בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מדוע הוצאה להורג חברתה היהודייה של מלכת צרפת?

ומה ניתן ללמוד מנסיבות מותה על החברה בה אנו חיים?

תגובות

במוצאי שבת, 8 ביולי 1617, התכוננו תושבי פאריס לחגיגה גדולה. אחת הנשים החזקות בעיר עמדה לעלות על המוקד: לאונורה גליגאי, חברתה הקרובה ביותר של המלכה האם, מריה דה-מדיצ'י. פאריס שנאה את שתיהן. גליגאי היתה שנואה לא רק עקב השפעתה בחצר המלוכה, אלא גם מפני שהיתה אשה ואיטלקייה, אולי גם מפני שהיתה חולה ומכוערת; היא נדונה למוות באשמת בגידה, אבל הכל ידעו מה פשעה האמיתי: לאונורה גליגאי היתה מכשפה יהודייה.

יש בהיסטוריה סיפורים שאיש אינו מכיר עד שהם צצים להם פתאום, ומשאירים את השומעים עם "וואו" גדול: כזה הוא סיפורה של לאונורה גליגאי, גיבורת ספרה החדש של יערה בר-און, העוסקת בהיסטוריה חברתית ובלימודי תרבות ("מכשפה יהודייה" בחצר מלך צרפת, הוצאת כרמל).

היא גדלה כנראה בביתו של פרנצ'סקו דה-מדיצ'י, לימים הדוכס הגדול של פירנצה, יחד עם אחייניתו של הדוכס, מריה. חביבה ובעלת מזג טוב היא שימשה למריה כעין אחות גדולה ומריה אהבה אותה מאוד. כשנשלחה מריה לפאריס כדי להינשא למלך אנרי הרביעי, לקחה אתה את חברתה ובת לווייתה. בפריס נישאה לאונורה לקונצ'ינו קונצ'יני, אף הוא איש פירנצה שעלה לגדולה בחצרו של מלך צרפת.

אלה היו ימים גורליים בצרפת. המלך נרצח, בנו היה ילד ואלמנתו מריה, שנקראה בצרפת מרי, השתלטה על הארמון. גם מעמדה של חברתה לאונורה התחזק. אף על פי כן היתה לאונורה אומללה. היא לקתה במחלה מסתורית שגרמה להתפרצויות בכי והתקפות מחנק, עד שיצאה כמעט מדעתה. היא הסתגרה בחדרה בארמון הלובר, מיעטה להיראות בציבור ומילאה את חדרה באבני ריפוי, כדורי קטיפה, תפילין ודמויות שעווה. המלכה הזעיקה אל חברתה את טובי הרופאים ובשלב מסוים גם מגרשי שדים, הכל לשווא. אחד הרופאים היה יהודי מאיטליה ושמו פילותיאוס אליהו דה לונה מונטלטו. לימים נמצאו בחדרה ספרים על יהדות ומאגיה.

קהילת הארמון, שמנתה אלפי בני אדם, היתה שקועה בינתיים במסכת תככים ומזימות וסקנדלים מסמרי שיער, תשוקות ופנטזיות, שנאות, אהבות ובעיקר בגידות. נראה שלואי ה-13 התאהב באציל איטלקי חסון ויפה תואר וזה אירגן את חיסולו של קונצ'ינו קונצ'יני, בעלה בנפרד של לאונורה המכשפה. מיד אחר כך נעצרה גם לאונורה. מרי כבר לא היתה יכולה לעזור: המכה שהונחתה על קונצ'יני חיסלה גם את השפעתה בחצר.

כל זה קרה בחברה חשוכה ואכזרית, אלימה עד טירוף חושים. בר און מתארת שגרה של הוצאות להורג המוניות, גם בשריפה, מעשי לינץ' מלווים בהתעללויות בגופות, לא פעם עד קניבליזם. היא מסתמכת בין השאר על מקור מפתיע למדי: "פמפלטים", מעין עיתונים שהופצו בפאריס, מסרו מידע לצד פרשנות על המתרחש בעיר, גם בארמון, ויצרו מעין דעת קהל. בין היתר עודדו את תושבי העיר לחזות בהוצאות להורג; זו של לאונורה גליגאי נועדה להיות מרהיבה במיוחד. ברגע האחרון השיגה גליגאי דחייה, בטענה שהיא בהריון, אך בדיקה מהירה גילתה ששיקרה. אחר כך ערפו את ראשה קרוב מאוד לכתפיים. הראש התגלגל לרוחב הבימה. הגוף הופשט מבגדיו ונזרק לאש בכותונת, ואחריו נזרק הראש.

בר און מבקשת ללמוד מהפרשה כמה דברים על גזענות ושנאת האחר בכלל. "אל תפטרו את השאלות המועלות בספר זה כבלתי רלוונטיות לחייכם", היא כותבת, "קל לנו לייחס אי-רציונליות, דעות קדומות ו'חשיכה' לאנשי העבר; בימינו, במחוזותינו, הרי אין שורפים מכשפות, אנחנו שונים כמובן, נאורים ומושכלים". לפי בר און, האמת היא שבפאריס של המאה ה-17 הונחו יסודות רבים של החברה והפוליטיקה, התרבות והתקשורת כפי שאנחנו חוזים בהם כיום, במאה ה-21. החומרים שמרכיבים את סיפורה של לאונורה גליגאי נוכחים בצורה מובהקת לא פחות גם היום, בינינו ומסביבנו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו