בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבטחות צריך לקיים - גם בממשלת ישראל

איכות השלטון

תגובות

>> יחסי אמון הם כלל בסיסי בכל מערכת יחסים, בין אם מדובר ביחסים בין אדם לחברו ובין אם מדובר בין בני זוג. לערך כזה אנו מצפים גם בהתנהלות עסקית בין שותפים, בין ספק ללקוח ובין נותן שירות למזמין שירות.

לתפישתי, ערך חשוב זה חייב שישרור גם בין המדינה לאזרחיה, אבל ממשלת ישראל, ככל הנראה, אינה חושבת כך ואינה מרגישה חובה או צורך לקיים הסכמים.

דוגמאות יש למכביר ואציין שתיים מהתקופה האחרונה. הדוגמה הראשונה היא בנושא שיעור מס המעסיקים המשולם לביטוח הלאומי. בעיצומו של המשבר שפקד את העולם ב-2008, נחתמה במשק עסקת חבילה, בין המדינה, המעסיקים וההסתדרות. מטעם המדינה חתמו על העסקה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יובל שטייניץ.

במסגרת ההסכם, נדרשו המעסיקים והעובדים להטות שכם כדי לאפשר למשק הישראלי לצלוח בשלום את השלכות המשבר העולמי - לאפשר את העלאת מס המעסיקים עד לסוף 2010.

על אף התחייבות זו מצד הממשלה במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2011 ו-2012, הממשלה לא הפחיתה את מס המעסיקים ולא החזירה אותו לשיעורו הקודם. המדינה הפרה ברגל גסה את התחייבותה ולא ראתה עצמה, כאמור, מחויבת להסכמים שהיא עצמה חתמה.

דוגמה נוספת, חמורה לא פחות ואולי אף יותר, היא העלאת תקרת הגבייה לביטוח הלאומי - צעד נוסף שבו נקרא המגזר העסקי לתרום את חלקו, והפעם על ידי העלאת תקרת הגבייה לביטוח הלאומי והעמדתה על פי עשרה מהשכר הממוצע במשק. מדובר בהכפלת התקרה לתשלום דמי הביטוח הלאומי, שעמדה עד לאותה עת על פי חמישה בלבד.

החלטת הממשלה שנתקבלה בעניין זה, מיום 12 במאי 2009, ציינה במפורש כי מדובר בהעלאה לתקופה קצרה ומוגבלת, "התקופה שבין 1 ביולי 2009 ועד 31 בדצמבר 2010". על ההחלטה הגישה להב (לשכת העצמאים והעסקים בישראל) עתירה לבג"ץ.

פסק דינו של בית המשפט העליון, שדחה את העתירה, נסמך, בין השאר, על הצהרתה והתחייבותה של המדינה, כי מדובר בהעלאה קצובה וקצרה בלבד. בלשון פסק הדין: "מתקיים מבחן המידתיות במובן הצר, שכן העלאת תקרת ההכנסה החייבת בהוראת שעה לתקופה מוגבלת בת 17 חודשים".

גם התחייבות זו, שניתנה הפעם לא רק כלפי המגזר העסקי אלא גם כלפי בית המשפט העליון, לא חשה לעצמה הממשלה חייבת לקיים. בהצעת חוק ההסדרים ביקשה הממשלה, במקום להוריד את התקרה לפי חמישה, כפי שהתחייבה, להעמיד אותה על פי שמונה ב-2011 ועל פי שבעה ב-2012.

איש אינו כופר בסמכותה, שלא לומר חובתה, של הממשלה למשול ולקבל החלטות, אף לרבות שינויים בהחלטותיה. ואולם, מה שאנו מצפים כנורמת התנהגות בסיסית מכל "שותף" להסכם, הגינות ואמינות, מחייב כפל כפליים את הממשלה.

חמורה לא פחות העובדה שכלכלית אין כל הצדקה למהלך, שהרי, כמפורט לעיל, המהלכים נעשו על רקע חשש כבד - ובצדק, מפני גלי הצונאמי של המשבר הכלכלי העולמי שאיימו לשטוף גם את מדינת ישראל. אלא שלשמחת כולנו, התרחיש האפוקליפטי, שלא היה הזוי, פסח על המשק הישראלי שהתגלה כערוך, מוכן, עמיד וחסון יותר מרוב הכלכלות בעולם. אם כך המצב, ואם 2010 הסתיימה עם עודפי גבייה של כ-12 מיליארד שקל, נשאלת השאלה מדוע הממשלה אינה עומדת בהתחייבויותיה.

הכותב הוא נשיא להב - לשכת העצמאים והעסקים בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו