בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישגים יש. חסרים מנהיגות וחזון

קשה לסמן מדיניות כלכלית ברורה של ממשלת נתניהו ? הישגים לא חסרים: מהתקציב הדו-שנתי והעברת חוק ששינסקי - ועד להרחבת ההשקעות בחינוך ובתשתיות ? עם זאת, על רקע הזיגזגים הרבים בקבלת ההחלטות והרפורמות התקועות בנמלים, בחשמל ובשירות המדינה - מתעורר ספק איך יירשם ראש הממשלה בנימין נתניהו בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל

תגובות

>> בנימין נתניהו כבר כיהן כראש ממשלה ב-1996-1999. הכהונה ההיא הסתיימה באקורדים צורמים, ובתבוסה מהדהדת בבחירות לאהוד ברק. בעקבות אותה תבוסה רווחה הדעה כי נתניהו יצא למדבר הפוליטי, ממנו הוא אינו מתכוון לשוב ("בואי שרה, הולכים"). ואולם, נתניהו הפתיע עם התאוששות כשר אוצר מוצלח מאוד ב-2003-2005. התאוששותו כשר אוצר סללה את דרכו חזרה לראשות הממשלה ב-2009, עשור בדיוק לאחר התבוסה הצורבת שנחל.

הדעת נותנת כי ראשי ממשלה, בכהונה שנייה, הם ראשי ממשלה מצליחים ומוצלחים יותר. הניסיון שצברו תורם את שלו, וכך גם ה"שאיפה להיסטוריה". מי שכבר היה פעם אחת ראש ממשלה אינו אמור יותר להתרגש מעצם הכהונה הרמה, אלא אמור לשאוף "להשאיר חותם". משמע, לבצע מהלכים נועזים ופורצי דרך, שלא יכרתו את שמו סתם כראש ממשלה, אלא כראש ממשלה שהשפיע על מהלך ההיסטוריה.

האם מישהו מזהה תעוזה כלשהי במדיניות שמנהל נתניהו כראש הממשלה בשנתיים האחרונות? בתחום המדיני מצטייר נתניהו כמי שקופא על השמרים, וכמי שהאסטרטגיה העיקרית שלו היא אסטרטגיית הישרדות עד תום הקדנציה. ומה עם התחום הכלכלי?

מבחינות רבות נתניהו הוא שיפור מרענן ביחס לשני קודמיו, אהוד אולמרט ואריאל שרון. למרות התחקיר על נסיעותיו לחו"ל על חשבון נדבנים, נתניהו מתנהל בצורה תקינה בהרבה משניהם. על אף הנהנתנות, אי אפשר לחשוד בנתניהו שהוא מושחת. הוא לא.

אבל עם כל השמחה על כך שנגאלנו מהיסורים שהשיתו עלינו ראשי ממשלה מושחתים, יושר ויושרה אינם חזות הכל. יושר ויושרה הם תנאי הכרחי לכהונה מוצלחת כראש ממשלה, אבל הם אינם תנאי מספיק. צריך גם יכולת ניהול, יכולת הכרעה, יכולת להוביל מדיניות - גם אם היא לא פופולרית, ומחייבת קבלת החלטות קשות. נתניהו, לצערנו, חלש בכל אלה.

השילוב המופלא שאיפשר לנתניהו להוביל את ישראל מחוץ למשבר הכלכלי של 2003 - חזון כלכלי אישי וחד, פקידות מקצועית באוצר שדחפה לקבל החלטות קשות, ראש הממשלה אריאל שרון שהיה תקיף ואיפשר את ישום החלטות - לא חוזר על עצמו כשנתניהו צריך להוביל את המהלכים לבדו. לנתניהו אין את העוצמה שהיתה לשרון, גם לא את הקואליציה הרחבה שהיתה אז, ובלעדיהם הוא מגמגם, מהסס ומתקשה לקבל החלטות.

מה הם קווי המדיניות הכלכליים של ממשלת נתניהו הנוכחית? ככל שנתאמץ לחפש, לא נצליח כנראה לשרטט יותר משניים. האחד, רפורמה נחוצה בתכנון ובבנייה - מהלך חשוב מאוד, אלא שבינתיים הוא נתקל בקשיים בכנסת. השני, המשך הפחתת מס הכנסה ומס חברות - מהלך שנוי מאוד במחלוקת, שגם האוצר וגם בנק ישראל מתנגדים לו. רק אתמול כתב נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, במסגרת הדו"ח השנתי של הבנק, כי ישראל לא תוכל להגיע ליעד החוב תוצר שהציבה לעצמה (60% חוב ביחס לתוצר ב-2020) אם היא תדבק בהמשך הפחתות המסים. זוהי המחשה לעד כמה רעה דעתו של הבנק המרכזי על מדיניות המסים שמוביל נתניהו.

פרט לשני אלה, קשה מאוד לסמן מדיניות כלכלית ברורה של ממשלת נתניהו. הפרטת הנמלים, מהלך שנולד בתקופת כהונתו של נתניהו כשר אוצר ואמור היה להבשיל כעת, תקועה. רפורמה בחברת החשמל, רחוקה מאוד מביצוע. השירות הממשלתי, המשווע נואשות לרפורמה, תקוע כבר חצי שנה בלי נציב שירות המדינה. בלי נציב ובלי רפורמה, קשה מאוד לייצר תכנון לטווח ארוך, ולהציב את התשתית לפריצת הדרך של ישראל בעוד עשור.

קשה לומר שאין עשייה בכלל. כשמסכמים מגלים כי ממשלת נתניהו עשתה עד כה לא מעט בתחום הכלכלי, וכי היא גם התברכה בכמה שרים בעלי יכולת ביצוע מרשימה - משה כחלון, גדעון סער, גלעד ארדן, ועד לאחרונה גם יצחק הרצוג ובנימין בן-אליעזר.

ייאמר לזכותה של ממשלה נתניהו שהיא הרחיבה מאוד את ההשקעות בחינוך, והיא קרובה לחתימה על רפורמה חשובה בחינוך העל-יסודי (עוז לתמורה). בנוסף היא קבעה כלל פיסקלי לניהול התקציב, העבירה תקציב דו-שנתי אחראי, הגדילה את ההשקעות ברכבת (למורת רוחו של משרד האוצר), החלה ברפורמה חשובה מאוד בתחום התחרות בעולם התקשורת, הגדילה את ההשקעות בהיי-טק, העבירה את החלטות ועדת ששינסקי, הגדילה במידת מה את ההשקעה במגזר הערבי, ומנסה להמשיך ולשמר את המדיניות הכלכלית-חברתית לצמצום הפערים בחברה הישראלית. כמו כן, ממשלת נתניהו נמנעה מלבצע טעויות קריטיות במהלך ניהול המשבר הפיננסי - אם כי עיקר הקרדיט צריך להיות שמור כאן דווקא לממשלת אולמרט, ולשר האוצר דאז רוני בר-און.

יש, אם כן, לא מעט עשייה - אבל חסרה מאוד תחושת החזון, המנהיגות וההבקעה. אולי זה ריבוי הזיגזגים של נתניהו בקבלת החלטות, אולי זה הקיפאון בתחום המדיני שמייצר תחושת נכאים בכל התחומים האחרים, אולי זה הכישלון בנמלים ובחשמל, ואולי זו התחושה כי נתניהו עושה, כל זמן שזה לא מחייב אותו לריב עם בעלי בריתו הקואלציוניים או לקבל החלטות קשות באמת. בסוף, השאלה לאן נתניהו רוצה להגיע, ואיך באמת הוא רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה, נשארת בלתי פתורה.

-

הישגים: הרחבת ההשקעות בחינוך, קביעת כלל פיסקלי לניהול התקציב, העברת תקציב דו-שנתי אחראי, הגדלת ההשקעות ברכבת, הגדלת ההשקעות בהיי-טק, העברת החלטות ועדת ששינסקי

כישלונות: הרפורמה בתכנון ובבנייה, הפחתת מס הכנסה ומס חברות השנויה במחלוקת, עיכוב בהפרטת הנמלים והרפורמה בחברת החשמל, אי-מינויו של נציב שירות המדינה וחסרונה של רפורמה בשירות הממשלתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו