בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | בית-זכוכית בג'ונגל

אתה מכופה - המומחה מכוסת"ח

תגובות

- ברכותי.

תודה. בהחלט מגיע. על מה, בעצם?

- על כך שהכיפה נפרשה.

אכן, תחושת הביטחון עלתה השבוע בכמה דרגות: לאחר שהיא התפרסה מעל למועצה לביטחון לאומי וכמעט מעל הרמטכ"לות עצמה - השבוע נפרשה הכיפה גם מעל ראשות השב"כ. אפשר לומר שמהשבוע יש כיסוי, תרתי משמע, לאימרה "חסדי שמים": בקדנציה הנוכחית זה כבר לא סתם ביטוי - זו תוכנית מבצעית.

איור: ערן וולקובסקי

- אבל אומרים שיש רק שתיים, בכל המדינה.

מה אתה מדבר? הן ממלאות את כל הלשכות בצמרת הביטחונית-מדינית. נתניהו מקיף בהן את עצמו בהדרגה אך בשיטתיות, ובאמת - מי כמוהו יודע כמה הוא זקוק כיום לסוג ההגנה הזה.

- אולי ראש הממשלה עצמו מוגן, אבל מה יעשו תושבי שדרות?

מישהו מונע גם מהם את הכיפה? שילמדו מביבי: שיקיפו גם הם את עצמם בכיפות סרוגות, או יחבשו אותן בעצמם.

- אני מדבר על כיפת הברזל. על שתי הסוללות שנפרשו השבוע בדרום...

סליחה, לא הבנתי אותך. הייתי בטוח שאתה מדבר על אמצעי הגנה יעיל, שנותן ביטחון מלא ואפילו סוג של חסינות.

- נו? וכיפת הברזל היא לא כזאת?

לא כמו הסרוגה. ואני אגיד לך: עצם הצבת הסוללה הראשונה - עוד לפני שירתה מטח אחד - כבר עורר רתיעה, יראה, חשש, פחד, מתח עצום ואפילו כאבי בטן ושלשולים.

- בקרב חמאס והג'יהאד האיסלאמי?

לא, בקרב ראשי צה"ל, משרד הביטחון והתעשיות הצבאיות.

- ?

תראה, כל כך הרבה תלוי פה בכף, מדובר בהמצאה כל כך משוכללת, שאין פלא שראשי הצבא דחפו מיד עם הצבתה להגיע לרגיעה מול החמאס בכל תנאי. ובאמת, רק זה היה חסר לנו: שיעמידו את הכיפה'לה המטאלית הזאת למבחן אמיתי.

- מה זאת אומרת? הרי לשם מה היא נועדה? לשם מה הוזרמו כל המיליארדים?

אתה ודאי מכיר את הבדיחה על האיש שטען שהוא מגרש פילים בכך שהוא מנפנף בידיו, וכשאמרו לו שאין פילים הוא טען שזו ההוכחה שזה עוזר. ובכן, זהו בדיוק המשל על הגאדג'טים הביטחוניים שלנו. בהבדל אחד: שאצלנו הפילים באים. דוהרים לעבר הווילה שלנו מתוך הג'ונגל.

- ואז?

ואז מתברר שהכלים משוכללים ויקרים מכדי שנבזבז אותם - ואת ההרתעה שלהם - בכך שנשתמש בהם ונסתכן בכשלונם. תבין, נשק הרתעתי משול לנרות חנוכה: יש לראותו בלבד. תפקידו להתרחק ככל שמתקרבים ליישומו בשטח. זה גם לא רנטבילי, וגם עלול לפגוע במכירות. כל הכספים, ההשקעות, הגניוס ושירי ההלל מכוונים להצלחות בניסויים ובסימולציות, בתצוגות ובתערוכות ובהדגמות. כל שלב בניסויים - המוצלחים כמעט תמיד, בהיעדר אויב שיפריע - מתקבל בקול תרועה ובתשואות, כאילו ניצחנו במלחמה. אבל היישום המבצעי בזמן אמת - זה סיפור אחר לגמרי.

- מכאן אפשר להבין מדוע כל דברי הרהב שליוו את הניסויים גוועו פתאום, והפכו השבוע למלמולי הסתייגות.

ברשותך, ריכזתי מבחר קטן מביטויי ההצטנעות שליוו את פרישת הכיפה השבוע: "צריך להבהיר מראש, שאין הגנה הרמטית"; "המערכת נמצאת בתהליך מואץ של למידה"; "מדובר בשלב ניסוי מבצעי המהווה חלק - חלק אחד בלבד - מהמענה לטילי חמאס"; "כיפת ברזל זה לא תעודת ביטוח - צריך להצטייד לצדה בכל אמצעי ההתגוננות הנדרשים"; "כיפת הברזל לא עושה קסמים"; "לצד העובדה שמדובר בהישג שאין כמוהו בעולם - זו לא תרופת קסם". במילים אחרות - מדובר בסוג כמעט מכמיר לב של כסת"ח: מעמידים פנים כאילו הצבת הסוללה היא רק המשכו של הניסוי בדרכים אחרות.

- בעיקר אהבתי את ניסוחו של אהוד ברק: "זו מערכת שיכולה לירות אם יורים לכיוונה. אבל אנחנו צריכים להבין שהיא לא נותנת כיסוי של מאה אחוז. ההצטיידות המלאה תיקח כמה שנים ותהיה כרוכה בתקציבים ניכרים".

נו? ואתה עוד מפקפק בכך שהבן-אדם הוא עילוי? לפנינו הכסת"ח בניסוחו המגובש והתמציתי ביותר: שהרי מדובר במערכת ש"יכולה לירות", אבל לא מוכרחה לפגוע; ומי לידנו יתקע שהערבים ימלאו את הוראות היצרן ויירו ממש "לכיוונה", ולא חמישים מטר הצדה? ומי יבטיח שיוקצבו לה "התקציבים הניכרים" במשך "כמה שנים"? תבין: מאז טילי הפטריוט, שנועדו לעצור את הסקאדים והצליחו בעיקר ליירט בתים ברמת גן - הפעלתם של אמצעי-הלחימה היא סיוט שרודף את המערכת הביטחונית. ובאמת, מבחינות מסוימות - כדי לא לפגוע בתחושת הביטחון - רצוי לא להגיע לעולם לשלב ההפעלה. זהו, אגב, המצב המיתולוגי, הרצוי, שבו שרויים ה"חץ", "אורן ירוק", "אורן אדיר" ודומיהם: פוטנציאל טהור, ששום מציאות לא טימאה אותו.

- סליחה, אבל לא הבנתי: איך דווקא אי-ההפעלה תשפר את הביטחון?

כדי להבין, צריך לעשות הבחנה בין "הביטחון", ובין "תחושת הביטחון". אלה שני דברים שונים לגמרי: ל"ביטחון" עצמו יעזרו אולי הרתעה כלפי חוץ, הבנות דו-צדדיות או הסכמים מדיניים. לטווח ארוך לא יועילו בהרבה גאדג'טים שינסו לסתום במאות אצבעות אלפי חורים הנבעים בסכר בכל פעם מחדש. אבל לעומת זאת, כדי להשיג "תחושת ביטחון" - די בניילון, בסלוטייפ, בבקבוק מים ובצדודית של איזה מתקן שיגור דמוי קלמר, כל עוד משווקים אותו נכון לציבור.

- בכל אופן, במסגרת הנמכת הציפיות מהכיפה, מיהרו אצלנו לדבר על "אמצעים אחרים" להפסקת ירי חמאס.

אכן, דיברו על חידוש החיסולים בהנהגת חמאס, אבל אז נזכרו שהשייח' יאסין כבר חוסל כמה וכמה פעמים, ואם יחוסלו גם השניים שנותרו בדרג המדיני - לא יהיה על מי לאיים ועם מי לא-להידבר. ועוד: אמרו באותה נשימה שגם "מטילים את האחריות על חמאס", גם "חמאס איבד שליטה ושורר בעזה כאוס מוחלט", וגם איימו בנשק האולטימטיבי של "הפלת שלטון חמאס". אז תעשה לבד את החשבון, אם יש לך מחשבון. וכבר מתגעגעים מראש לאסד הבן, כשם שמתגעגעים בדיעבד ליאסין ולערפאת - אישים שלפחות היה אפשר לא לדבר איתם וכן לעשות מעליהם בומים. בקיצור - צרות צרורות. מה אגיד לך? נראה שאפילו בנק המטרות שלנו נמצא באוברדראפט רציני.

- אז מה עושים מול הכאוס הזה?

מה שעושים כבר מזמן בלשכת ראש ממשלה: מארגנים מניין, חובשים כיפה, ומתפללים ששום דבר לא יזוז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו