בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | תסביך הרדיפה של שרלוק לינדנשטראוס

בלש-חוקר כשרלוק לינדנשטראוס עלול להיהפך באחת מאיש המורם מעל לכל חשד, למי שדומה לאנשים שהוא רודף אחריהם

תגובות

בבוקרו של יום נאה אחד, לאחר שיצא מביתו והעיף מבט בשמים, ראה שרלוק לינדנשטראוס הולמס מטוס מרחף. "מעניין", אמר ורשם לעצמו בפנקס לבדוק מי הטס. בבואו למשרד חיכה לו כבר עוזרו הנאמן ווטסון עם המידע שחיפש. "נתניהו ושרה!" קראו שניהם ביחד. כך מתחילה האפיזודה החדשה בסדרת הבילוש הקלאסית, שלמען האמת מתחילה קצת לאבד גובה באחרונה.

כי אם יש דבר אחד שאסור לבלשים חוקרים כשרלוק לינדנשטראוס ליפול בו, הרי זה בבנאליות. כי אז, באחת, נהפך האיש המורם מעל לכל חשד לדומה, דומה יותר מדי, לאנשים שהוא רודף אחריהם ורושם בפנקסו את משוגותיהם. פתאום, באחת, מתגלה כי בעצם אין הרבה הבדל, מבחינת עולם הפנטסיות, בין מה שמר לינדנשטראוס המבקר ומר נתניהו ראש הממשלה מחשיבים כחיים הטובים, המשוגעים, והמחלוקת היחידה היא אם, וכמה, יש רשות ליהנות ממנעמיהם.

האם אין זה קצת עלוב, התהליך הזה, שבו הילד המגודל נתניהו ואשתו יושבים להם בחדר במלון ומשחקים במיליונרים אנשי חוג הסילון, ופתאום נפתחת הדלת והופ, בא האיש הרע והמבהיל ולוקח להם את הפנטסיה? ואחרי ככלות הכל, מה התועלת הגדולה בכך? כמו הרבה דברים שאוסרים אותו והנהפכים בשל כך למושא של תשוקה חזקה עוד יותר, מה שיוצא מכל החשיפה כביכול הזאת שחשפו את חיי המותרות של נתניהו ורעייתו הוא, שמחזקים על ידי כך בלי משים נורמה נפסדת, שכביכול מותר לאדם לבזבז כסף על מותרות, בתנאי שמוצאו של הכסף כשר, ואינו כסף ציבורי ואינו שייך למיליונרים שנתנו אותו לנתניהו מתוך אינטרסים זרים.

זו נורמה נפסדת, מפני שאין דבר גרוע יותר למתחיל לפשפש בו מאשר בפנטסיות של בני אדם, ויהיו אלה ראש הממשלה ורעייתו או אחרון המנקים של לשכתו. כאשר נכנסים לתחום הצנזורה של הדמיון האנושי, אין מנוס מלשקוע בסופו של דבר בבוץ הטובעני של ההתחסדות.

וזאת ועוד, פתאום גם מתגלה עוד דבר מביך: שהרדיפה אחר מעידותיהם של נבחרי העם, שהיתה לסמלו המסחרי של משרד מבקר המדינה מאז מכהן בראשו השופט לינדנשטראוס, מצטייר יותר ויותר כמשחק פופולרי, אם לא פופוליסטי, שמתחיל למצוא חן בעיני כולם. וכאמור, אם יש דבר שאסור למבקר המדינה לחטוא בו, הרי זו פופולריות יתר בקרב ההמון. את הרדיפה אחר פופולריות צריך המבקר להשאיר לפוליטיקאים ולחכות אולי שימעדו בה ולתפוס אותם. אבל איך יעשה זאת אם הוא עצמו כבר עסוק עד למעלה מהראש בהתבוננות בראי ובשאלה "איך אני נראה?" ו"האם אוהבים אותי?"

מבקר מדינה, יהא אשר יהא, אמור לדעת שאין דבר שההמון אוהב יותר מאשר החיטוט המתחסד בחיי המותרות של האליטה, הפוליטית או האחרת, שתמיד מעוררת את הדמיון ותמיד מגרה את מי שמתבונן בה מהצד לחקות אותה בדרכו. ועל כן, מפני שהחיטוט הזה הוא המוני ונמוך כל כך, רצוי להימנע ממנו אם מבקשים לשמור על רמה נאותה של ביקורת המדינה.

כלומר: הנזק שיכולה להביא למדינה עוד נסיעת-מותרות של הזוג נתניהו, שמומנה ממקור לא כשר או כשר למחצה, נופל בהרבה מהנזק האדיר באמת, שעוד מעט קט לא יהיה במדינה הזאת שום מפלט מן ההמוניות, אחרי שייפול גם המפלט האחרון ממנה שהיה משרד מבקר המדינה. או אז תהיה אולי המדינה, תיאורטית, נקייה משחיתות, אבל מלאה עד אפס מקום באנשים שיידעו בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות כדי שלא להיתפס בזמן מימוש הפנטסיה הפרטית שלהם.

במדינה האידיאלית הזאת תהיה מותרת רק פנטסיה אחת: הפנטסיה להיות Comme il Faut, כלומר בסדר, ללא רבב, כלומר: לעבור את המבחן של מבקר המדינה מבחינת טוהר המידות. כשלעצמו, נכון, אין זה דבר רע, אבל כאשר מבקר המדינה נהפך למבטא מדויק מדי של משאת הנפש של ההמון לחטט בקרביים של האליטות; וביקורת המדינה נהפכת למין קולוסאום רומי שאליו משליכים לודרים בזה אחר זה כדי לראותם מתפתלים בייסוריהם לפני שייטרפו; יוצא שבמקום להילחם בשיטה נהפך המשרד לביקורת המדינה למין מארגן שעשועים להסחת הדעת מן הדברים החמורים, שאותם אין בדעתו ואין בסמכותו לבדוק או לפקח עליהם.

בערבו של אותו יום, שבו לכדו שרלוק לינדנשטראוס ועוזרו הנאמן ווטסון את נתניהו ורעייתו טסים בטיסה לא כשרה, או כשרה למחצה, חזר שרלוק מרוצה לביתו, אבל כשנכנס למבואה והניח את מגבעתו על הקולב, העיף עין במראה והנה פניו דומות כל כך לפניהם של הגרועים באויביו. *



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו