בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערכת החינוך צריכה להעז כמו ההיי-טק

אתגרי החינוך

תגובות

>> ספרם של דן סינור וסול סינגר, "אומת סטארט-אפים" ("Start-up Nation"), שהתפרסם באחרונה בארה"ב, מנתח את האפיון התרבותי של החברה הישראלית ומסביר את התפתחותה למעצמת היי-טק והיותה לנס כלכלי. בין התכונות מונים המחברים תעוזה, יזמות, חדשנות, חוצפה, קריאת תגר קבועה על כל סמכות, אגרסיביות, נטייה לשינוי וכושר אלתור. בבואה זו של החברה הישראלית, לטוב או לרע, מתבררת כבעלת יתרונות לכלכלת הידע החדשה, שנשענת על חדשנות, יזמות ויצירתיות. השאלה היא האם תכונות אלה יכולות לשמש גם נקודות מוצא לשדרוג הישגיה של מערכת החינוך.

אחדות ממערכות החינוך בעולם, ודווקא אלה שזכו בהישגים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, מנהיגות כיום שינוי יסודי בפרדיגמה החינוכית המסורתית. שינוי זה אינו רואה עוד קדושה בהישגים במבחנים הסטנדרטיים, אלא בבניית המערכת בהתאמה למיומנויות שמאפיינות את החיים במאה ה-21, כולל דרישות שוק העבודה המשתנה. עתידו של הצעיר נתפש ביכולתו להשתלב בעולם חדש מורכב.

כך לדוגמה, ראש ממשלת סינגפור בירך את המורים והתלמידים שהשכילו "להביא את האומה למרום פסגת ההישגים במבחנים הבינלאומיים", אבל, הוסיף, "על אף הישגנו, אין צומחים אצלנו לא יוצרים ולא פורצי דרך" - ובכך הכריז על רפורמה שבבסיסה פיתוח היכולת ללימוד עצמי של תלמידים. פינלנד הציבה יעדים להתחדשות של מערכת החינוך לקראת 2020, שבמרכזם עידוד היצירתיות בלמידה, עידוד למידת עמיתים, זיהוי ופיתוח כישורים ייחודיים של תלמידים וקידום מוטיבציה עצמית ללימוד.

המאפיין של תוכניות הלימוד החדשות הוא ניסיון לדמות את דפוסי הלמידה לדפוסי הפעולה שנדרשים מצעירים המשתלבים בשוק העבודה החדש. העובד בשוק זה מצופה להיות בעל יכולת להגדיר בעיות, לשאול שאלות, לחפש תשובות, לשתף פעולה עם עמיתים ולהיות פתוח לביקורת.

היתרון היחסי של ילדי ישראל אינו בא לידי במערכת החינוך כיום. הפוטנציאל היצירתי והנטייה הטבעית לחדשנות, שמסבירים את צמיחת הכלכלה הישראלית, אינם חלק מתפישות התכנון החינוכי שלנו. אין בכוחה של שיטת ההוראה הסטנדרטית והמשמימה בישראל כדי לעורר את הסקרנות הטבועה בצעירים, בניגוד למגמה בעולם כיום.

יתרונותיה של ישראל יכולים להפכה למדינה שמובילה את המגמות החדשות בחינוך ולשדרג את מעמדה הבינלאומי. שדרוג זה יתרחש בשלושה תנאים עיקריים: האחד, הענקה של סמכות ואחריות לבתי ספר לניהול פתוח, חדשני ורלוונטי של תוכנית הלימודים. התנאי השני, תמיכה בבתי ספר במטרה לעשות שימוש גובר בטכנולוגיית המידע והתקשורת בלמידה, שבה מיומנות הצעירים גבוהה ומרשימה, אך כמעט אינה מנוצלת לצורכי למידה. והתנאי השלישי הוא פיתוח שיטה של הערכת הישגים שמעודדת צבירת ידע באמצעות למידה אקטיבית של התלמיד, תוך שימוש במקורות ידע מגוונים שאינם בהכרח אחידים או זהים.

הנדע לפתח את היכולת לבנות ידע חדש באמצעות עידוד התלמידים לשאול שאלות, לחשוב באופן ביקורתי, לבצע משימות חקר, לקרוא תגר על קונספציות קיימות ולעשות שימוש בידע הפתוח לכל? הנדע לרתום את יתרונותיה של ישראל ולכוון את תסיסתו הטבעית של הנוער הישראלי לחוויית לימוד אחרת? כל אלה נחשבים כיום לאתגר למערכות חינוך. אם הדבר אפשרי בכלכלה, קרוב לודאי שהוא אפשרי גם בחינוך - ולטובת שניהם.

פרופ' וולנסקי הוא מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו