בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטעות של פישר

העלאת הריבית

תגובות

>> בבוקר שלאחר העלאת הריבית ב-0.5%, הסיר איתן אבריאל את כובעו לנגיד ("הנגיד האמיץ בעולם", 29.3). הכבוד מגיע לו, על פי הכותב, משום שהנגיד מתמודד באומץ עם העלייה במחירי הדיור ועם האינפלציה בכלל. והמעשה נחשב לאמיץ, משום שנגידי הבנקים המרכזיים החשובים בעולם נמנעים ממדיניות דומה. כותב שורות אלה סובר, בניגוד לכך, שהנגיד טעה.

קודם כל כמה נתונים. מדד המחירים עלה ב-12 החודשים שעד פברואר ב-4.2%, ואין חולק על כך שזהו מספר החורג במידה ניכרת מיעד בנק ישראל. אלא שלא כל אינפלציה היא אינפלציה. יש אינפלציה הנגרמת על ידי לחצי ביקוש, ויש אינפלציה הנגרמת על ידי זעזוע בצד ההיצע. אני מבקש לקבוע שמרכיב משמעותי באינפלציה מקורו בצד ההיצע. כך, באותה תקופה של 12 חודשים עלו מחירי המזון ב-6.2%.

יש אינדיקטור נוסף לכך שחלק ניכר מעליית המחירים מקורו בצד ההיצע: החל בינואר 2010 "רצים" מחירי תפוקת התעשייה בקצב מהיר בהרבה ממחירי הצרכן. זאת, לאחר שברוב השנה שקדמה לכך רשמו המחירים הללו אינפלציה שלילית. ברור גם למה: באותה התקופה סבל המשק העולמי מתוצאות המשבר הפיננסי, ומחירי הדלק והמזון שהרקיעו שחקים ב-2008, ירדו בתלילות.

המרכיב השני בעליית המחירים מקורו חלקית בביקוש - אבל בעיקר בביקוש לדיור. מחירי הדיור עלו בשנה שעד פברואר 2011 ב-6.5%, ולכן לא ייפלא שמדד המחירים ללא דיור עלה בתקופה האמורה ב-3.5%, חריגה מיעד בנק ישראל שאם נתקן אותה בעליית המחירים שמקורה בצד ההיצע, כבר כמעט אינה חורגת כלל מיעד בנק ישראל. מה גם שחלק מעליית מחירי הדיור מקורה בהיצע - המחסור בדירות.

את מלחמתו בעליית מחירי הדיור מנמק הנגיד בכך שמשברים בענף הדיור גרמו למשברים מקרו-כלכליים דרמטיים, והוא נחוש שכאן זה לא יקרה. נשמע אמיץ, אלא שכאן זה כלל לא יכול לקרות, לפחות לא בקונסטלציה הנוכחית. גם אם יש פה בועת נדל"ן, אין היא דומה כלל לבועות שהנגיד נשען עליהן כדוגמאות שיש ללמוד מהן.

הבועות בארה"ב, אירלנד וספרד אופיינו בכך שהגאות במחירי הנדל"ן גרמה להתנפחות עצומה של מגזר הבנייה. לפיכך, כאשר הבועות התנפצו, נותר המשק עם מלאי דירות גדול שאין לו דורש. לכן ענף הבנייה קרס וגרם לאבטלה ניכרת. נוסף על כך גרמה הקריסה למשבר פיננסי עמוק, מפני שהבנקים התפרעו במתן אשראי תמורת משכנתאות.

המצב בישראל שונה בתכלית. ענף הבנייה כאן לא רק שלא התנפח, אלא הבועה עצמה נובעת במידה רבה בשל מחסור בדירות. כלומר, גם כאן יש בעיה בצד ההיצע. ואילו הבנקים נותנים אשראי בשיעור שאינו עולה על 60% ממחיר הדירה. לפיכך, מחירי הדירות יכולים לרדת ב-40% לפני שהבנקים ייפגעו. וכשתפקע הבועה, ויש לקוות שהיצע הדירות יגדל ויביא לפקיעתה, לא תהיה כל משמעות מקרו-כלכלית, משום שענף הבנייה לא יצטמצם. להפך, התרחבותו היא הדרך היחידה למנוע את המשך האמרת המחירים.

הנגיד משתמש במרשם לא מתאים. יש לזכור שהעלאת ריבית מדכאת לא רק ביקוש, אלא גם היצע. ועל ההשפעה על שער החליפין והמדיניות המוניטרית, עוד לא דיברנו.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו