בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתמידים: בני הזוג נתניהו ומלחמתם בתקשורת העוינת

מקורות מימון בעייתיים? חיבה מוגזמת למלונות יוקרה? קירבה חשודה לתורמים? בני הזוג נתניהו משוכנעים גם השבוע כי הבעיה המרכזית היא תקשורת עוינת. נשאר רק לשכנע את מבקר המדינה

תגובות

אם בנימין נתניהו היה יכול לפתוח את סגור לבו ולדבר בחופשיות על פרשת "ביבי-טורס", הוא היה אומר משהו בסגנון: "אתם לא מבינים מה הולך כאן, איזה מסע ציד מתנהל כאן. זה גובל בניסיון לפוטש. חבורה של אילי הון ששולטת בתקשורת ובעסקים אחרים שמה לה למטרה לחסל אותי. הם לא רוצים אותי, כי אני מוביל תהליכים שהם לא אוהבים. אני מיישם רפורמות בגז ובתקשורת. אני מוזיל מחירים. אני רע לעסקים שלהם. הם היו רוצים שמישהו אחר יישב בלשכה הזאת, אולי מישהי אחרת, שהם יוכלו לנהל. לא במקרה הגל העצום הזה התרומם אחרי שהתברר שמסקנות דו"ח ששינסקי עומדות להפוך לחוק. מתי בעבר ערוץ 2 נתן קרדיטים כאלה לערוץ 10? ממתי ?ידיעות אחרונות' עושה פולו-אפ נדיב כל כך לרביב דרוקר? מה, זה מקרי?

"גם הגל הזה יעבור. אני אמשיך לעשות את מה שנבחרתי לעשות. אני מונע מתוך שליחות היסטורית. סדר היום שלי מלא. אני עוסק בנושאים החשובים והגורליים ביותר לעם ישראל. אם כל ראש ממשלה נבחן כאן בזכוכית מגדלת, אני נבחן במיקרוסקופ. נו, מילא, נוריד את הראש ונחכה שהצונאמי ייסוג לאחור".

יובהר: הדברים הללו הם על אחריות הח"מ. הם לא נאמרו על ידי ראש הממשלה, אבל הם מבטאים את הלוך רוחו. בימים אלה הוא מתעטף בגלימת הקורבן. כאילו לא היו לפניו ראשי ממשלה שעברו שבעה מדורי גיהנום בתקשורת ונגררו ברחובה של עיר, משוחים בזפת ובנוצות. על עניינים כאלה, ועל חמורים מהם. הוא לא זוכר אותם ממטר.

בעיניו הלא אובייקטיביות, הכל מתמקד בו וסובב סביבו. יש מין הלצה שכזאת, מרירה, שהוא נוהג להשמיע באוזני מקורביו: "הדת הנוצרית מאמינה שישו הלך על המים. מיליוני נוצרים מגיעים לכנרת, לגעת במים הקדושים. נאמר שאני הייתי מזמין את התקשורת יום אחד לטוס אתי לכנרת. כל הצלמים היו מסתדרים על שפת האגם, ואני הייתי יורד לחוף ופוסע לי מעדנות על פני המים. מה היו כותבים למחרת בעיתונים? ?נתניהו לא יודע לשחות'".

תשעה ימים חלפו מאז ששודר התחקיר על נסיעותיהם של ביבי ושרה נתניהו בתוכנית "המקור" בערוץ 10. מאז לא חלף יום בלי שאיזשהו כלי תקשורת, לרוב יותר מאחד, עסק בפרשה במגוון דרכים: חדשות, מאמרים, קריקטורות. גם בשעה שדברים אלה נכתבים, אנשיו של נתניהו עוסקים במיון זרם השאילתות: עוד נסיעה ועוד טיסה, עוד נדבן ועוד שדרוג. ממש כמעיין המתגבר. הם לא סיפקו תשובות ענייניות כמעט לאף לא אחת מהטענות שהועלו בתחקיר. במקום זה בחר נתניהו להעלות שוב, בראיון לגולשי יו-טיוב וחדשות ערוץ 2, את המופע שרץ על בימותינו זה 15 שנים: "מכפישים את שרה".

בערב שידור התחקיר, ביום רביעי שעבר, המריאו בני הזוג נתניהו לביקור קצרצר ברוסיה. לקראת צאתו העריך נתניהו שהסיפור לא יתרומם. היו לו סיבות טובות לחשוב כך: באותו יום אירע הפיגוע בירושלים. על אשקלון ובאר שבע נפלו טילים. נתניהו לא היה יכול לאחל לעצמו נסיבות תקשורתיות נוחות יותר לקבורת הסיפור, כפי שערוץ 10 לא היה יכול לאחל לעצמו קרקע תקשורתית פחות מתאימה לצאת עם התחקיר.

נתניהו היה רגוע מסיבה נוספת: הוא העריך, ובצדק, שהתחקיר לא יחשוף ראיות למימון כפול של טיסות. "דאבל-בילינג", בלשונו. הוא התבקש להגיב גם על שאלות כאלה. כנראה התשובות שמסר היו מספקות. אבל ההערכות האחרות התבדו והתקוות התנפצו. הסיפור חי ונושם ומייצר עוד ועוד התפתחויות.

אומרים שלכל סיפור עיתונאי יש תוחלת חיים מוגבלת, שימיו על המדף ספורים, עד שיוחלף בפרשה חדשה. נראה שפרשת "ביבי-טורס" תישאר עמנו תקופה ארוכה. מבקר המדינה כבר בתמונה, ולא איש כמיכה לינדנשטראוס ישמוט מידיו סוכריה כזאת.

אשה נבגדת

בצהרי יום שני התכנסה סיעת הליכוד לישיבתה השגרתית, האחרונה במושב החורף לפני צאת הכנסת לפגרה. השרים והח"כים התייבשו ארוכות. באיחור אלגנטי של 30 דקות נכנס ראש הממשלה לחדר. הוא לא טרח להתנצל או להסביר. קטן עליו. התקשורת הוזמנה אף היא. נתניהו התיישב ופצח במונולוג בעל אופי ביטחוני: "לא נסכים לטפטוף של ירי... אם זה יימשך, תהיה תגובה עוד יותר כואבת של צה"ל... אנו נוקטים מדיניות התקפית והרתעתית... כל האזור רוחש, המזרח התיכון זז. הסדר הישן נשבר אך הסדר החדש עדיין לא נוצר..." וכן הלאה.

מלה מזה לא שודרה בערב במהדורות החדשות. בלשכתו של נתניהו ראו בכך עדות נוספת לקונספירציה המשתוללת. למחרת שודר בחדשות ערוץ 2 ראיון עם החבר לשעבר, רוני מאנה. על רקע פרויקט בנייה שמאנה אמור לשווק, הוא שפך את מררתו על בני הזוג נתניהו. מאנה הוא סוג של אשה נבגדת; שנים ארוכות היה על תקן של חבר קרוב ונהג לעת מצוא, שידע להעניק גם שירותים אחרים, עד שנתניהו נבחר בשנית לראש ממשלה.

מאותו רגע, מאנה הורחק. האיש שהיה בן בית בשנים הקשות הפך למצורע. בקשותיו לפגישות נדחו. שיחות טלפון שלו לא נענו. בני הזוג לא טרחו להשתתף בשמחות המשפחתיות שלו. בעולמו של איש העסקים והיזם מאנה, נידוי פומבי כזה אינו רק פגיעה בכבוד אלא גם בפרנסה.

הוא המתין, בסבלנות, עד שהזדמנה לו שעת כושר. מי כמו מאנה יודע לאן לכוון את החצים כך שיכאיבו הכי הרבה: "אהבתי אותה (את שרה) יותר משהוא (ביבי) אהב אותה", אמר האיש, ביודעו היטב מן הסתם מה אמירה כזאת מחוללת במעון ראש הממשלה. והיה לו עוד משפט מחץ, שניתן לייחס לו משמעויות מסוימות מאוד: "החיים הם כמו סופרמרקט. בסוף אתה מגיע לקופות". עם מכתמים כאלה, הוא יכול להגיע רחוק בעונה הבאה של "האח הגדול".

בסביבת נתניהו משוכנעים שמאנה הוא אחד התורמים לתחקיר, כמו גם לתביעה שהגישה העוזרת לשעבר ליליאן פרץ. מאנה מכחיש. בחוגיו של נתניהו מבינים שמדובר ביותר מאדם אחד. שבפרשה הזאת מעורבים כמה וכמה מקורבים בדימוס, שתרמו מידע קטלני. זה מחייב את נתניהו לחשבון נפש: מדוע אנשים שהיו חלק מסביבתו האינטימית במשך שנים, הופכים עם עזיבתם למרי לב, לנוטרי טינה, לנקמנים. מדוע קשה לאתר עוזרים לשעבר של נתניהו, שמוכנים לפרגן לו ולהגן עליו?

"הוא לוקח אנשים, מקרב אותם, משתף אותם בסודותיו, אבל כשהוא מגיע למעלה או כשהגברת אינה מבסוטה, הוא נפטר מהם ולא רוצה לשמוע מהם יותר", מעיד אחד מאותם לשעברים. "אנשים שירקו דם בשבילו, שעבדו למענו לילות כימים, שנשכבו בשבילו על הגדר, פתאום הם, שהיו כל כך קרובים, מוצאים שהם מבקשים פגישה וקובעים להם לעוד שלושה חודשים. ואז, יומיים לפני, מבטלים וקובעים פגישה חדשה לעוד ארבעה חודשים, שגם היא תבוטל".

יותר משנחשפה הנהנתנות של נתניהו, שאינה חדשה לכל מי שחי כאן בשנים האחרונות, נחשפה בדידותו של ראש הממשלה. זהו האיש שאין לו חברים. זהו האיש שמשתמש וזורק, שמשאיר מאחוריו בכל תחנות חייו גשרים אנושיים שרופים, עלבונות צורבים והמון רגשות נקם. בסוף, זה נגמר בתחקיר.

קצת פרופורציה

את מפרק ידו השמאלית של אהוד ברק מעטר לעתים שעון שווייצי מסוג "פאתק פיליפ". זהו בהחלט שעון של הביוקר. באחד העיתונים נכתב ששוויו 142 אלף שקלים והוא מוגדר "שעון צלילה". רק צלילה? במחיר כזה הוא אמור להיות עמיד גם מול פצצות חודרות בונקרים. שעון היד של ברק כיכב לאחרונה באחד העיתונים בראש רשימה ארוכה של שעונים יוקרתיים, יותר או פחות, שעונדים אנשי ציבור בישראל. בוועידת מפלגת העבודה, שחגגה ביום ראשון את שחרורה מעולו של ברק, עשה עליו ח"כ עמיר פרץ סיבוב יפה: הוא הקדיש חלק מנאומו לשעון מנקר העיניים כמטפורה להיותו של ברק מפרק שעונים, ומפלגות. ברק לא נותר אדיש. "אני מוכן למכור את השעון הזה ב-42 אלף שקלים", הוא אומר לבני שיחו.

"לפי מה שנכתב בעיתון, זה ישאיר לקונה רווח של 100 אלף שקלים. אבל האמת היא שגם לי יישאר מזה רווח לא קטן. איך? כי נכנסתי לחנות שעונים משומשים בניו יורק וקניתי אותו בסכום שנמוך בהרבה מ-42 אלף שקל. יכלו לבדוק אתי, אבל לא בדקו. רצו לייצר מציאות מסוימת, שתציג אותי כנהנתן הגדול מכולם".

הרבה אנשים שמעו את סיפור השעון מברק בשבוע החולף, כפרפראזה משלו לפרשת ביבי-טורס. ברק מוצא עצמו שותף גורל של נתניהו: שניהם חווים מתקפות מחזוריות, עונתיות, בשל אהבתם למנעמי החיים. פעם זה ברק עם הסוויטות במלון בפאריס, פעם תורו של נתניהו ומלון ה"קונאוט" בלונדון, פעם ברק והמחלקה הראשונה באל על. וכמובן הדירה באקירוב. ועכשיו שוב, הגיעה שעתו של נתניהו לחטוף. חוץ מאהוד אולמרט, חברם למועדון ראשי הממשלה שנהנתנותו (לכאורה) נידונה כיום בכמה אספקטים בבית המשפט, אין איש במערכת הפוליטית שספג יותר מהם את זעמה היוקד של התקשורת, ולעתים את צדקנותה, בגלל הדולצ'ה ויטה שבני תמותה רגילים, אפילו עיתונאים, לעולם לא יזכו לטעום מהם.

לדעתו של ברק, יש מכנה משותף אחד לכל אלה: פופוליזם. הוא עוקב אחר פרשת ביבי-טורס ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא מודה ש"יש טעם לפגם" בכמה מהדברים שמיוחסים לנתניהו. "לא מכל הנסיעות האלה אני מתלהב", אמר השבוע בשיחות סגורות. "אבל השיח הציבורי בפרשה מבטא שטחיות וחריגה מפרופורציות. יש בו זיוף, דילטנטיות, בורות והמון קצף על השפתיים. אני מציע לתקשורת לבדוק לא רק את ביבי אלא גם את כל ראשי הממשלה לשעבר, את כל הח"כים והשרים, ולראות מי שודרג, מי לקח את רעייתו ועל חשבון מי. אני מציע לבדוק מי ראשי הממשלה - לא אני - שנסעו במטוסים פרטיים תוך כדי כהונתם. אני מציע לבדוק מי נתקע פעם בקפריסין במטוס פרטי שהתקלקל. אני מציע לבדוק מי הנשיאים לשעבר שנסעו במטוסים פרטיים של בעלי הון".

ברק אמר לבני שיחו כי הוא לא היה מבקש מנדבנים לממן את טיסותיה של רעייתו, כפי שמיוחס לנתניהו. הוא היה משלם על נילי. אבל הוא מצפה מאמצעי התקשורת המובילים במדינה לגלות יותר רצינות. "השתלטה כאן מציאות של תוכנית ריאליטי. לא הכל זה ג'קי ונופר", הוא מגלה בקיאות מפתיעה בחדשות הבידור.

לפני למעלה משנה נדרש ברק להחזיר כ-2,000 דולר מכיסו, לאחר שהתגלה כי באחת מטיסותיו מארה"ב לישראל הוא שודרג ממחלקת עסקים - שמותרת לו על פי הכללים - למחלקה ראשונה.

ועדת האתיקה של הכנסת קבעה כי אף על פי שלברק מעמד של ראש ממשלה לשעבר וחברת אל על נוהגת לשדרג אותו באופן אוטומטי לפירסט קלאס (כפי שהיא נוהגת בנשיאים לשעבר), היה עליו לנהוג על פי הכללים שמחייבים שר.

"ביקשו ממני להחזיר, והחזרתי. אבל ההתנסות הבלתי אמצעית שלי הוכיחה לי עד כמה הדיון היה על פני השטח, רדוד ושטחי", הוא אומר. "ביקשתי אז בקשה פשוטה: לכו לאל על ולקונטיננטל, בקשו את רשימת הח"כים והשרים שטסו אצלן ותראו מי שודרג בעבר למחלקות ראשונות. כל מי שיימצא ששודרג - שיחזיר גם הוא את הכסף. גם היום אני מציע: תבדקו את הנורמות של כולם. אם לא רוצים שאנשים יטוסו במטוסים פרטיים, נא לקבוע שזה אסור".

חומת מגן

אין פלא שברק הוא השר היחיד שאינו מהליכוד, שיוצא להגנתו של נתניהו. הקשר ביניהם הדוק, אינטימי ומלא אמון הדדי. הוא ללא ספק הפוליטיקאי המקורב ביותר לנתניהו. כשהוא מגן עליו, הוא מגן גם על עצמו. כמעט ארבע שנים הוא שר הביטחון, שנתיים ויום בממשלת נתניהו. ימים טובים מאלה לא היו לו. הוא נוהג מעת לעת להשמיע אזהרות על "צונאמי מדיני" שמתקרב, אבל נשאר בממשלה. הוא מסרב להפיל על נתניהו את כל האחריות לקיפאון המדיני. "כל חגיגת ההאשמה הזו, כאילו ביבי לא עושה כלום והממשלה לא עושה כלום, כאילו אם ציפי לבני או חיים רמון היו מנהלים את המו"מ כבר היה כאן שלום, זה הרי לא רציני. זו אינה אחריותה הבלעדית של הממשלה לכך שאין תהליך מדיני. זאת גם אחריות של הפלסטינים והאמריקאים, ויש נסיבות שאף אחד לא שולט עליהן.

"נכון שהזמן דורש יותר מתמיד יוזמה ישראלית. על נתניהו מוטלת האחריות לצאת ביוזמה מדינית נועזת ומרחיקת לכת לכיוון הסדרה של יחסינו עם הפלסטינים. אנו מתקרבים לספטמבר (מועד ההכרזה הפלסטינית על מדינה בגבולות 1967). העולם עלול לעזוב את התחנה בלעדינו. ברגע שהעולם יכיר בגבולות 1967, איך ייראה הדיון על שמירת גושי ההתיישבות, כשלדעת כל העולם הם כבר לא שלנו?"

נו, אז מה אתה עושה שם? הוא נשאל. "אני פועל בכל כוחי הדל כדי לקדם תהליך. מי שאומר לי לעזוב לא מבין מה יקרה אם ניקלע למערכת בחירות. זאת תהיה חצי שנה שבה לא יקרה דבר, כי בבחירות עוזבים הכל".

ברק נשאל על ידי בני שיחו אם הוא עדיין מאמין בנתניהו. "אני מבין מה מונע ממנו לעשות זאת", הוא אמר. "הערכת מצב מדינית וגם הערכה פוליטית. הוא עלול ליפול מהשלטון, כפי שקרה לו אחרי ועידת ואי ב-1998. הימין הפיל אותו כי הוא הלך רחוק מדי. אנחנו הפלנו אותו כי זה היה מאוחר מדי. לדעתי הוא עדיין יכול לבחור בין להיות מנחם בגין, או יצחק שמיר. עוד לא מאוחר מדי".

ויש לברק המלצה לנתניהו. משהו שהוא שמע בשבוע שעבר מידידו, שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס. גייטס ציטט באוזניו את הנשיא אייזנהאואר, שאמר: "אני לא משרת את דעת הקהל, אלא את הקהל". הנה רעיון. *



איור: עמוס בידרמן


בני הזוג נתניהו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו