בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשאר אל-אסד צועד בדרכו של קדאפי

האופטימים שבין אזרחי סוריה אולי קיוו לבשורה כלשהי מנשיאם, אבל נאומו של בשאר אל-אסד שלשום הזכיר דווקא את דבריהם ההזויים של מנהיגים ערבים אחרים ערב הדחתם. השקט היחסי שידעה סוריה בתחילת השבוע היה זמני. ברמאללה עוקבים בדאגה אחרי ההתפתחויות בדמשק

תגובות

אחת התופעות המאפיינות את סוריה זה כמה עשורים היא הסגירות והניתוק מהמתרחש בעולם. העיתונות המקומית משמשת שופר של השלטון ומפלגת הבעת, ואילו התקשורת העולמית מתקשה לדווח בחופשיות על המתרחש בסוריה. שיעור השימוש באינטרנט בסוריה נמוך. אפילו בשנים האחרונות, שבהן נדמה שהרשתות החברתיות חודרות לכל בית בעולם, היא נותרה מבודדת בקהילה הבינלאומית. גם בימים אלה, המידע הזולג לכלי התקשורת הבינלאומיים על המתרחש בסוריה מוגבל ביותר. השלטונות הצליחו למנוע מעיתונאים את הכניסה לערים כמו דרעא ולטקייה, ורק סרטונים מעטים המועלים ביו-טיוב מאפשרים לקבל מושג כלשהו על האירועים שם.

למרות הקושי להבין את דעת הקהל הסורית, אפשר לומר כמעט בוודאות שרבים מאזרחי המדינה חשו אכזבה עמוקה כשהאזינו לנאום של נשיאם ביום רביעי. ההפגנות נגד המשטר, שבהן פתחו מאות מתושבי עיר הנמל לטקייה מיד לאחר שבשאר אל-אסד סיים את דבריו, הן הוכחה לכך.

קשה לומר שהנאום עורר ציפיות גדולות. מן הסתם, איש לא המתין להודעה דרמטית על שינוי שיטת המשטר בסוריה, אבל אפשר לנחש שדווקא לאחר השתיקה הממושכת של אסד לנוכח ההפגנות ההמוניות ברחבי המדינה, תושביה קיוו ליותר. היו לכך לא מעט סיבות. את סוריה שוטף גל המחאה הגדול ביותר שחוותה מאז עלה לשלטון בשאר אסד, ביולי 2000. יותר ממאה מפגינים נהרגו, מאות נפצעו ונעצרו. הצבא הסורי פרס את כוחותיו בערים הגדולות. מצבה הכלכלי של סוריה, שלא היה מזהיר לפני שהחלו ההפגנות, מן הסתם יידרדר עוד יותר.

קונספירציה

האופטימיים שבין אזרחי סוריה קיוו אולי לבשורה כלשהי בנאום של נשיאם - סוג של חידוש, רפורמה מסוימת, אפילו שינוי בנימת דבריו של אסד. הנאום הזכיר דווקא את דבריהם ההזויים של מנהיגים ערבים אחרים ערב הדחתם. הוא רק הבהיר עד כמה זמני היה השקט היחסי שידעה סוריה בתחילת השבוע. בשאר, כך נראה, בוחר ב"אופציית קדאפי" - עימות עם האופוזיציה ולא ניסיון אמיתי להגיע להבנות.

הנשיא האשים את העולם כולו בקונספירציה מרושעת נגד סוריה, בכוונה להפיל את השלטון. הוא הסביר שמתנגדיו מנסים לכפות על סוריה אג'נדה ישראלית, אולי מתוך תקווה ילדותית שמישהו בארצו יקנה את הסיפור הזה. "הם הסיתו נגד סוריה במשך שבועות בערוצי הלוויין והאינטרנט, אבל הם לא הצליחו. הם זייפו מידע, זייפו הכל", אמר אסד. "אחר כך הם ניסו ללכת דרך הציר העדתי. באמצעות מסרונים בטלפונים הסלולריים, הם קראו לכל אחת מהעדות במדינה לצאת לרחובות".

יום לפני הנאום כתב אחד העיתונים בלבנון שבדמשק חושדים כי המחנה האנטי-סורי בלבנון, מחנה "14 במארס", חולל את התסיסה בסוריה. צבי בראל, מנגד, פירסם ב"הארץ" מסמכים שהציג האתר "שאם-פרס", המזוהה עם המשטר, שלכאורה מצביעים על מעורבות של ארצות הברית וסעודיה בהפגנות בסוריה. זהותם של ה"הם" שאסד הזכיר בנאומו, לפיכך, יכולה להשתנות. "הם" יכולים להיות הלבנונים, הסעודים, האמריקאים, הישראלים. מבחינה המשטר, הסיבה להפגנות אינה התסכול של תושבי סוריה לנוכח העריצות, הנחשלות והעדר הדמוקרטיה במדינה, אלא עידוד שהגיע מ"הם".

מנאומו של אסד אפשר היה להבין כי לעת עתה, לפחות, אין לו כוונה להיענות ללחץ הציבורי ולהוביל רפורמות. בשאר הסתפק בהבטחות לשינויים ושב ותיאר את פרטי הקונספירציה. "לא חשפנו עדיין את המזימה במלואה", אמר. "גילינו רק חלק ממנה, אבל זאת מזימה מאורגנת. יש חוליות שקיבלו סיוע ביותר ממחוז אחד. יש חוליות שמתמחות בתקשורת, חוליות שעוסקות בזיוף וחוליות של עדי ראייה. הן אורגנו מראש".

פרצי הצחוק של הנשיא הסורי, כשדיבר נגד כלי התקשורת ובעיקר נגד ערוצי הטלוויזיה הלווייניים (כמו שליטי מצרים, תוניסיה, תימן ולוב לפניו), אולי העידו גם על גודל המצוקה שבה הוא שרוי. האיש השולט בסוריה זה 11 שנים, שדיכא את המהומות שפרצו באזור הכורדי וסיפר בגאווה ל"וול סטריט ג'ורנל" כי "סוריה אינה תוניסיה או מצרים", גילה כי אביב העמים הערביים הגיע לכל ערי המדינה, והוא עדיין לא במלוא עוזו.

יתרה מזו, ייתכן שהבין שעתיד המדינה כבר אינו בידיו. פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לענייני סוריה, היטיב לתאר זאת בכנס של מרכז דיין: "עתידה של סוריה עבר לידי צעיריה של המדינה, בני ה-20 וה-30, המהווים למעלה ממחצית האוכלוסייה. אלו - בני העדה הסונית ובני העדות האחרות, מן הפריפריה ומן הערים הגדולות - הם שיקבעו את דרכה ואת עתידה של המדינה בשנים הבאות".

שקט זמני

אנשיו של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ישבו שלשום במוקטעה ברמאללה והאזינו לנאום ה"אני מאשים" של בשאר אל-אסד. הם אולי לא יודו בכך, אבל העניין העמוק שלהם בדבריו אינו קשור רק לתוכן הנאום. להתפתחויות בדמשק יש השלכות ברורות ומיידיות על החמאס בעזה ועל נכונותו להגיע לפיוס עם הרשות. במרחק כמה חדרים מהמקום שבו ישבו אנשי הרשות, הסתיימה פגישה של עבאס עם קבוצה של מפקדים בכירים לשעבר בצה"ל ובזרועות הביטחון האחרות, חברי המועצה לשלום וביטחון. בעוד הנשיא הסורי מנסה בכל דרך אפשרית להרגיע את הרוחות במדינתו, הנשיא הפלסטיני נהנה מכך שהגדה המערבית היא המקום השקט ביותר במזרח התיכון בימים אלה.

לא מעט עיתונאים ופוליטיקאים מהימין טענו כי לנוכח התהפוכות בעולם הערבי, אי אפשר לסמוך על אבו מאזן. לדבריהם, יש לדחות את פתיחת המשא ומתן על הסדר הקבע ולהמשיך ולעקוב אחר ההתפתחויות. המציאות בגדה, לפחות עד לסגירת גיליון זה, מוכיחה כי אבו מאזן וראש הממשלה, סלאם פיאד, מצליחים לשמר את הביטחון והסדר בגדה וגם ליהנות מפופולריות בקרב בני עמם. בפגישה עם הקצינים הבכירים בדימוס אמר עבאס, כי בשטחי הרשות כבר אסור לירות זיקוקין די-נור או נפצים, "אפילו לא בשמחות". אחד הישראלים שנכחו בפגישה אמר בצחוק, שאולי צריך לשקול להביא את המשטרה הפלסטינית לערי ישראל בחג פורים הבא.

אלא שהשקט בגדה זמני, וגם אבו מאזן ואנשיו מודעים לכך. קשה לומר מתי בדיוק עשויה לפרוץ האינתיפאדה השלישית, שרבות כבר דובר עליה (מיד לאחר שבפייסבוק נסגר הדף "האינתיפאדה השלישית", נפתח שם דף חדש באותו שם). לעת עתה ספטמבר מסתמן כחודש הבעייתי ביותר. נראה כי הדבר נעלם מעיניהם של אותם ישראלים, ובהם ראש הממשלה, הסבורים שיש להמתין ולחכות, "לקחת את הזמן". דבריו של עבאס הותירו רושם קשה אצל אורחיו מהמועצה לשלום וביטחון. הם הבינו שהזמן פועל לרעת ישראל, ולא ההיפך. לפי התוכנית של הרשות הפלסטינית, אם בחודשים הקרובים לא תהיה פריצת דרך מדינית - חידוש של המו"מ עם ישראל והקפאת ההתנחלויות - תפנה הרשות בספטמבר לעצרת הכללית של האו"ם בבקשה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967.

עבאס ואנשיו יודעים כי צפוי שמבוקשם יינתן להם. לטענתם, כ-150 מדינות (מתוך 192) יתמכו בהם, אם ההצבעה תהיה בעצרת הכללית של האו"ם, שם - בניגוד למועצת הביטחון - ארה"ב אינה יכולה להטיל וטו. עם זאת מדובר בהחלטה סימבולית בעיקר והפלסטינים יצטרכו לנסח אותה באופן מתון, ללא "בשר" של ממש (קריאה לסנקציות נגד ישראל), כדי להבטיח לעצמם תמיכה של רוב גדול בעצרת. החשש הכבד יותר של ישראל הוא מההתרחשויות בגדה בימים שלאחר ההצבעה. עבאס עצמו רמז בפגישה שאין בכוונתו להישאר בתפקידו לאחר ספטמבר, אם לא תהיה פריצת דרך במגעים על הסכם שלום עם ישראל. במקרה שכזה, אפשר רק לשער מה עלול להתרחש כאן.

סופיאן אבו-זיידה, מבכירי הפתח, ישב לצדו של הפרופ' זיסר בכינוס של מרכז דיין השבוע. אבו-זיידה, שהיה אסיר בכלא הישראלי כאשר פרצה האינתיפאדה הראשונה, סקר את תמונת המצב בצד הפלסטיני. הוא הסביר שבספטמבר צפויות הפגנות ותהלוכות בשטחים. כאשר נגיע למחסומים, אמר, יהיו לנו שתי אופציות - לירות או לברוח. ב-1996 החליט ראש הממשלה אז, בנימין נתניהו, לפתוח את מנהרות הכותל. בעקבות ההחלטה פרץ גל מהומות, שבו נהרגו 17 ישראלים ו-70 פלסטינים. הפעם, דווקא העדר החלטה מצד נתניהו והשמירה על הסטטוס-קוו - שנדמה כי בלשכת ראש הממשלה רואים בה ברכה - עלולים להוביל את ישראל להתמודד עם גל נוסף של מהומות. *



תומכי אסד בדמשק, השבוע. כל התפתחות במדינה תשפיע ישירות על הנכונות של בכירי החמאס בסוריה לדון בפיוס עם הפתח בגדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו