בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהשב"ס עד לשב"כ: עוד שבוע אופייני במדינת ישראל

יומיים-שלושה אופייניים בישראל: המועמד לנציב שב"ס נפסל, ראש המוסד מוצג בדו"ח מבקר המדינה כאחראי לליקויים חמורים, וצל של סימני שאלה מלווה את מינוי ראש השב"כ

תגובות

משרד חדש נוסף השבוע לממשלת ישראל: המשרד להגנת העורף. לא לבלבל עם המשרד לביטחון פנים וכמובן לא עם משרד הביטחון, שהוא ככל הנראה המשרד להגנת החזית. גורם הביצוע העיקרי שיפעל בשעת חירום בעורף הוא, כמובן, פיקוד העורף. אבל אלוף פיקוד העורף לא יהיה כפוף לשר להגנת העורף, מתן וילנאי. כמו לכל האלופים וקצת יותר מהם, לפי חוק ההתגוננות האזרחית, גם לאלוף פיקוד העורף שני אדונים, שר הביטחון והרמטכ"ל. השלישי, החדש, יהיה רק אורח ולא ממש אדון. הוא לא ימנה את האלוף וגם לא ידיח אותו. אם אהוד ברק ירצה, יואיל בטובו להתייעץ אתו.

כך, על העוקם, בונים כאן משרד כמו-ביטחוני, שהעומד בראשו אינו חבר מן המניין (לפי חוק יסוד: הממשלה) בוועדת השרים לביטחון; וכמותו גם שני שרי קצת-ביטחון ותיקים יותר, השר לאיומים אסטרטגיים והשר לשירותי המודיעין. כנראה שביטחון הוא משאב הנמצא בישראל בשפע המצדיק משרדים כה רבים.

כשתוהו ובוהו כזה הוא המצב הטבעי, מתקבלים כעניין שבשגרה יומיים-שלושה שנדחסו לתוכם ביטול מינויו של המועמד לשירות בתי הסוהר; הוכרז בקול תרועה רמה ועל רקע ספקות מנקרים שמו של ראש השב"כ המיועד; ופורסם הדו"ח החריף של מבקר המדינה על מערכת הביטחון ובמרכזו שערוריית המינהל הפגום, ואולי אף המסואב, במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

המבקר, מיכה לינדנשטראוס, וראש חטיבת ביקורת הביטחון במשרדו, האלוף במילואים יעקב (מנדי) אור, האירו בפנסיהם את הנעשה במה שמתקרא בפיהם "החצר האחורית" - של צה"ל, של המוסד, של מדינת ישראל. הממצאים עגומים. אין כמעט ארגון היוצא נקי (חוץ מהשב"כ - לפחות בשנה היוצאת, בתחומים שהמבקר בחר לדגום, התגלו רק ליקויים זניחים). במחשכי החצרות האחוריות, המוזנחות, הצטברו פסולת וגרוטאות.

לינדנשטראוס, שיסיים ביוני 2012 את שבע שנות כהונתו, הוא כמדומה המבקר המשפיע בתולדות המדינה. לא הכל אהבו את סגנונו, אבל השימוש שעשה בשמות ממלאי תפקידים ובמונחים ישירים הרבה יותר מלשון ההמעטה שהיתה נקוטה בעבר נועד לתכלית מעשית: להוקיע ולהרתיע. לבחירת המבקר הבא, בכנסת, תקדם בוודאי התגוששות רבתי בין אסכולות, מפלגות ומועמדים.

בניין הכוח

הדו"ח על הבינוי במוסד מאפיין היטב את גיחותיהם של לינדנשטראוס, אור (שעתיד לפרוש מתפקידו עוד לפני לינדנשטראוס) ועמיתיהם לחצר האחורית. לכאורה, מה כל כך חשוב איך בונים במוסד; חשוב איך מנהלים שם את מבצעי הסיכול והמודיעין. האלוף בדימוס מאיר דגן, ראש המוסד בתקופה המבוקרת, הרי נודע כאיש מבצעים. הוא גם מי שבמצוותו התערטל המוסד לפני הביקורת והעניק לה גישה חופשית למחשביו ולסודותיו.

למעשה, באדיבותו של דגן נכתבה בדו"ח הביקורת טיוטת כתב אישום נגד שיטות הניהול שלו. הוא, כמו קודמיו, עמד בראש ארגון ריכוזי, יותר צבאי מצה"ל. כל המידע אמור לבעבע אליו וכל ההוראות - לחלחל ממנו למטה. אם לא השכיל לפקח על ראשי האגפים והחטיבות, נכשל כמנהל, בצורה המקובלת על מפקדים בכירים שצמחו במערך השדה בצה"ל. המח"ט מתעניין רק בהסתערות; שבמינהלה יעסקו הסמח"ט, מפקד פלוגת המפקדה, הרס"ר. כמו בהתנחלויות, הבינוי במוסד אינו רק עניין של מלט, פועלים וקורת גג. הוא משקף דהרה לעבר אופק פרטי. המודיעין הצבאי כולו, השזור בחוטים דקים בשירותים האחרים, עוקר מגלילות לנגב, אבל המוסד ירום הודו קובע עובדות סותרות, נאחז בקרקע מרכזית ונותר חשוף לגורמים עוינים באופן שעוד יטריד פעם ועדת חקירה.

הנוסח שנבחר בדו"ח המבקר - "חוסר יעילות", "בזבוז כספים", "סדרי מינהל בלתי תקין", "תרבות ארגונית לקויה" ו"פגיעה ביכולת לבצע תכנון רב-שנתי יעיל" - מוביל, לבסוף, לחשדות שחיתות. האמירה הפתלתלה, הפעם, כי יש "חשש שעשוי להיפתח פתח לפגיעה בטוהר המידות", מסתירה התרשמות שכבר היו מי שצעדו בפתח זה. זו הכוונה בפנייה הפומבית ליועץ המשפטי לממשלה, לעקוב אחר הבדיקה הפנימית במוסד לתיקון הליקויים. אם היועץ יתעמק בעניין וימצא שיש ממש בהתרשמות, יהיה עליו להורות על חקירת משטרה.

במקרה כזה, כמו בתחקירים עיתונאיים, סביר שחומר יביא חומר. צדדים שליליים נוספים ייחשפו בתלונות של מי שנפגעו בעצמם ושל מי שמסרבים לחפות על זולתם. הביקורת תסדוק את משטר הפחד וההשתקה.

האווירה הדורסנית שהפיח דגן במוסד עודדה התעמרות בחושפי שחיתות. מי שביקשו לתומם להתריע על בזבוז ותהו מדוע מעדיפים רכש מערכת פגומה מקבלן חיצוני בעל קשרים על פני פיתוח פנימי באפס מחיר, הוצגו כ"עושי צרות", סולקו ואולצו להיאבק על זכויותיהם. המסר לכל היה ברור: לא לנדנד את הסירה, חיו ותנו לחיות.

אחת ממשימותיו של תמיר פרדו, ראש המוסד החדש, היא לעקור תופעות כאלה. זה קשה למי שצמח בתוך המערכת, אך מקרה דגן הוכיח שגם במינוי מבחוץ אין ערובה לטלטול סדרים שהסתאבו.

שני גונדרים

בשירות בתי הסוהר ניסה השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, מהלך בכיוון ההפוך, לראשונה מינוי פנימי. הניסוי הסתיים בכישלון מהדהד והכוונות הטובות נגנזו. אהרונוביץ בא לברך את הגונדרים, דרג הניצבים-אלופים של השב"ס, ונמצא מקלל. השב"ס צמח מתוך המשטרה וראשיו באו כמעט תמיד ממנה. שדרת הפיקוד שצמחה בעשורים האחרונים בבתי הכלא השלימה עם המציאות שהביאה את השר לפצות מאוכזבי מפכ"ל בנציבות השב"ס.

אהרונוביץ, ברצותו לשבור את התבנית, שידר לשב"ס שהנציב הבא יהיה אחד משני גונדרים, אלי גביזון מהדרום או נזים זבייתי מהמרכז. זבייתי השתכנע, ואולי שיכנע את עצמו, שאהרונוביץ רמז לו שהמינוי מובטח לו. כשאהרונוביץ הודיע שבחר בגביזון, נעלב זבייתי קשות. ידידיו אמרו שבעדה הדרוזית כבר התכוננו להכתרתו וכי בהתנכרותו הפתאומית הלבין אהרונוביץ לא רק את פני זבייתי.

בעת ההיא תכפו, כבדרך פלא, מכתבים עלומי-חתימה נגד גביזון. על הדוורים הוטל עומס כפול, כי במקביל נשלחו מכתבים אחרים, נגד זבייתי, גם הם נטולי זהות, אך יש החושדים שבין מחבריהם היו סוהרים דרוזים מקבוצה העוינת אותו. התנהלה מלחמת הכל בכל, ואולי הכולאים בכולאים, עד שנפסלה מועמדות גביזון.

לסוהרים, לשוטרים ולחיילים דרוזים יש ייצוג יתר, בהשוואה לחלקם באוכלוסייה, בשלושה גופים ביטחוניים: שב"ס, משמר הגבול והמינהל האזרחי בשטחים. מפקדיהם של גופים אלה מגלים, עם הזמן, עד כמה רגישות סוגיות השיבוץ, הקידום והתפקוד, במיוחד כשמדובר בקרובי משפחה, או לחלופין כשקצין בכיר משתייך לבית-אב נחות במעמדו מזה של קצין זוטר ממנו. לכך נלווית פוליטיקה מגזרית וארצית: תחרות על תואר שיאן קבלני הקולות (עדיין אין מתחרים בתחום הזה לסלאח טריף, שבכוחו למנות אלוף-משנה במילואים לחבר מועצת המנהלים של תע"ש ולהזהיר כי יבלום מינוי של תת-אלוף במילואים לנציב שב"ס, אם לא ייעשה באמצעותו).

לפני שאהרונוביץ הודיע שבעקבות פסילת גביזון בדעתו למנות לנציב שב"ס את ניצב אהרן פרנקו, קיווה זבייתי שאהרונוביץ יתעשת ויחזור אליו. כדי שלא להתנגש חזיתית באהרונוביץ, מצאו תומכיו הסבר להתנהגותו: הוא נפל קורבן למרכזיותו של המנכ"ל החדש במשרד לביטחון פנים, יעקב גנות, לשעבר ניצב במשטרה ורב-גונדר משירות בתי הסוהר. גנות הוצג כמין רספוטין של הצאר אהרונוביץ, מי שמסית אותו נגד זבייתי בגלל משקעים ישנים משירותם המשותף בשב"ס.

לשמע טענות אלה התקומם גנות: זה לא חדש ולא נכון. אריאל שרון, שחיבב את גנות כקבלן ביצוע לוחמני בשב"ס, הזעיק אותו ביום מן הימים אליו ותבע ממנו הסבר, מדוע הדרוזים קובלים שהוא מקפח אותם. לשמע נתוניו של גנות ונימוקיו, בדבר העלאה כללית של הדרישות לגיוס ("דפ"ר 5, רובאי 5, 12 שנות לימוד; לא רק נהגים") השתכנע שרון שזאת דיבת חינם. איש לא טיפח את הדרוזים - ששיעורם למעלה מרבע הסוהרים - יותר מגנות. הוא שקידם את זבייתי וקצינים דרוזים נוספים למעמדם הבכיר. כשמונה למנכ"ל משרדו של אהרונוביץ ולמומחה-הבית למשטרה ולשב"ס, ידע שייהפך לחשוד המיידי בכל עניין הנוגע למינויים. לכן הוא מקפיד להתנזר מכך. די לו בעבודתו, הכוללת את העברת מערך הכיבוי וההצלה למשרד.

בגלל מקריות סדר האירועים, המינוי לנציב שב"ס נמנע מהמועמד החיצוני הבולט ביותר, ניצב שחר איילון. אהרונוביץ, שהעדיף על פניו למפכ"ל את יוחנן דנינו, היה מנצל בוודאי את זמינותו של איילון וממנה אותו לנציב שב"ס לאחר פסילת גביזון; אבל רגע לפני התהפוכות התמנה איילון לנציב הכיבוי וההצלה.

לנציב שב"ס - ואף למפקדי כלא - סמכויות מפליגות להיטיב עם אסירים או להענישם. זו הזמנת קבע לפיתויים, לאיומים ולמכתבים הממולכדים שיישלחו בבוא היום לגורמי המינוי והאישור. לעתים נוצר מאזן אימה בין דרגים שונים בפיקוד השב"ס: קצין בכיר רומז לזוטר ממנו שרצוי שיעניק חופשה לאסיר כלשהו, כגון מקורב לגורמים פוליטיים, וכשהזוטר מסרב להירמז - האסיר מועבר לכלא אחר, למפקד מבין עניין.

פיקוח לקוי

גדולות עוד יותר סמכויותיו של ראש השב"כ. הוא אחד מחצי-תריסר בעלי משרה שבידיהם עוצמה אמיתית (האחרים הם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המפכ"ל, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה והרמטכ"ל). הוא יכול להורות על חדירה גופנית או אלקטרונית לפרטיות, ולדווח לראש הממשלה וליועץ המשפטי רק לאחר מעשה. בידיו גם הכוח להעניק לאנשיו, אם גם במשורה, סמכויות שוטרים, אף שהשב"כ אינו אמור לפעול כמשטרת ביטחון.

השב"כ הוא כלי יעיל מאוד נגד אויבי ישראל וכלי בעייתי כלפי אזרחי ישראל; אבל שתי הקבוצות נמהלות לעתים זו בזו, במציאות או בראיית ראשי השב"כ. מאחר שהיועץ המשפטי נוטה להעניק אשראי לשיקול דעתו של ראש השב"כ, ובג"ץ הולך בעקבותיו, ראש השב"כ הוא תכופות הפוסק האחרון. עובדה זו מטילה על ראש השב"כ אחריות עודפת, שלא להיכנע לגחמותיו של ראש הממשלה, שהעניק לו אמנם את חסד המינוי, אך לא תמיד ניתן לסמוך עליו שהכרעותיו בעניינים הרי גורל יהיו ענייניות.

החלטת בנימין נתניהו למנות לראש השב"כ את יורם כהן לא נומקה לפני הגופים שנועדו לכך - הממשלה, ועדת השרים לביטחון, ועדת חמשת השרים לענייני השב"כ, תת-ועדת החוץ והביטחון לשירותים החשאיים. דו"ח מבקר המדינה על המינויים בצמרת צה"ל כלל אשתקד קריאה מפורשת לראש הממשלה לפעול לפי כללים מסודרים גם במינוי ראשי אגפים בשירותי המודיעין. נתניהו התעלם מכך, כמו מהמלצות המבקר בנושאים קרובים וביניהם המטה לביטחון לאומי. ייתכן לפיכך שהערות המבקר על הליך מינוי הרמטכ"ל, במסגרת הדו"ח שנולד מפרשת בועז הרפז (והעתיד להתפרסם בסוף הקיץ), יורחבו גם לדיון-מעקב במינוי ראשי המוסד והשב"כ. המסקנה הכללית לא תשתנה: פיקוח השרים על גופי הביצוע חלקי ולקוי. ומי יפקח על המפקחים?

יובל דיסקין, שייצא באמצע מאי לשלוש שנות צינון פוליטי (וכמוהו גם נציב שב"ס, בני קניאק), אומר לאחרונה שתוכניתו היחידה לתקופה הקרובה היא לרכוב להנאתו על אופני שטח. סגנו, העתיד לפרוש לאחר כניסת כהן לתפקידו, זיקק לפני זמן-מה את ניסיונו הרב כחוקר לחוברת, "הפילוסופיה של החקירה". עכשיו, מצויד בניסיון נוסף וחמצמץ, יוכל לכתוב את הכרך הבא בסדרה, "הפילוסופיה של המינויים".

בחמשת החודשים האחרונים טילטלו סערות המינויים את צה"ל, המשטרה, המוסד, השב"כ והשב"ס. ועדת טירקל, המבקר והיועץ שינו, לעתים ללא חשק רב, מוסכמות של שנים. הביקורת נעשתה נשכנית יותר, החשיפה גברה - אבל המציאות לא השתפרה. כל עוד האחראים הפוליטיים למינויים כושלים אינם משלמים בכיסאותיהם, כאילו הכישלון הוא של המתמנה ולא של הממנה, מה שהיה הוא שיהיה. *



מימין לשמאל: מאיר דגן, יורם כהן ואלי גביזון. האחראים למינויים כושלים לא משלמים תצלומים: מיכל פתאל, אמיל סלמן ודן קינן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו