בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות למוסף "הארץ"

תגובות

ככה היינו

בין הדוגמאות המעניינות שהוצגו בכתבה "הטיות על ימין ועל שמאל" (מוסף "הארץ" 1.4), חסרה לי הדוגמה הזכורה בוודאי לרבים שחיו כאן בשנות ה-50 וה-60. באותן שנים, המרחק בין התעמולה הישראלית הרשמית לבין עמדת האקדמיה ביחס לתולדות הציונות ומדינת ישראל היה קטן, ואם היו חילוקי דעות, הם הסתכמו במחלוקות בתוך המחנה, בין חסידי המפלגות והזרמים השונים.

רק כעבור שנים נסדקו קצת חומות האקדמיה, ועדיין כשהופיעו "ההיסטוריונים החדשים" הם התקבלו בתדהמה מעורבת בעלבון ואיבה. ועל מה? על "העזתם" להראות שלא כל העובדות מתאימות להיסטוריה שבה למדנו להאמין כתורה מסיני.

ועדיין יש בינינו כאלה שרוצים לחזור אל מצב של שחור ולבן, ולשם כך מוכנים לפגוע בחופש האקדמי. הם רוצים להפגין כוח וביטחון עצמי בצדקתם, אבל למעשה מפגינים חולשה ואי-אמון בעצמם. אגב, יש רבים כמוהם גם בצד הערבי, החוששים כי הכרה בטיעון ישראלי כלשהו משמעה ויתור על זכויותיהם של הערבים בארץ.

אבי וידנפלד

ירושלים

שפת רחוב

טועה נירית בן-ארי ומטעה כאשר היא מתייחסת לוויכוח בנושא הזמר המזרחי כ"התנשאות תרבותית" לא ראויה ובטענתה כי מדובר בוויכוח על טעם ועל ריח (מוסף "הארץ" 25.3). לא היא. השפה כפי שאנו יודעים אותה ומדברים אותה מבטאת את רוחנו, משקפת את תודעתנו, משדרת ומייצגת את תרבותנו. שימוש עילג בשפה או לחלופין - שימוש בשפה נחותה (ר"ל שפת רחוב) - הוא עיוות שיש להילחם בו כחלק מהמאבק לטובת חברה טובה יותר, בכל מובן.

יש לזמר המזרחי מקום, הוא אפילו כייפי לעתים, אבל יש לראות אותו בהקשר, ובמיוחד: להכיר במגבלותיו.

ד"ר הדס וינברגר

כוכב יאיר

רוח יהודית

במילים ביקורתיות נוקבות גורס אברהם בורג שהקמת ישראל לא פתרה את הבעיות שבשמן היא קמה, "אלא להפך - העצימה אותן מאוד... מעט מאוד השקענו כאן בארץ כדי לפתח את מודל הזהות הלאומית הפנימית, שאינה תלויה בהגדרות של הרודף החיצוני" (מוסף "הארץ" 25.3). ואיזה מודל של זהות לאומית פנימית יכול להיות כזה, אם לא לאום טריטוריאלי ישראלי המקיף את כלל אזרחי המדינה, אחת דתם או מוצאם האתני?

זו אמורה להיות מסקנת הכותב, אך מתברר שלא רוח ישראלית נושבת במחוזותיו של בורג, אלא רוח יהודית. "במדינת ישראל ובתפוצה היהודית הגדולה בצפון אמריקה", הוא כותב, "יש היום מוזיקה יהודית חדשה, קולנוע, בתי מדרש חילוניים, שירה וספרות בעברית וביהודית. כל אלה יהודים מאוד במקורם, אך מקימים דיאלוג פתוח והכרה כנה באנושיות האוניברסלית שבקרבם".

היכן נמצאים 20 אחוז מאזרחי ישראל בשיח זה? מהו המשותף הרפובליקאי של כלל אזרחי ישראל? התיתכן היהדות כבסיס לכך? ומאידך גיסא, מהו המשותף לאזרחי ישראל וליהודי ארצות הברית המשולבים במדינתם, מבחינה חברתית, פוליטית ולאומית? האמנם ישראל היא מדינת הלאום של וודי אלן וג'וזף ליברמן? דומה שהרוח החדשה שבה מצדד בורג היא עדיין הרוח היהודית שאינה יכולה מעצם מהותה להיות רוח הלאום הישראלי.

יוסי ברנע

תל אביב

גלגלי השיניים

התאבדותו של השופט מוריס בן עטר (מוסף "הארץ" 18.3) היא טרגית ועצובה בשל העובדה שנבעה דווקא מתוך הרצון לעשות משפט צדק בתוך פס הייצור של תעשיית המשפט בישראל. בשל כך, חשוב שתביא לדיון מחודש במהפכת "הכל שפיט" של השופט העליון אהרן ברק. מהפכה זו, שנבעה מרצון למנוע קבלת החלטות שרירותיות וקצרות טווח של גורמי שלטון, ייתכן שהביאה בעקיפין להסטת השיפוט ומערכת קבלת ההחלטות שלנו כחברה, מהמגרש הערכי-מוסרי אל המגרש החוקי. בכך, הפך כל מעשה נבלה לכשר כל זמן שלא הוגדר בין כותלי בית המשפט כעבירה על החוק.

כתוצאה מכך, נוצרה תעשיית משפט המוזנת על ידי רבבות עורכי דין, תובעים, נתבעים, נחקרים והררי עדויות. מעשים שבעבר היו בגדר "לא ייעשו" מטעמי מוסר פשוט, מקבלים חותמת כשרות "חוקית" בהתפלפלות משפטית והשופטים עומדים חסרי אונים מול המאסה העצומה של קונפליקטים ביחסי בני אדם הנגררים אל תוך הדיון המשפטי, תוצאת "הכל שפיט". ובין גלגלי השיניים של מכונות השיפוט הללו, נטחן עד דק שופט המנסה בכל כוחו לחלץ את הצדק המסתתר בערימת התיקים הבלתי אפשרית שלפניו. ועל כך אולי מבכה הנביא ישעיהו "ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה".

ישראל טאובר

חיפה

משחק השבת

המשפחה שלנו אוהבת את הפינה "20 שאלות". בתקופה האחרונה התווסף לי משחק חדש בקריאת המוסף - חפש את האינטרס במדור "מצב משפחתי". פעם בית ספר שמנסה לגייס תלמידים, פעם עמותה שמגייסת תרומות ופעם בעל/ת מקצוע שמשווק/ת שירותים ומוצרים. לפעמים המשחק קל ולפעמים צריך קצת לחפור כדי למצוא את האינטרס. מעט מדי פעמים הפסדתי במשחק ולא מצאתי את האינטרס. אולי אני מבכה את היעלמה של תמימות שאף פעם לא היתה, אבל יש לי תחושה שבזמן האחרון היתה היסחפות.

חנן כהן

בית שמש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו