפלילים, מצב הרוח הלאומי משתנה במהירות הברק והאדרנלין גועש. פלא שישראל מתמכרת למטמורפוזה?

תגובות

היה היה בארץ אחת, שאת שמה מוטב לא לזכור, נשיא אחד, שאת שמו מוטב לא לזכור, שהקיץ בוקר אחד מתוך חלומות טרופים ומצא שנהפך לאסיר. כך יוכל להתחיל הסיפור שהיה יכול להיכתב על פרשת משה קצב, אילו היה הסופר פרנץ קפקא עולה לישראל וזוכה לחיות עד ימינו ולכתוב מחדש את סיפורו הנודע "מטמורפוזה", או "הגלגול" בגרסתו המקומית. אבל הרי ידוע שקפקא לא היה ציוני, ובצדק, בחזותו מראש שמדינת ישראל אינה מקום של קולטורה ושלעולם לא תיתן לו, כסופר, את המקום הראוי לו ולא לסיפורים שיכתוב, מפני שכל מה שדמיונו הקודח ביותר היה יכול להמציא, מחוויר לעומת האבסורדים הקורים בה במציאות.

ואמנם, כיורשתה הרוחנית של סיפורי קפקא, מדינת ישראל חוזרת ומוכיחה את כוחה במטמורפוזות. המטמורפוזה של קצב מנשיא לאסיר יכולה להיחשב שיא בינלאומי לכל דבר בתחום זה. אבל גם המטמורפוזה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לחשוד בפלילים. או המטמורפוזה של ההסכם המיוחל בין ישראל לפלסטינים לפיגוע דמים בירושלים, שיעבור מצדו מטמורפוזה להפגזה נגדית, שתעבור מטמורפוזה לעוד פיגוע וכן הלאה.

לספורט המטמורפוזה המהירה גם אפשר לשייך את הגלגולים המהירים כבזק שעובר מצב הרוח הלאומי. שמחת הניצחון על שהנשיא האנס בא על עונשו - ומיד, כהרף עין, דאגה: מה יהיה אם יתאבד חלילה בכלאו? ולאיזה כלא יישלח? ומה יהיה אם האסירים ילעגו לו וישפילו אותו? יש לדעת, שהספורט הלאומי הזה של מטמורפוזה מהירה במצבי הרוח יצר ביקוש אדיר לסיבות לעבור משמחה ליגון ולהיפך. למשל: יוצרים ציפיות להסכם שלום, ואז בום, מפסיקים באמצע. או גם: מודיעים על העלאה במחיר הדלק, ואז מורידים קצת, בשביל הכיף שבמטמורפוזה. או: מודיעים בהתלהבות על מציאת גז טבעי בחופי ישראל, ואז מנחיתים מסים על מי שהשקיעו בגילוי.

כי זאת יש לדעת: אחרי כל מטמורפוזה, רמת האדרנלין בדם נשארת גבוהה גם אחרי שנגמרת המטמורפוזה וצריך לפרוק אותה איכשהו על מטמורפוזה נוספת. ואחרי המטמורפוזה הנוספת - על עוד אחת, וכן הלאה. דוגמה קטנה להתמכרות אדרנלינית כזאת: ביום שלישי שודר כמדי שבוע בערוץ 1 המשדר "פוליטיקה". הוא יוחד, כיאה וכנאה, למטמורפוזה של משה קצב, אבל מיד עבר בעצמו מטמורפוזה ונעשה למדור קולני לחיפוש מושחתים, מכל הסוגים, מושחתים של סקס, ומושחתים של כסף, ומושחתים של תקשורת, ומושחתים של גז ושל נפט ושל רפואה. בכחנליה של שחיתות.

עזבת את ערוץ 1 ועברת לערוץ 10. והנה, עוד מטמורפוזה מוזרה: אותו פסיכיאטר בדיוק, שהוזמן כמה דקות לפני כן ל"פוליטיקה" כדי לנתח את הפרופיל של האסיר לעתיד קצב, הופיע גם בערוץ המתחרה וחזר על הניתוח של אותו פרופיל. ללמדנו, שהתאווה להיות נוכח ברגע ההיסטורי הזה של המטמורפוזה הגדולה של האסיר, שהסתתר זמן רב תחת התואר של נשיא המדינה, גוברת על הרצינות המקצועית גם אצל מי שאמור לגלם את היציבות הנפשית מעצם היותו פסיכיאטר.

כלומר, גם אלמלא ברא אלוהים את המטמורפוזות, היה צריך להמציא אותן מטעמים בריאותיים, כדי להעלות מפעם לפעם את רמת האדרנלין של עם ישראל באופן מרוכז. וכאן נכנסת לתמונה מערכת המשפט, אותו מוסד שהוקם באופן רשמי לעשיית צדק, אבל עבר מטמורפוזה ונהפך לזירה של שחרור אדרנלין.

השיטה פועלת כדלקמן: בית המשפט מכריז על עצמו כאובייקטיבי וכמנותק מהיצרים הגועשים בקרב ההמון, אם כי רק אלוהים יודע אם זה באמת נכון. בימים כתיקונם מעלות לנו פסיקותיו של בית המשפט את הסעיף, מפני שהוא נתפש כמי שמקל מדי בעונשם של מי שהעם היה רוצה לראותם נענשים בחומרה רבה יותר. אבל אז, שימו לב: אחת, שתיים, שלוש - מטמורפוזה: בית המשפט, המוציא לא פעם, כאמור, פושעים מסוכנים בלא כלום כמעט, קלע בול למשאלת הלב של העם והכניס לו, לקצב, כמו גבר, שבע שנים בפנים.

מי אשם שכבר התמכרנו לחלוטין למשחקי המטמורפוזות? היינו מוכרחים להיווכח במו עינינו איך איש רם מעלה נהפך לשום-כלום, בשביל הכיף שבמטמורפוזה. המטמורפוזה מוחלטת כל כך, שגם ראש הממשלה דיבר על הנשיא לשעבר בלי להזכיר את שמו כעוד מקרה אלמוני של ניצחון החוק. והחרה אחריו הנשיא הנוכחי, והחרתה אחריו יושבת ראש האופוזיציה. וכל העם רואים איך בפוליטיקה הכל, בעצם, עבר, עובר ויעבור מטמורפוזה, כולל המלה "צביעות", למשל, או "התחסדות", או "שמחה לאיד", שעברו מטמורפוזה ושוב אין קוראים להן צביעות והתחסדות ושמחה לאיד אלא דאגה לשלטון החוק. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו