בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

האיש והמטוס

בכתבה אודות האף-16 (מוסף "הארץ" 25.3) היה חסר דבר אחד: האדם שמאחורי המטוס - קולונל ג'ון בויד. בעת שירותו בחיל האוויר האמריקאי פיתח בויד את תיאוריית "תמרון מול אנרגיה" - יצירת תמונת מצב של הקרב האווירי הלוקחת בחשבון גם את יכולת התמרון של כלי הטיס.

אחרי שחרורו עבד בויד כאזרח בפנטגון, שם צבר 30 שנה של לוחמת גרילה בביורוקרטים של הממסד הביטחוני, שלדעתו פיתחו מערכות נשק יקרות ש"פוגעות בנו יותר מאשר באויב". בתחילה, זומן לצוות התכנון של האף-15. בניגוד לתפיסה המקובלת של תכנון מטוסים אז - גדול יותר, מהיר יותר (בטיסה בקו ישר) וכמובן יקר יותר - הגדיר בויד לראשונה דרישות בתחום התמרון של המטוס, ושינה באופן דרסטי את התוצר (אם כי לא באופן שאליו שאף).

הממונים דחקו אותו למשרה ללא השפעה מחשש לפגיעה בפרויקט האף-15, והוא "גנב" שעות מחשב, הערים על הפקידים, הצליח לאשר תקציבים בתואנות שווא ויצר את האף-16 - מטוס קל, פשוט וזול, שהיה הצלחה מסחררת ב-20 מדינות, כמתואר בכתבה.

הממסד הביטחוני לא סלח לבויד על הצלחותיו ותובנותיו ושנא אותו עד יומו האחרון ב-97' ואף לאחר מכן, כך שאין כמעט הנצחה של האיש שהשפיע כה רבות על הלוחמה האמריקאית במאה ה-20.

אמיר אדר

הרצליה

מדע בע"מ

נהניתי מאוד מהכתבה על הקוואזי גבישים (מוסף "הארץ" 25.3) וכבעל תואר בפיזיקה, הבנתי גם למה רוב האנשים לא השכילו לקבל את הסימטריה החדשה - שבאמת בלתי אפשרית במודלים הקלאסיים של סימטריית גבישים. הנוחות שבתיאוריה טובה ומוכחת קורצת לאדם, וקשה לוותר עליה תמורת הלא-נודע והלא-מוסבר. ככלל, ההקבלה בין אמונה דתית לדעות מדעיות מקובלות, היא נכונה לדעתי, ומדענים שמפסיקים להטיל ספק בכל דבר, אפילו בעובדות המוכחות והנבדקות ביותר, הם מדענים שאינם עומדים על המשמר.

אני שמח שאנשים כדני שכטמן קיימים ומסוגלים להבין שמולם משהו חדש, ויש להם גם אורך הרוח והביטחון להגן עליו. מסע הייסורים שעבר שכטמן עד לקבלת הממצא שלו על ידי הקהילה המדעית, אינו מדבר בעד הקהילה הזאת. נדמה שבין המדענים, בנוסף למתמטיקה וללוגיקה, שולטים גם האגו, צרות העין ולפעמים אף העצלות.

רק דבר אחד הפריע לי מאוד בכתבה: הכותרת. "חוצה את הגביש" - האם באמת יש צורך במשחק מילים מאולץ שכזה? אם הכתבה מעניינת, אין כל פסול שהכותרת תציין פשוט את תוכן הכתבה.

אורן איש-עם

תל אביב

שבויי ציון

נועם שיזף חושף מצב בלתי אפשרי של יהודי ארצות הברית, המזדהים, או מזוהים בעל כורחם עם מדינתנו ומדיניותה העגומה (מוסף "הארץ" 25.3). הבעיה טמונה ביהדות עצמה ולא במדינה. השיבה לציון היתה חלק אינטגרלי ומהותי בעם היהודי הגלותי ובדתו. הציונות ומדינת ישראל יצרו הזדמנות חד פעמית לשינוי. עם מוגדר באמצעות גבול מדיני או על ידי רצון לשוב ולשרטט גבול שנגזל. היהודים החיים בישראל בחרו בגורל שונה מבני הדת היהודית בארצות הברית, שהחליטו לא להצטרף לעם הישראלי. על מדינת ישראל ועמה להתנתק מזיקתנו הראשיתית למושג העם היהודי, ולהסתפק בזיקה שאינה מחייבת חוקית, לדת היהודית ובניה.

חוק השבות הוא חבל הטבור שעדיין קושר אותנו ליהודי התפוצות, שאותו יש לחתוך ולהחליף בחוק הגירה נורמלי. חוק השבות מנסה לקבוע מי יהודי ומי רשאי לגייר, אך מי שמנו? עם ביטולו, יהודי ישראל, ארצות הברית ושאר העולם ייאלצו ויוכלו להגדיר את יהדותם מחדש. אולי כך תהפוך היהדות לדת נורמלית, מודרנית, פתוחה ופלורליסטית. אולי היהודים בתפוצות הם שישמשו אור לגויים, כי אנחנו טרם הצלחנו להאיר דרך לגוי שבוי-הציונות החי בגבולנו.

אראל מוריס

נתיב הל"ה

תירוצים לרצחנות

בדבריה של נרי ליבנה במאמרה "ארץ האש" (מוסף "הארץ" 18.3) היתה הכללה גסה ופסולה כלפי מתנחלים, שלפיה כולם אלימים ומתלהמים. אך לא זה העיקר: בדם קר טוענת ליבנה כי פעילות "תג מחיר" (הבזויה, אכן) היא לא פחות מאשר פוגרום, והיא זו שמובילה לנקמה "שלא ברא השטן". לפני שמגייסים את הפוגרומים ביהודי רוסיה לקידום אג'נדה פוליטית, אני מציע להיעזר בשני אמצעים ביתיים: לוח שנה, שבו אפשר לבדוק מתי החלו הפיגועים נגד יהודים (האם ייתכן שזה קרה לפני שהקופירייטרים חשבו בכלל על "תג מחיר"? לפני הכיבוש? לפני הקמת המדינה?); גם מפה תעזור: האם בוצעו פיגועים רק נגד מתנחלים, או גם בגבולות 67' "הלגיטימיים"?

האם ליבנה באמת מאמינה שפעילות בזויה של קומץ מתנחלים הביאה, ותביא, לרצח יהודים? בהישענותה על דבריו של ביאליק, היא מתעלמת מהציטוט "וארור האומר נקם". רצח מתועב כמו באיתמר - אין נקמה שתהלום את הזוועה, ומשכך אל לנו לנקום.

מי שבוחר באלימות רצחנית נגד חסרי ישע (משני הצדדים) - אינו צריך באמת סיבות לכך. לאורך ההיסטוריה הוחלפו התירוצים לרצחנות, והטרוריסטים לא צריכים לטרוח כדי למצוא חדשים - ליבנה ושכמותה מעדכנים אותם בהתאם לרוח הזמן.

אורי כץ

ירושלים

בלתי נסבל

קראתי בדאגה ובצער את כתבתה של אסתי אהרונוביץ' על מותו הטרגי של השופט מוריס (משה) בן עטר (מוסף "הארץ" 18.3). מובטחני שמבקר המדינה או נציב תלונות השופטים יבדקו ביסודיות את המקרה הפרטי של השופט בן עטר. אך המקרה מחייב גם בדיקה ורפורמה יסודית בטיפול בעומס הבלתי-נסבל בבתי המשפט, שפוגע הן בשופטים הכורעים תחת הנטל והן בציבור שסובל מסחבת בלתי נסבלת במתן פסקי הדין. הבעיה אינה בחיפוש נימוקים להצדקת המערכת, אלא במציאת דרכים לצמצום מספר התיקים המגיעים לבתי המשפט.

פרופ' אברהם בריכטה

חיפה

הכללה שורפת

ד"ר טלי פורטר, שהוגדרה "מנהלת טיפול נמרץ לב-ביניים בבית חולים בילינסון, פנימאית, קרדיולוגית, ומרצה באוניברסיטת תל אביב" ("חדר מיון משלך", מוסף "הארץ" 4.3), אמרה שהיא "באה מהאמצע, בין המחקרים המצביעים על ההבדלים שיש בין גבר לאשה, לבין שורפות החזיות". יש להניח שהכוונה לפמיניסטיות. אין זה משנה אם נשים בעלות דעות פמיניסטיות שורפות חזיות או לאו; הגדרת ציבור שלם של נשים "שורפות חזיות" היא הכללה שאינה שונה מהכללות הנעשות לגבי ציבורים שונים ונחשבות גזעניות.

אסתר עילם

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו