בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגולציית היתר בישראל הגיעה לשיא

חברות ציבוריות

תגובות

>> מאמרו של סמי פרץ ("הפוגלים, גרסת 2011", TheMarker, 18.03) מעלה טענה כבדת משקל, העוסקת בחשיבותה של הרגולציה בישראל.

בראש ובראשונה אני מבקש לומר כי איגוד החברות הציבוריות אינו מתנגד לרגולציה ומכיר בחשיבותה, אך אנו בהחלט מתנגדים לרגולציית היתר שפשתה במחוזותינו, שהינה "האויב הגדול ביותר של הצמיחה", כפי שהתבטא יו"ר קבוצת מגדל, אהרן פוגל, על פי הציטוט שמביא פרץ במאמרו. במובן זה, מי שאומר שאנחנו המדינה המתקדמת ביותר בעולם ברגולציה, אינו בא לשבח את קצב הקדמה שלנו, אלא להפך כמובן - לציין בציניות עובדה ידועה וברורה: רגולציית היתר מכבידה מאוד על החברות הציבוריות ובמקרים רבים מסיטה את תשומת לבם של המנהלים מהניהול העסקי לעבר עמידה בכללי המימשל התאגידי ושאר הוראות רגולטוריות.

איגוד החברות הציבוריות תמך בחוק אכיפה מינהלית, לאחר שסיכם עם רשות ניירות ערך על סעיף ביטוח ושיפוי למנהלים בחברות, שהיה אמור לעבור במסגרת החוק. בעקבות סדרת לחצים פוליטיים, ירד סעיף זה ורשות ניירות ערך לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי האיגוד בעניין ולא התעקשה על פיצוי ושיפוי למנהלים בחברות. כפועל יוצא מכך, נותרנו עם חוק שיוצר סביבה ניהולית מכבידה ומסוכנת.

אין ספק שהאיגוד אינו לבד בתחושותיו הקשות. לפני ימים אחדים קראתי באחד העיתונים כי עו"ד דוד חודק, השותף המנהל במשרד עורכי הדין גרוס קליינהנדלר חודק, ומי שעמד בראש ועדת חודק (שהציעה פרמטרים להתייחסות גופים מוסדיים המעמידים אשראי באמצעות רכישה אג"ח של חברות ציבוריות), סבור כי בכל הנוגע לשוק ההון, רשות ניירות ערך הגזימה בתקנות הרגולטוריות שלה. לדבריו, "במודל האכיפה המינהלית אנחנו מחמירים יותר מהמודל האמריקאי; יש סעיפים רבים וחוקי רגולציה שמחמירים יתר על המידה - הפחד הוא שישפכו את התינוק יחד עם המים".

לא פעם, כמי שעוסק שנים בייצוג החברות הציבוריות אל מול הרגולטורים השונים, אני שואל את עצמי - האין גבול לרגולציה? ראש הממשלה מתלונן מדי פעם על ביורוקרטיה בלתי אפשרית שאי אפשר להתגבר על מבוכיה, אך הרגולטורים ממשיכים כל העת להתקין תקנות, לקבוע כללים ולפרסם הנחיות.

כשמדובר בחברות הגדולות, זה כמובן מכביד, אך הן יעמדו בדרישות הפירוט הגדולות. ואולם, חברות בינוניות וקטנות מתקשות לעמוד במבול הדרישות, וזה מטיל עליהן מעמסה כספית רצינית וגם דורש מהן להקדיש זמן רב שלא תמיד עומד לרשותן. השטף הבלתי פוסק של הוראות, כללים, תקנות וחוקים מטיל על החברות הציבוריות נטל גדל והולך, עד שמנהלים רבים מתלוננים ש"הוא ממאיס עליהם את החיים". אנחנו שומעים יותר ויותר על חברות שטוענות כי הגיעו "מים עד נפש" ועוזבות את הבורסה. לטענתן, עלות הרגולציה כה כבדה שאינה מצדיקה את היתרונות שיש לחברה בהיותה ציבורית. האם אנחנו רוצים להגיע למצב שחברות פרטיות יימנעו מלרשום את מניותיהן למסחר בבורסה שלנו?

והערה קטנה בנוגע לביקורת שנמתחה על פקידי ממשל שעברו לסקטור הפרטי ומתחו ביקורת על הרגולציה: האם מרגע שאדם עבר מהשירות הציבורי לסקטור העסקי, כל אמרה שיאמר וכל מהלך שיבצע ייבחנו בשבע עיניים, מכיוון שעבר מהצד של ה"טובים" לצד של ה"רעים"? הייתי שמח לו אנשי עסקים מצליחים היו עוברים לעבוד כמה שנים בסקטור הציבורי, תורמים מנסיונם ומשרתים את המדינה. אך מי יעשה זאת, כשאנשי תקשורת ופוליטיקאים יתחשבנו אתו כל העת, כאשר יחזור אחרי תום "שנות השירות" שלו לסקטור העסקי?

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו