בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשה בשבוע | לא איש רעים

מיכאלה מנדה ינקו, שמחר תיפתח בעין הוד תערוכה במוזיאון שעל שם סבה, מרסל ינקו, ממייסדי זרם הדאדא

תגובות

הכפר עין הוד הוא מעוז חשוב של הבורגנות הישראלית. יש בו בתים ערביים יפים (בעליהם המקוריים גרים לא רחוק), לצד הבתים חונות מכוניות יפות ובהן נוהגים בורגנים יפים שיכולים להרשות לעצמו בתים יפים ומכוניות יפות. בשבת תיפתח בכפר, במוזיאון על שם מרסל ינקו, תערוכה עם תוספות חדשות לאוסף הקבוע. בנעוריו שנא ינקו בורגנות ותיעב בורגנים, לפחות עד שהפך לבורגני בעצמו. התערוכה במוזיאון מוקדשת בחלקה לזרם אמנותי, אנטי בורגני, שצמח, פרח וקמל באירופה בין השנים 1916 ו-1923, ומרסל ינקו היה אחד ממייסדיו. שמו, "דאדא", מעיד על תוכנו. "דאדא" הוא בכוונה חסר משמעות, כמו מלמול של תינוקות. הדאדאיזם ביקש למחות נגד השפה שבה העולם דיבר אז, נגד המלחמה שהיה נתון בה ונגד הסדר הבורגני שהאמנות הממוסדת הכתיבה.

חברי התנועה לא ויתרו על שום צורה של מחאה: הם יצרו קולאז'ים בקומפוזיציה מקרית מבדים וגזירי עיתון, קראו בקול שירים שתוכנם חסר מובן וביקשו ליצור תוהו ובוהו אמנותי שעל חורבותיו, כך האמינו, יצמח עולם טוב יותר. על ההיגיון היוצא דופן של הקבוצה אפשר ללמוד מציטוט מאחד המניפסטים שלה: "...דאדא מת, דאדא הוא אידיוט, יחי דאדא".

מיכאלה מנדה ינקו נולדה ב-1967, השנה שבה קיבל ינקו את פרס ישראל. היא זוכרת סבא ש"לא היה כזה מחבק ומנשק" ולא היה גם איש רעים להתרועע. ייתכן שדחיקתו מהזיכרון הציבורי כמייסד זרם האמנות החשוב "אופקים חדשים", בשנות ה-50, נובעת גם היא מאופיו המסוגר. היא תרפיסטית באמנות, גרה בקיבוץ מענית ויש לה שני ילדים. היא מייצגת את המשפחה בהנהלת המוזיאון, הנמצא במרכז הכפר וניצל לפיכך מהשריפה שכילתה כמה מבתיו. סבא ינקו הקים ב-1953 את הכפר שתושביו הערבים ברחו ב-1948. ינקו היה בטוח שהקמת מקום שגרים בו אמנים היא מהלך דאדאיסטי, שעל פיו אמנים מתחברים לצורך אמירה אמנותית. מה היה ינקו אומר על עין הוד של היום? ינקו מבקשת בחן לדלג על השאלה מכיוון שהחליטה "להגיד רק דברים חיוביים" על המקום ועל יושביו.

לא נשארו עבודות רבות של ינקו מתקופת הדאדא שלו. כמה רישומי עיפרון של מייסדי הדאדא ושניים-שלושה ציורי שמן. האנרכיזם השמח שאיפיין אותו ואת חבריו לדאדא הפך, עם בואו ארצה ב-1941, לאמונה ציונית כבדת ראש. הציורים יפים כקודמיהם, גם בהם מתנהל דיאלוג בין פיגורטיביות לאבסטרקט, אבל הנושאים משקפים את סדר היום הלאומי ולהם שמות הולמים: "המעברה" ו"ספינת מעפילים".

הדאדאיזם האמיתי נמצא דווקא בקומת הקרקע. בקומות העליונות יש תצוגה מוזיאלית חמורת סבר. בקומת הקרקע, שנועדה למבקרים צעירים, מתפרצת לה הילולה של צבעים שמחים, כלים מוזרים וצורות משונות. החדרים גדושים בחפצים, בהם מגדל של סירים צבעוניים, אסלה ומקרר שבתוכו מצטננים ציורים. המסר הגלוי של החדרים המבולגנים: אמנות נמצאת בכל דבר. המסר הסמוי: לא תמיד צריך לציית לכללים ולא חייבים ללכת בתלם. הבעיה היא שאחרי הביקור חוזרים הילדים לבית הספר. שם, כידוע, נמסר להם מסר לגמרי הפוך. *



מיכאלה מנדה ינקו. על חורבות התוהו ובוהו יצמח עולם טוב יותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו