בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש בשבוע | הצגת יחיד של המנהל האמנותי של תיאטרון גשר, יבגני אריה

המנהל האמנותי של תיאטרון גשר, יבגני אריה, בשבוע שבו התיאטרון חוגג 20 שנה לקיומו

תגובות

יום אביבי נאה במשרדו של יבגני אריה, המנהל האמנותי של תיאטרון "גשר" ביפו. מתיישבים בכורסאות גדולות משני עבריו של שולחן נמוך. צעיף צמר כרוך סביב צווארו של אריה להגנה מפני הקור. זקנו מטופח ושערו יורד על מצחו, משתפל, באורח בוהמי קצת, מעל צווארונו ואוזניו. הוא בן 63. לפני 20 שנה הקים, עם חבורת שחקנים מתלמידיו וחבריו, תיאטרון שהוא בפירוש הצגה של איש אחד.

אריה אמנם מצטנע אבל ברור ש"גשר" משקף את אישיותו ואת השקפת עולמו התיאטרלית. 20 שנה הוא כאן ואישיותו עדיין לא מפוענחת. הוא גר כאן אבל העולם הוא ביתו. המזוודות תמיד ממתינות לו במסדרון. יבגני אריה מנהל תיאטרון ישראלי, אבל תרבותו רוסית ושפתו אנגלית.

האם מי שעומד בראש תיאטרון ישראלי יכול שלא לדבר בשפת המקום? אל דאגה, הוא מבין את השפה יפה מאוד, יש לו אוזן רגישה לניואנסים של השפה שהוא אינו שולט בה. איך? הרי אף פעם לא למד עברית? אריה מניף את ידיו לצדדים. הוא באמת לא יודע, כנראה שמדובר בסוג של נס. השפה, הוא אומר, הופכת ממילא לדלה ועלובה, לא רק כאן, גם ברוסיה ובאמריקה. הכל "חבל על הזמן" - איזה מין דיבור זה? שפתו של התיאטרון עשירה יותר, אבל מי ייתן לו כסף כדי להשתמש בה?

הוא היה רוצה להפיק שתי הצגות לשנה. שתי הצגות? מה פתאום! הוא רוצה הצגה אחת, מוקפדת, מושלמת! אבל בגלל המצוקה הוא צריך להעלות חמש או שש. הוא היה רוצה להציג יותר בפריפריה, אבל אז באים הקניינים, יושבים, ככה, כמו נסיכים (הוא מדגים: משלב ידיים באדנות, מבליט סנטר, בפיסוק רחב) ואומרים: זה כבד מדי, זה ארוך מדי וזה יקר מדי, ואחר כך קונים משהו קל וזול עם מישהו מפורסם מהטלוויזיה.

על ספת העץ המרופדת יושבת קטיה ששונסקי, אשה בהירת שיער ומחודדת תווים. גם לה קר והיא מתעטפת במעיל פרווה קצר. לפני 20 שנה באה ארצה עם יבגני אריה וחבורת הצעירים שסביבו. היא דרמטורגית ומתרגמת כשצריך. תפקידה בשיחה להזהיר את המנהל האמנותי מפני הצהרות שאחר כך יצטער עליהן.

אריה מתעלם מההתרעות. הוא מדבר על שרת התרבות לימור לבנת: הוא לא מבין איך לא נכחה אפילו בהצגת בכורה אחת של "גשר". מה אתה צריך אותה? אני שואל, הרי תמיכה ממשלתית כובלת את התיאטרון, מכריחה אותו להתנהג יפה, לא להרגיז, לא להביע עמדה פוליטית. תיאטרון פוליטי לא מרשים אותו, לפחות לא עד שיקום פה הברכט הבא. הוא לא מאמין בתיאטרון הלקוח מהחדשות בטלוויזיה והוא עוד לא רואה כאן ברכט חדש. התרבות בישראל לא תצמיח, ככל הנראה, ברכט כזה. התרבות מדאיגה אותו. הוא מלמד בבתי הספר למשחק הטובים בעולם ורואה עד כמה הרמה פה נמוכה. פערי רמה עצומים בין במאים ושחקנים מקומיים לזרים. ביקשו ממנו ללמד פה והוא סירב. בקרוב יקים בית ספר למשחק בחסות גשר.

מבטיה של ששונסקי נעשים אפלים כשאריה מדבר על ביקורת התיאטרון. המבקרים חסרי תרבות (מבט קשה משוגר מהספה). הוא לא פוחד. המבקרים עורכים רשימת מכולת, הם לא רואים הצגה בקונטקסט התרבותי הכללי שלה. אולי הם לא מכירים קונטקסט כזה? הוא לא זוכר מתי כתבו ביקורת טובה על הצגה של גשר. *



אריה. היה רוצה להפיק שתי הצגות לשנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו