בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק תפור?

תגובות

חשוב על מספר?

ג?ון ורדון. תירגמה מאנגלית: עפרה אביגד. עברית וכתר, 442 עמ?, 94 שקלים?

?

להתגבר על העבר: לקחת את הטירוף, האיוולת, הרגעים המטושטשים שנותרים בכל זאת חקוקים אי שם בזיכרון ומתפרצים מדי פעם ללא התראה, ולהיפטר מהם; ליטול את הכאב המבעית שמותיר למרות הכל שאריות בלתי פתורות של יגון ולהניח לו; להביט בחלקיות של מה שהיה ולהכיר בכך שיש דברים שאי אפשר לתקן. זה הציר המרכזי שסביבו נעה עלילת ?חשוב על מספר?.?

גיבור הספר, דייב גרני, צובע את השמים כמעט בכל פרק בגוונים ובני גוונים. פעם אלה ענני סערה ושלג, פעם מגיחים ברקים, בפעמים אחרות אלה שקיעות חורפיות קצרות וכך סתם מגיחות זריחות מאוחרות. הכל בהתאם למצב הרוח שלו ושל אשתו, לאור החידות שמוטלות לפתחו ולפי התפתחות העלילה על תפניותיה. והעלילה אכן מוכרת: גרני, בלש משטרה מהולל שפרש מעבודתו, חי בכפר השלו יחד עם אשתו מדלן. לאחר שנים שפיענח בהן פרשיות רצח שונות, הוא נשבע שיחדול מהעיסוק שמרחיק אותו ממדלן ומהבית, ואת ימיו הוא מעביר בבהייה בקלסתרוני רוצחים שלכד. כאשר חבר מתקופת הקולג? פונה אליו בבקשת עזרה, גרני לא יכול לסרב - ונגרר כמובן לעימותים מבית ומחוץ.?

ג?ון ורדון ברא את גיבורו לתצורה המוכרת כבר מעולם ספרות המותחנים. גרני מציית, מהעמוד הראשון ועד זה האחרון, לצופן המחייב אותו להיות חד וברור כמו בימי שירותו הלא עליזים. תהיות על משמעות חייו ופעולותיו עולות שוב ושוב, אך לא נראה שהוא עוצר לרגע לחשוב לעומק על החוט שמוליך אותו. ליתר דיוק, הוא עוצר לחשוב, אך הדבר לא גורם לו לשנות את דרכיו ולו פעם אחת. עם זאת, גם חידוש יש כאן, מאחר שגרני לא מתעניין בצדק אלא נסחף בעקבות האתגר של ההיגיון - אתגר פנימי ואישי ללא מניע מוסרי שמוביל את התנהלותו. האדם שנשבע להניח למרדפים ולתעלומות אבל נקרא בפעם האחרונה, הסופית, אל הדגל מהווה אב טיפוס שמוכר גם מסרטים. כמו גרי קופר, השריף ?ב?בצהרי היום?, גרני עומד לנוכח קרע עמוק בעולמו. מצד אחד, עומדת ההבטחה שהעניק לעצמו ובעיקר למדלן, ומצד שני, המשיכה הבלתי נשלטת שלו אל חידות קשות לפיצוח, בייחוד כאלה הכוללות גופות וערימת ראיות שלא מצטרפות לכדי תמונה ברורה. ?

כמו השריף הבודד, גם גרני מנצח בסופו של דבר את ?הרעים? וכמוהו גם הוא נעזר בבת הזוג הנאמנה לו ולשיגיונותיו, למרות המתח הבלתי פוסק שמתקיים ביניהם. מדלן מסייעת לבלש הידוע לפענח את התעלומה בעדינות לאחר שנראה שהוא נקלע למבוי סתום.?

ורדון עושה הכל נכון. החל במתחים שהוא מעלה, דרך תיאור היחסים של דייב ומדלן, המפגש עם מרק מלרי, החבר שעלה לגדולה ושנקלע בעל כורחו לפרשה המוזרה, תחכומו של הנבל שמשטה בשוטרים, משחקי החתול והעכבר שמתנהלים בינו לבין גרני, וכמובן הגילוי, העמידה על סף המוות וההצלה שמגיעה רק בזכות תושייתו של הבלש חד המחשבה והמעשה. גם העיסוק בעבר ובניסיון למצוא מה מסתתר מתחת לכיסוי מתפענח לאטו, יחד עם לכידת הרוצח והנאום הבלתי נמנע שנחשפת בו הסיבה למעשיו. אבל לא הפושע אלא דווקא מדלן משמשת כזרקור לעברו של דייב. לקראת סוף הספר, היא מעמתת אותו עם העובדות: ?לא עשית כלום חוץ מלעבוד במשך 15 השנים האחרונות. לפעמים אני מרגישה כאילו אתה מנסה לפצות על משהו, לשכוח משהו... לפתור משהו?. הפתרון טמון כמובן בהתמודדות החיצונית עם הרוצח, שמתמודד בעצמו עם העבר ומנסה לפצות על מה שהתרחש בחייו שלו.?

לא רק גרני ויריבו נמלטים ומתנגשים בעברם. גם מרק מלרי וקורבנות נוספים נרדפים על ידי מה שהיה, ושנותר חבוי בעמקי התודעה. אך הבריחה חסרת טעם - מה שנעלם בערפל הזמן שב ונוגע כאן ועכשיו, גם אם הוא מתעוות ומשתנה עד לבלי הכר. יש מחיר למה שהיה, רומז ורדון. התשלום מגיע בסופו של דבר, יחד עם תוספת של ריבית לאלה שחשבו שהם יכולים לנצח את ההיסטוריה הפרטית שלהם ולהמציא את עצמם מחדש.?

אף שוורדון עושה הכל נכון, נדמה שהריגוש שמחפשים חובבי מותחנים אינו מושג כאן במלואו. השדים המתדפקים על דלתות ההווה מקבלים תשומת לב משנית בלבד. גם אם גרני מגיע לשלווה ?(זמנית ככל הנראה - ורדון כבר כתב רומן המשך?), היא לא מוסברת כל צורכה. כך גם עם מלרי, שלא יודע מפני מה הוא בורח, וגם עם הקורבנות האחרים. בעיה נוספת נעוצה בחלוקה המסורתית של תפקידי גברים ונשים. מדלן, שנהנית מהאדמה ומהטבע, ניחנת באינטואיציה שמסייעת לבעלה. הוא מצדו ניחן בהיגיון חד ובבהירות מחשבה, אך לא טורח להתעניין בעולמה. במובן זה, דומה שאצל ורדון תפקידם של האשה ושל הגבר לא השתנה מאז ימי ?בצהרי היום?. וגם אם הסוף שונה מזה של השריף, עדיין נותרים כמה בורות שלא מכוסים בתום הקריאה.?

ייתכן שוורדון יצר את ספרו כך בכוונה. הפערים והחללים מצהירים שבכל רגע ורגע עלול לפעפע איזה זיכרון דחוק אל קדמת הבמה ולהזכיר את העבר המת. אך רגע העימות בין גרני והאיש שאותו רדף במשך שנים, שיכול לשנות את מבט השוטר על חייו ועל הכאב האצור בהם, חולף כמעט ללא השארת חותם. גם מערכת היחסים עם מדלן נפתרת באחת לאור שקיעה רכה וללא מלים, בהתאם לתבנית ולא מעבר לה.?

?חשוב על מספר? מצביע על הכמוסה החצי שקופה שמבעדה מבצבצים הדים של מה שהיה. העבר ימשיך לרדוף כל עוד נימלט, מספר לנו ורדון. עדיף שנעצור לרגע, נעמוד למולו וננסה באמת לפרוץ את הזיכרונות שנעלנו בקופסה פשוטה. מהבחינה הזאת, הספר מצליח ליצור קו משותף בין הדמויות. אבל חלק מההתמודדות עם העבר כוללת גם הבנה של המניעים העמוקים למעשה - וכאן הערפול דווקא לא מסייע אלא פוגם. דייב גרני מחליט בסוף הספר להתחיל מחדש. נראה שרק בספר הבא נדע אם זה באמת הצליח.?

Think of a Number / John Verdon

ספרו של דביר צור, "משה בהיפוך אותיות", ראה אור בהוצאת בבל?



?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו