בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | אורי אקרא לו

בלי לצאת מהמלון הכרתי גבר חדש. מתאים לנישואים, נראה לי, אבל לא. כלומר, לא איתי

תגובות

יש לכם הופעה הערב במלון?

- בוודאי. יש כל ערב אבל היום יש מופע מיוחד.

כן, איזה?

- יש לנו אמן אורח.

איזה אמן?

- אורח.

כן, אבל מה שמו?

- יש שניים, אמן גבר ואמנית אשה.

ומי מופיע היום?

- או הגבר או האשה.

ואת יודעת איך קוראים להם?

- לא, אבל אני יודעת ששניהם שרים ממש-ממש יפה.

שמעת אותם?

- לא.

את הדיאלוג הזה (לא נגעתי, למעט תיקוני לשון) ניהלתי עם פקידת הקבלה הממש-ממש צעירה וממש-ממש חמודה במלון היוקרה האילתי שבו התאכסנו. למחרת בבוקר נראה בחדר האוכל משה דץ. כן, כי יש גם דברים טובים באילת, והכל תלוי בזווית שבה החלטת להתבונן בהם. למשל, במקום להתלונן על כך ששירות החדרים מספק אך ורק קפה במהלך השבת, כתוצאה מהכללים המופרכים של כפייה דתית המוחלים על כל מלונות ישראל החפצים בתעודת כשרות, יש לשמוח ולראות באור חדש את "ארומה" שבכל מקום אחר הוא בית קפה המסמל סתמיות, חוסר ייחוד וגלובליזציה, ואילו באילת הוא מסימני הציביליזציה.

ועוד משהו שיכול היה לקרות רק באילת, משום שרק שעמום מוחץ שהלך והתעצם אצלי לכדי רפיסות מוח מוחלטת יכול להסביר אותו. לפתע מצאתי את עצמי מסתמסת עם איילת ואורי (שם אחד מהשניים בדוי), היא בת 21 והוא בן 18, שניהם ילדים של חברות שלי ועם שניהם ניהלתי קודם לכן שיחות בנוגע לגמר "האח הגדול" שבו אמורים היינו לצפות ביחד.

הודעות הנזיפה שלי לאיילת, בעקבות זכייתו של ג'קי, נענו בנזיפות חוזרות ובהן השאלה הבלתי-נמנעת, מדוע לא הטרחתי את עצמי לסמס אם אכפת לי מתוצאות הגמר. האס-אם-אסים שלי לאורי העלו תוצאות מוזרות. על האס-אם-אס הראשון שלי השיב ב"מי את/ה". מתחכם הילד, אמרתי לעצמי, ועל כן השבתי לו ב"הפייבוריטית שלך ל'כוכב נולד' בגרסה המצרית".

"חשבתי שהודחת כבר בשלב האודישנים", כתב החצוף, ועל כן עניתי לו נחרצות ב"ינעל אבוק יא אבן כאלב".

"מרגיש מוחמא..." השיב הפעוט ובלבי הלכה וגאתה גאווה חדשה. "סוף סוף הפכת ליריב ראוי", כתבתי לו, "אני ככה קרובה להציע לך חברות בפייסבוק", כדי שידע שגם אני מה-זה קול ומעודכנת.

"תגידי, יש לך דיסלקציה סמסית? איך הגעת למילה 'קאובה', זה אפילו לא קרוב ל'קרובה'", כתב לי אורי שהפך לפתע גם למומחה לכתיב.

"אלף כל, אצלי בפלאפון החדש הר' והא' ממש סמוכות על המקלדת, ובית כל לא צוחקים על נכים", עניתי. "בטח שצוחקים על נכים", ענה, "תמיד צוחקים על נכים. אם את לא מאמינה לי תסתכלי על התלוש של הביטוח הלאומי שלך".

בשלב הזה חדרה ללבי ההכרה שייתכן שמי שמסומן אצלי בספר הטלפונים במכשיר החדש שקיבלתי איננו האורי שאני מתכוונת אליו ומדוע בכלל, שאלתי את עצמי, אמור להיות לי מספר הטלפון של אורי זמיר, שככל הזכור לי מעולם לא שוחחתי איתו שלא באמצעות קו הבזק של בית הוריו?

"איזה אורי אתה?" כתבתי לאורי. "היריב הראוי לך וכו'..." הוא המשיך לעצבן. "לא אורי זמיר?" כתבתי באצבע רועדת. "כבר שנים לא", השיב. "ומי את?"

עכשיו עוד פחות מאי פעם הייתי מוכנה להסגיר את זהותי. מושפלת ונבוכה ובאותו זמן גם נשנקת ביבבות של צחוק ודמע התקשרתי לאיילת וסיפרתי לה את הסיפור. "הוא נשמע מאוד נחמד", אמרה איילת, "אולי הוא פנוי?"

ממש שמעתי בקולו של אורי איך לבו נופל למשמע קולי. הוא "אורי מהגליל", השיב לי והוא בן 25. לא, בחיים לא דיברתי איתו קודם ובחיים לא התקשר אלי בשום עניין. האם הוא מכיר במקרה את ד', שספר הטלפונים של הסלולרי שמסר לשדרוג צורף על ידי חברת פלאפון לשלי? לדבריו איננו מכיר אותו, אבל ייתכן שמדובר בחייל שלו. בכל מקרה, כך אמר, הסיפור הזה לגמרי הזוי, "וגם השיחה הזאת הולכת והופכת להזויה. וחבל", אמר אורי מהגליל, "כי בשלב האס-אם-אסים ממש נהניתי".

אבל אני לא הרפיתי ושאלתיו אם במקרה הוא רוצה להכיר את איילת, והוא ביקש שאתן לה את הטלפון שלו.

את חייבת להתחתן איתו, הודעתי לאיילת.

"מה פתאום חייבת? עוד לא עברנו אפילו את שלב הפייסבוק, עוד לא ראיתי תמונה שלו", התווכחה האיילת, אבל הסברתי לה שיש אולי חוקים שמותר לזלזל בהם אבל אף פעם לא בחוקיות ספרותית: על פי כללי החוקיות הספרותית עכשיו אתם חייבים להתחתן ואני, ולא יאיר לפיד או אברי גלעד, חייבת לערוך לכם את הטקס החילוני, ובו גם לספר את סיפור ההיכרות שלכם.

"זה כנראה לא יקרה, מה לדעתך אני אמורה לעשות בגליל?"

"עם הסקפטיות הזאת רחוק לא תגיעי. תחשבי חיובי, השבתי לקטנה. תראי איך מכל דבר רע יכול לצאת משהו טוב, אפילו מפלאפון ומסוף-שבוע באילת.

neril@haaretz.co.il



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו