בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | תוגת אילת

אפילו הנוף הכי נפלא, פרחי הפלסטיק הכי יפים והסוויטה הכי מפוארת, לא יגרמו לי נחת

תגובות

אני יודעת, ביפן מתחוללת קטסטרופה בסדר גודל של המבול בתוספת קריעת ים סוף וחורבן בבל, קרבות דמים מתנהלים ברחבי העולם הערבי בין עריצים לנתיניהם, אחיו של האנס ששודרג לנשיא מגלגל עיניים כמו חנן פורת כשהוא מדבר על סבלו של "משה", שר האוצר אוטם את מוחו בכל הקשור לעובדים הסוציאליים ובסוף לא יישארו מספיק עובדים סוציאליים כדי לטפל בעובדים הסוציאליים שממשלתנו רוצה להפוך את כולם למקרים סוציאליים. העולם כמרקחה! ואני, רק זוטות כמו תנאי האירוח במלון מעניינות אותי. מה שכמובן הופך למיותר את נטל ההוכחה של הטענה, שנופש סוף שבוע ובפרט באילת עלול להסב נזק בלתי הפיך לתבונה ולרוחב האופקים האנושי.

כן, שמענו עלייך, אתם אומרים, כל שנה טסה לאילת ומתאוננת כאילו מישהו הכריח אותה באיומי אקדח. על כך אני משיבה שקודם כל, בפעמיים הקודמות ממש-ממש התלהבתי מהאירוח בבתי המלון, גם אם פחות התלהבתי מהתוכנית המוזיקלית בשנה שעברה ומאצולת ההון-שלטון שבאו להתנמנם בקונצרטים ולעשות עסקים בארוחות פאר. הפעם, לעומת זאת, הגעתי לאילת לכאורה כדי לעבוד, כלומר להנחות כמה קונצרטים בפסטיבל אילת למוזיקה קאמרית, והאירוח היה על חשבון הפסטיבל, ואפילו שודרגתי מדרגת אירוח אחת לאחרת, בעוד הדרגה השלישית נשארה וכנראה גם תישאר לעולמים מחוץ לתחום עבורי.

אין מה לומר, בורכתי. ביקשנו חדר עם מיטות נפרדות ושודרגנו לסוויטה שהיתה בה מיטה זוגית גדולה אחת אבל שני חדרי אמבטיה, שתי מרפסות ושתי טלוויזיות. בשלב כלשהו שמעתי את עצמי צועקת על עמליה שעוד פעם אחת היא לוקחת לי את כלי התפירה מהשירותים אני הורגת אותה, ואילו לה היתה החוצפה להתלונן על כך שאני יושבת עם המחשב במרפסת "שלה".

ולא היינו שם לבד, במלון, חלילה. משפחת עובדי חברה חשובה ביותר, כך על פי שלט ענק שנתלה על גשר המחבר בין האגפים, התארחה ברובה בדרגה הראשונה, וכן גם האמנים שהגיעו מחו"ל להשתתף בסוף השבוע השני של הפסטיבל. הנהלת אותה משפחה מאושרת וגם אני המשודרגת התארחנו בדרגה מספר שתיים (ואין לי מושג מי היו אורחי הערכאה השלישית).

הסוויטה שקיבלנו מיועדת כנראה מלכתחילה למיליונר קשיש והצעירונת שמחכה למותו, או הפיליפינית. משום כך, באחד מחדרי האמבטיה, זה שלקחתי לעצמי, מותקן על הקיר משמאל לאסלה פעמון מצוקה, ואילו מימין ישנו גם טלפון שיקשר אותו בעתות חירום היישר אל השירות לאורח, הקבלה או יד נעלמה אחרת. לעולם לא נדע.

"רצית סוף שבוע שקט בלי שושנה וקיבלת גור חתולים", אמרה עמליה משום שמאפרכסת טלפון החירום עלו ללא הרף צלילי פעיית גורים. לתחושת הפסטורליה הוסיף עורבני שהתיישב במרפסת "שלי", שלא לדבר על הנוף המדהים באמת הנשקף ממנה, עם הים הכחול וההרים המחליפים צבעים. כדי להעצים את תחושת החופשה בטבע מקושט המלון כולו, הלובי, דלפק הקבלה וחדר האוכל היפה, בסידורים מתוחכמים של פרחים מלאכותיים. במיוחד פרחי שושן צחור וגלדיולות לבנות בתוספת הרבה "ירק". אין בעיני מטונימיה מושלמת יותר (אלא אם כן חלילה מדובר כאן בסינקדוכה) לתיאור המלון כולו מאותם פרחי פלסטיק.

אחרי יום שלם של פעיות חתולים הורידה עמליה את שפופרת טלפון המצוקה מהתושבת שלה והותירה אותה מתנודדת באוויר, כמו בסרט מתח שבו נרצח המטלפן בדרכו להזעיק את שירותי ההצלה. מבחינת האנשים שאמורים היו להיות מצדו השני של הקו, זה היה בדיוק מצבו של אותו מיליארדר גוסס שהבלונדינית שלו יצאה עם כרטיס הפלטינום שלו לחנויות המותגים ואילו הוא, מצדו, חטף אירוע מוחי בעודו יושב על האסלה.

במשך 20 השעות שחלפו מאז הסירה עמליה את השפופרת מהתושבת ועד שעזבנו את המלון לא נענה איש לטלפון המצוקה הזה. מסכן שלנו. 20 שעות הוא תקוע על האסלה, מתפלץ למחשבה על כמה כסף היתה יכולה מחפשת הזהב הקטנה להוציא בחנויות אילת בפרק הזמן הזה, ואפילו להספיק לטוס לכיכר המדינה ולחזור מבלי שיהיה באפשרותו להזעיק ולשלוח מישהו כדי להחזיר אותה למקום שאליו היא שייכת. וכמובן שכל זה לא היה קורה לו אילו רק היה נשאר נאמן לאשתו הראשונה. דבר ראשון אחרי שאני יוצא מהאשפוז אני נפטר מהזנזונת, הוא אומר לעצמו (אנחנו יוצאים מתוך הנחה שאין פגיעה בקוגניציה), ומתחנן על הברכיים בפני אשתי שתחזור אלי.

והזמן חולף והולך ונמשך והקריש מתפתל בנסיעתו לאורכם של כלי הדם במוח, ואף אחד לא שועה לזעקתו. ינסה בבקשה כבוד שר האוצר לדמיין את עצמו במצב הזה ומיד יבין מדוע אפילו אנשים עשירים כמו החברים שלו ושל הבוס שלו צריכים גם הם עובדים סוציאליים, ולכן כדאי לו שיישארו עוד כמה אנשים שיסכימו לעשות את העבודה הזאת.

אבל העניין הרי איננו בשפופרת אומללה אחת. כל העניין הזה של ה"סוף שבוע במלון" שבו השהות במלון היא עצם הבילוי, הופך אותי לנרגנת ומשועממת, אחת שמגיע לה לקבל אירוע מוחי היפותטי ולמצוא את עצמה בתום סוף שבוע של אכילת יתר תקועה מול גמר "האח הגדול" בסלון הסוויטה, ולגלות לפתע שאובדן תאי המוח שהסב לה סוף השבוע הזה גורם לה עכשיו לראות בג'קי בחור נבון וגם אחד משלנו.



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו