בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונה אחת בשבוע

תגובות

הצילום הזה של תיאודור הרצל צולם ב-1903, מחוץ לבית הכנסת של בזל בזמן כינוס הקונגרס הציוני השישי, שבו הצליח להביא לאישור את תוכנית אוגנדה. זהו צילום בתנועה, אופייני אולי יותר לראינוע שהוצג לעולם רק שש שנים קודם לכן, מאשר לדיוקנאות הרשמיים. בזמן הצילום, שנה לפני מותו בגיל 44, היה הרצל בשיא כוחו ותהילתו, פניו היו זה כבר לאייקון של הרעיון הציוני, והוא עודד את השימוש בדמותו בגלויות ובכרזות, שלמענן טיפח את מראהו ואת זקנו הגזום כריבוע. הרצל נראה כמו "הרצל" עוד בחייו. והוא גם לא היה ראש בלא גוף. 340 הצילומים של הרצל השמורים במוזיאון על שמו שבהם הוא נראה בעת נסיעות ופגישות וכינוסים וגם ברכיבה על אופניים מעידים על כך. מה היה אפוא גובהו של הרצל? 174 סנטימטר, על פי ד"ר מוטי פרידמן, מנהל המוזיאון.

צילום: גטי אימג'ס

בביוגרפיה המהנה שלו "בסבך הגלות" העיר ארנסט פאוול כי הרצל ייחס למראה חשיבות רבה מדי, עד אשר טעה לחשוב שהסולטן הטורקי עבד אל-חמיד, שהיה אחד השליטים הנבונים והמוכשרים באירופה, טיפש רק משום ששיניו היו צהובות. לעומת זאת עיניו האפורות כפלדה של הקייזר הגרמני, שהיה אוויל על פי מקורות, הרשימו אותו מאוד. אירוני הוא שצילום הפגישה ביניהם במקוה ישראל, ב-1898, הוא אחד המקרים הידועים של פוטומונטז': דוד וולפסון, שעל שמו ייקרא בית חולים, תפס בצילומו את כל סוסי הקייזר ורוכביהם, ורק את חרטום נעלו של הרצל מצד ימין, למטה בקצה. המשלחת חזרה ליפו, והרצל הצטלם שוב וכובעו בידו לאות כבוד, ואז הודבק מול הסוס הנכון.

כך שבצילום הזה, הקרוב ביותר לספונטניות במונחי הזמן, ושבו הרצל בצילינדר המפואר שלו נפנה אל שני אלמונים, מאפשר מחשבה משוחררת על האיש עצמו, מוסר רושם של חיותו, מעביר תחושה של מרץ וממשות. לא עבר יום אחד מאז מותו של הרצל שבו לא נחקרו דמותו ותולדותיו ביחס לזמן ולהיסטוריה, והאייקון "הרצל" נותר פתוח לפרשנות ולשימוש, והוא אינו מיסטי או קדוש ובוודאי אינו קניינם הבלעדי של לובשי החולצות הנושאים את דמותו בזמן האחרון.

זהו צילום של פרגמטיסט. בן התקופה וגם עתידן. הרצל, הלוא ביקש פתרון מעשי גם באפריקה מטעמי ריאל פוליטיק, ביקש אזרחות שוות-זכויות במדינה עתידית ותיאטרון כמו שצריך. זהו אדם שחייו הפרטיים נוגעים ללב באומללותם, וחייו הציבוריים מעוררי השתאות. אדם, שכמה שלא יהיה סמל לאומי, תמיד יהיה הסמל שלו פרוע מעט, מחורר. תמיד תהיה בו שארית שאי אפשר לרתום לצורך מדיניות הפרדה, שאסור לנצל כדי להחליט מי ציוני מספיק. הצילום משלים את שאר צילומיו הידועים של הרצל, במובן עמוק, מקסים, משחרר מכל נוקשות ומתיר קיבעונות: זהו צילום שבו בנימין זאב הרצל מחייך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו