בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק רחוב אחד?

סמי ברדוגו על מזכרת בתיה, שרחובותיה מופיעים גם בסיפורים שהוא כותב על ערים אחרות?

תגובות

לעתים אני חש כי ישנו רק מקום אחד, ישנו רחוב אחד בלבד. נדמה כאילו פינת הרחובות של ילדותי ונעורי השתלטה על כל המקומות האפשריים שהכתיבה יכולה להגיע אליהם, ואולי אף כמהה לעשות זאת. איני מצליח לדמיין סביבה אחרת או לברוא סביבה חלופית, שלא תהיה בה התמונה ההיא מן העבר. שוב ושוב אני חוזר אליה ורואה אותה מתעוררת לנגד עיני. ומה יש בה בתמונה הזאת? כביש חד?סטרי בחלקו, הוא רחוב לוי אשכול, שהיה בזמנו קו הבתים האחרון במושבה. שמאלה אל הירידה, שנדמה כאילו אינה נגמרת, זהו המדרון של הנשיא שזר. מפגש הרחובות, והזווית שנוצרה שם על הפינה, במקום שבו ניצב ביתי - נהפכו למקום הנצחי בחיי, לגיאוגרפיה התמידית שלי. כאן, על הצלע המתעקלת, נוצר הכל, נברא לי העולם במלואו, בשלל אפשרויותיו החיות, ואלה שהנביטו את הסיפורים לעתיד. מוזר כיצד תוואי של כביש קצר ובתים ספורים, עדיין מוליכים אותי ביניהם, ובעיקר גורמים לי לגלות ולמצוא את השכבות הרבות של המקום החד?גוני ההוא לכאורה.?

אספלט עם כתמי שמן ומדרכות דקות. בתי עמידר מופלאים, צפופים בגודלם הנדרש, שכל שניים מהם נדבקים בקיר משותף גב אל גב, ככה שקומץ תושבי הפינה יידעו להגיד: ?זה דו?משפחתי?. לאורכם של הרחובות קמו גם חצרות אחוריות, חצאי דונמים מופקרים לבלעדיות המשפחה, שלא סדר ולא ארגון היה בהן. חבלי כביסה תמיד נמתחו בחוץ, ולי היה נדמה כאילו המתחם הפרטי שיקף את התנהגות יושבי הבית, את שפתם, את האוכל שאכלו ואת הריח היחיד בסוגו, שהסתנן מחלונות שתריסי העץ אוטמים אותם בדרך כלל.?

הדבר המעניין שנוצר בעת הכתיבה הוא שגם אם הסיפור שאני מספר אינו ממוקם באשכול פינת שזר, עדיין, באופן מסוים, בוחר הסיפור להפוך לפינה זו. אני מרגיש כאילו מדובר בפורס מאז?ור שמעתיק, ואולי אף מזיז, את תמונת השכונה כולה, על כל תכולתה, וממקם אותה נניח, בעיר פתח תקוה ?(כפי שמתרחש בנובלה ?אחי הצעיר יהודה??), או בחיפה ?(בה מתגורר הגיבור ברומן ?זה הדברים?"). כך קורה שבכל סיפור נוצרים רבדים של מקומות, מזיגה של הריאלי?הפיסי עם זה שפחות מוכר לי. אבל החשוב מכל הוא שהתשתית של כל מקום היא תמיד הכביש החד?סטרי והבתים הנמוכים שהיו מפוזרים עליו. לא פעם אני חש שידי אסורות, שבחולשתי הלא ממציאה, הלא מדמיינת, אני נכשל מלהיות הכותב שמרחיק לכת, זה שצופה את מה שמעבר, הכותב שמפליג אל המחוזות הקיימים האחרים, ואל אלה שגם אינם. מגבלה זו, ייתכן שהיא נעוצה בגורל מסוים, בכך ששם נקבע הבית של ילדותי, ששנים רבות לא עזבתי אותו. לוי אשכול פינת הנשיא שזר, שתי צלעות שיוצרות זווית כמעט ישרה - שם על נקודת תשעים המעלות, היה באפשרותי להביט שמאלה ולמטה, ישר ונמוך ממני, לחרות יום?יום בראשי את התהוותו של היקום במלוא צמצומו ותפארתו המוגבלת.?

בצעירותי הבנתי שזה המקום הטוב והבטוח בעולם. לכן כדאי היה להיבלע לתוכו, להכיר היטב כל משטח ופרצה, לחדור אל נפש האנשים החיים אתי, אלה שהתחבבו עלי ואלה שלא. בלבי ידעתי שיש שכונות ומקומות עירוניים, אבל לא הצלחתי לתפוש איך אפשר שיגנו על האדם שחי בהם. רק על הקו המשורטט של הרחוב המתעקם, משם הבטתי על האופק שנגמר באקליפטוסים, וברקע מגדל מים ישן, רק עליו אפשר לכתוב. אני זוכר היטב את שעת הדמדומים, כשמחלוני הצופה על רחוב לוי אשכול היתה מופיעה השקיעה, בוערת באש ורודה?אדומה, ומכינה אותי ואת השאר אל הערב המקומי, הסגור רק למזלנו. בחשכה הייתי יוצא אל עמוד החשמל שהיה בטון חלק ומוצק, בראשו מנורת לילה כתומה. תחתיה לא היה ספק: פה נמצא העולם כולו.

ספרו של סמי ברדוגו, ?זה הדברים?, ראה אור בהוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה?



סמי ברדוגו ברחוב לוי אשכול במזכרת בתיה. בלבי ידעתי שיש שכונות ומקומות עירוניים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו