בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנגיד האמיץ בעולם

רוב הנגידים בעולם נכנעים ללחצים הפוליטיים שמופעלים עליהם, אבל לא הנגיד הישראלי, סטנלי פישר

תגובות

>> לפעמים צריך להוריד את הכובע: נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שהפתיע את אתמול את השווקים כהודיע על העלאת ריבית של 0.5% ל-3% - הוכיח שהוא אחד הנגידים העקביים, הישירים והאמיצים בעולם, אולי אפילו האמיץ שבהם.

פישר הוא לא נגיד הבנק המרכזי היחיד שמתמודד עם דילמה גדולה. מצד אחד, ישנו הרצון של כולם לעודד את הכלכלה, גם הגלובלית וגם המקומית, על ידי שמירה על ריבית נמוכה, אך מצד השני קיים החשש מפני יצירת אינפלציה ובועות מחירים חדשות. לחלק מהמדינות, בעיקר אלה שהכלכלה שלהן צומחות מהר, יש גם דילמה נוספות: אם הן יעלו את הריבית הן עלולות לגרום להתחזקות המטבע המקומי, ולפגיעה קשה ביצוא שלהן.

בניסיון להתמודד עם ההשלכות הציבוריות של הדילמות האלה, נוקטים רוב הנגידים המרכזיים טקטיקה דומה. הם מדברים על הסיכון, הם מזכירים את צל האינפלציה, הם אומרים שבעתיד אולי ייאלצו לעלות ריבית. אבל במציאות הם נכנעים ללחצים הפוליטיים שמופעלים עליהם. באמריקה ובאירופה הלחצים הם בעיקר על רקע רמת האבטלה הגבוהה. קשה לנגידים לעלות ריבית כל עוד רמת התעסוקה נמוכה, גם אם לרבים ברור שיש נכסים פיננסיים שמתנפחים ומתחילים להתנתק מהיגיון כלכלי כתוצאה מהכסף הזול שזורם למערכת. במדינות אחרות הלחץ הוא של תעשיינים ויצואנים, שרוצים שער חליפין נמוך. ויש מקומות שבהם קברניטי הכלכלה לא יעשו מהלכים שפוגעים באילי ההון הגדולים שלהם.

אבל לא סטנלי פישר, הנגיד הישראלי. פישר מזהיר זה חודשים ארוכים שרמת האינפלציה בישראל מגרדת את הגבול העליון. הוא העביר את כל המסרים, שלח את כל הרמזים, והבהיר שהריבית נמצאת במגמת ארוכת טווח של עלייה. פישר הזהיר גם מפני מחירי הדיור: הם עולים בקצב יותר מדי מהיר, הוא אמר, ולא רק שהם משפיעים לרעה על האינפלציה - הם אפילו יכולים להפוך לאיום על היציבות הפיננסית.

מדוע? בגלל המספר הגדול של האנשים שנטלו משכנתאות גדולות בריבית משתנה מסוג פריים - ויתקשו לשרת אותם במציאות של ריבית עולה ומחירי דיור יורדים. בנאום שנשא לפני חודש וחצי אמר פישר בדיוק את זה, ואפילו הציג גרף שמראה עד כמה גרף מחירי הדיור של ישראל דומה לגרף המחירים במדינות כמו ארה"ב, ספרד ואירלנד - תקופה קצרה לפני שהכל קרס.

אלא שכל האזהרות לא הועילו. מחירי הדיור ממשיכים לעלות במהירות, למרות כל התקנות החדשות של הפיקוח על הבנקים שנועדו להגביל את מתן משכנתאות. קצב עליית הדיור על פי 12 החודשים האחרונים היה 16.3%. האינפלציה, בין השאר, בגלל עליית מחירי הדלק, זינקה מעבר ליעד הממשלתי של 3%. האינפלציה על בסיסי השנה שחלפה היא 4.1%, והציפיות לאינפלציה לשנה הקרובה, על פי מחירי איגרות החוב בשוק ההון, עלו לרמה של 3.7%.

שני הנתונים הם הרבה מעל ליעד הלאומי. אפילו הנתונים הגבוהים הללו הם הערכות חסר של האינפלציה האמיתית: מחירי הדיור, חלק מרכזי מסל הצריכה של משק בית ישראלי, נכנסים לחישובי האינפלציה רק דרך מחירי שכר הדירה - ולא דרך מחירי הדירות עצמן. לו מדד המחירים לצרכן היה כולל את מלוא מרכיב מחירי הדירות, האינפלציה הנמדדת היתה גבוהה הרבה יותר. למעשה הכל עולה: המחירים, השכר, התעסוקה, כמות הכסף, האשראי ומה לא.

לכן, על פי הצורך הנגזר מהנתונים ומבלי להיכנע לאף סוג של לחצים, פישר הגיב - ובעוצמה הנדרשת. החל בשבוע הבא תהיה הריבית הבסיסית 3%, ריבית הפריים תהיה 4%, המשכנתאות יעלו, האוברדראפט בבנק יתייקר, הריבית על כרטיסי אשראי תטפס ופיקדון שקלי בבנק יציע לראשונה לאחר זמן רב ריבית משמעותית של 3%, ואולי אפילו טיפה יותר. הכל כדי לקרר מעט את שוק הדיור ואת המשק כולו.

ולא, זה לא הסוף: פישר ימתין עתה חודש או שניים כדי לבחון את תוצאות העלאת הריבית, אבל הוא לא יעצור אותה אם המהלך האחרון לא יביא לתוצאות הרצויות: הפסקת העלייה של מחירי הדיור והתייצבות ציפיות האינפלציה העתידית מתחת ל-3% לשנה. את זה אנחנו יודעים מתוך ההודעה הרשמית של בנק ישראל: על פי נתוני הריביות בשוק הון תהיה הריבית השקלית בעוד שנה 4.1%, ובנק ישראל לא רמז שזוהי הגזמה.

הנתונים עם פישר

לרבים נראה הבוקר הצעד של פישר כמשוגע, בין השאר, כי הוא אחד הנגידים היחידים שמרשה לעצמו להקפיץ ריבית במחצית האחוז - אבל פישר פשוט יסודי, בלתי מתפשר ולא נכנע ללחצים. נגידים אחרים הם המשוגעים, בכך שהם שומרים על ריבית נמוכה מדי ומקריבים את הטווח הבינוני והארוך לטובת הטווח הקצר. בפועל, למרות העלייה אתמול, הריבית הריאלית בישראל עדיין שלילית, או לכל היותר מאופסת: הרי נכון להיום האינפלציה גבוהה מ-3% - הריבית הבסיסית החדשה.

ומה עם שער החליפין? כמו כל השווקים, גם סוחרי שוק המט"ח הופתעו אתמול מעליית הריבית החדה, והדולר נחלש בכמעט אחוז שלם, דקות לאחר הודעת בנק ישראל. אפשר להניח שהבוקר יתחדשו הביקורות של היצואנים, התעשיינים ואנשי העסקים נגד העלאת הריבית, יחד עם דרישות לסיוע ממשלתי ולהגבלת המשקיעים הזרים.

אלא שפישר, איש בעל עצבי ברזל שבין השאר היה זה שהטה את הכף בקרב על אישור מסקרנות ועדת ששינסקי בכנסת, כאשר יצא בביקורת קשה נגד ה"תרגילים המלוכלכים של אינטרסנטים", לא יתרגש מהביקורת. הסיבה פשוטה: הנתונים אתו. המשק הישראלי צומח בקצב גבוה מאוד, 7.7% ברבעון הרביעי של 2010. הכנסות המדינה ממסים גבוהות, שוק ההון לא רחוק מהשיא, ואפילו השקל החזיק יפה בחודשים האחרונים: שער החליפין האפקטיבי הנומינלי נשאר בחודש האחרון ללא שינוי.

ומה עם היצוא, הסעיף החלש יותר ביותר בנתוני החשבונאות הלאומית? האם הוא לא יספוג מכה נוספת כתוצאה מהתחזקות השקל?

אפילו לכך יש לבנק ישראל תשובה: מנתונים פנימיים שהצטברו בבנק, חלקם טרם פורסמו במלואם, נראה שגם היצוא וההזמנות ליצוא נמצאים במגמת עלייה. עם משק כזה - מותר, ראוי וצריך לעלות ריבית.

נגידים של בנקים מרכזיים צריכים לעתים קרובות לבחור בין הרע, לרע יותר. הפעם, כמו בכל החודשים האחרונים, פישר מכוון לרע הגדול - מחירי הדיור והאינפלציה - ויש לו תשובות משכנעות לכל טיעון נגדי שיועלה על ידי אינטרסנט, פוליטיקאי, איל הון או יועץ מטעמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו