בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | גיבורה דה-לה שמאטע

כוכבות "מחוברות", שמוצגות כחופשיות וליברליות, מוכיחות כי הדבר היחיד שהשתנה בכל הנוגע לנשים ב-150 השנים האחרונות הוא צורת הדיכוי

תגובות

בלילה חשבתי עליך, יל"ג, המשורר העברי המיוסר, שהושלכת לכלא (הרוסי) מפני שכתבת את הפואמה הפמיניסטית "קוצו של יוד". "אשה עברייה מי יידע חייך? בחושך באת ובחושך תלכי", כך מתחילה הפואמה שלך, הקוראת לשחרור האשה היהודייה מעולן המעיק של המסורת והדת, דרך סיפורה על אשה אחת שהעזה לרצות להינשא עם אדם שהיא אוהבת, אך פסיקה של רבנים חוזרת וסוגרת עליה את שערי התקווה.

ברוך השם, יל"ג חביבי, מאז "קוצו של יוד" עברו מאה ועוד חצי מאה והתגשמה תקוותך מעל ומעבר למשוער. עכשיו יש מכשיר ושמו טעלעוויזיע, ובתוכה יש תוכנית ושמה "פארבונדענטע", או "מחוברות", ואשה עברייה מעורטלת אחת ושמה שיר, משוחררת לגמרי, ברוך השם (והכל בזכותך, אחרי ככלות הכל), מבקשת שם מבן הזוג שלה, המעורטל כמוה, לנשק אותה נשיקת בוקר טוב לא על הפה, אלא על הפות שלה. והוא מציית, וכך, נאהבת יותר, היא מרגישה עוצמתית יותר לצאת לעבודה כז'ורנאליסטית במגזין התל אביבי ה"נחשק" (כך היא מכנה אותו) "טיים אאוט", או "צייט אויס", אם נתרגם זאת לשפה שתובן על ידיך, יל"ג מסכן שלי.

בוא נחשוב רגע ביחד, אתה המתיימר להבין בנשים עבריות, אם באמת השתנה משהו בחיי האשה העברייה מבחינת השעבוד, בין זמנך לזמן של "מחוברות". כי אם אתה שואל אותי, באופן מהותי לא השתנה הרבה: העולם של "מחוברות" הוא לחלוטין סוג של שטעטל, שבמקום לחיות על פי המודל של ההלכה הריאקציונית, חיים בו על פי המודל של סדרת הטלוויזיה הריאקציונית "סקס והעיר הגדולה", המבוססת מצדה על הלכה נוקשה לא פחות מההלכה היהודית, המייעדת לאשה, לא פחות מאשר בהלכה ההיא, את מניפת התפקידים המסורתית של "זו שלא יכולה בלי סקס", או "זו שהמשפחה חשובה לה יותר מכל", או "המטומטמת שלא מסוגלת להבין איך מחשבים שטח של מלבן ולעבור את בחינת הבגרות".

האשה העברייה שהוחלט שתהיה "הסקסית" חייבת לצרוח מעל כל גבעה רמה ותחת לכל עץ רענן שהיא אוהבת סקס, כי סקס נותן לה הרגשה שאוהבים אותה, בה בשעה שכל ישותה אומרת בערך כך: "כמו שפעם היינו, הנשים, צריכות לצרוח סיסמאות ציוניות בטיולי התנועה, ואז לצרוח סיסמאות שמאליות בהפגנות נגד הכיבוש, אני מוכרחה לצרוח במלוא גרון שאני אוהבת סקס כי זה התפקיד שייעדו לי, כטיפוס המייצג את התל אביבית המשוחררת, ב'מחוברות': להציג דמות של פאם-פאטאל פאריסאית דה-לה שמאטע".

שאל אותי, יל"ג חביב, למה האשה התל אביבית היא פאריסאית דה-לה שמאטע. אז בוא אני אומר לך: היא דה-לה שמאטע מפני שהיא חושבת שסקסיות פירושה אהבת סקס ועשיית סקס, וחושפת בכך את מלוא בורותה בתחום זה. ההיפך הוא הנכון: הסקסיות פירושה אמנות הפיתוי והמשיכה גם בלי להגיע בסוף למיטה. וכל היתר הוא סתם בהמיות. ועוד דבר: בחיי הפאריסאית דה-לה שמאטע אין שום כבוד לזולת וכל שיש הוא אגרסיות ודרישות, מהסוג שהאיר חנוך לוין המנוח במחזהו הנבואי "נעורי ורדה'לה". והאמן לי, יל"ג: ורדה'לה, גם אם תחיה אלף שנה בפאריס, עדיין תישאר ורדה'לה מפונקת שבטוחה שמגיע לה הכל.

בה במידה עצוב גם התפקיד שמשחקת ב"מחוברות" הזמרת מיקה קרני, כחוזרת בתשובה ובעלת צימר בגליל, אם לארבע ילדות ונשואה למוסיקאי הקוצץ חצילים ושום ונראה בדיוק כמו שתיארת אתה, יל"ג חביב, את הגבר היהודי בפואמה שלך, כפרצוף של חדל אישים כרוני. המסכן שב"מחוברות" נאלץ להודות מול המצלמה שאין בו שמחת חיים מספקת על פי המפלס הנורמטיבי של השמחה שמחייבת אשתו שישרור בבית. ראה, יל"ג, כמה דומה נוסח החזרה בתשובה של קרני מהצימר בגליל לנוסח הכמיהה לסקס של שיר מתל אביב: בשני המקרים זה מבוסס על דרישה שלהן לעמוד במכסה שהן קבעו. ובשני המקרים זה חסר כל אותנטיות.

בפרק של "מחוברות" שצפיתי בו היתה גיבורה שלישית, המייצגת בעצם את השלב הפרהיסטורי של האשה העברייה בת זמננו. שמה הילי, והיא בת 23 ומתקשה לעבור את בחינת הבגרות במתמטיקה, ומקללת, ומעשנת, ומתעקשת ללמוד, מטלפנת לאבא שיעזור לה, ואז למורה למתמטיקה. גם זה סוג של אגרסיה: להטריח את סביבתך בבעיות שלך, כאילו מישהו חייב לך משהו מעצם היותך קיימת.

לפני שניפרד, יל"ג אומלל שלי, אנא הסכם אתי, שהאשה העברייה המדוכאה מן הפואמה שלך רק החליפה את צורת הדיכוי שלה ב"מחוברות": מפסיביות יתר היא עברה לאגרסיביות יתר, מה שבסופו של דבר הוא הרי אותו דבר עצמו.*



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו