בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי מרפסות ורחוב?

אמנון דנקנר על רחוב המלך ג?ורג? בירושלים שבו מתרחשות עלילות ספרו ?מגע הקסם של הבל גאגין??

תגובות

תקנאו בי - בקומה הרביעית של הבית ברחוב המלך ג?ורג? 29 בירושלים היו לי שתי המרפסות הנפלאות בעולם. המזרחית נשקפה אל העיר העתיקה, אל החומה ואל מגדל דוד, אל הר הבית ואל כיפות מסגדיו, אבל העיקר הזדקף ברקע, רחוק ודומם: נוף הרי מואב, אשר בשל תעלול אופטי נראו כניצבים ממש מאחורי חומותיה של העיר ואשר היו חיזיון מרהיב ומשתנה שהתקיים משחר ועד חשכה. השתנות השעות והשתנות העונות ציירו על שרשרת ההרים הזאת צבעים וגוונים ובני גוונים שמתחו עליה כתמים ועורקים ונימים וכל זה בעלילה מתמשכת, לעתים ענוגה ולעתים דרמטית, אבל תמיד מושכת את העין ואת הלב. לפעמים הייתי יושב שעות על המרפסת הזאת ומביט לשם. לעתים הייתי רק מציץ לפרקים, כדי לראות מה השתנה בגוונים.?

המרפסת המערבית פנתה בדיוק אל בניין הכנסת ובימים פעורי החלונות של הקיץ אפשר היה לשמוע בקלות לא רק את הקריאות מן המליאה שבקומת הקרקע אלא גם את הוויכוחים מחדרי הסיעות והוועדות בקומות השנייה והשלישית. למטה, על המדרכה שמול הכנסת, היו מתקבצים בימים של כינוס המליאה בטלני העיר, שהיו נשענים על הברזלים ומריעים לראש הממשלה כשהיה מגיע, ובימים של מתיחות ביטחונית היו משמיעים קריאות עידוד לשרים. השכונה שלנו היתה כיכר העיר הפוליטית והחברתית של המדינה: נערכו בה ההפגנות הגדולות והאלימות לפעמים, המצעדים הצבאיים, תהלוכות 1 במאי, שביתות שבת של עולים חדשים ומובטלים, והכל תסס ביומיום פוליטי אידיאולוגי מרתק.?

זה יהיה אולי פשטני אבל לא מופרך לומר כי מרפסת מזרחית כזאת העירה נטיות פיוטיות והמערבית הכינה קריירה עיתונאית, אך על אף שבאמת ביליתי הרבה על שתי המרפסות, הלשד המתרונן בעצמותי כשאני כותב את מה שאני באמת רוצה לכתוב נכנס בהן דווקא בשעות בהן הייתי יורד לרחוב, משוטט במרכז העיר, מתבונן וכורה אוזן. אהבתי לארוב לסיפורים שאנשים היו מספרים זה לזה בבתי קפה ובגינות ציבוריות וכשהתארחו אנשים בביתנו או כשאנחנו היינו מתארחים אצלם. אולי התשוקה הזאת התעוררה אצלי משום שהורי לא סיפרו דבר על עצמם, אבל האחרים סיפרו ועשו זאת בשלל גדול וצבעוני ומוסיקלי ומשעשע של שיבושים ומבטאים ולעגי לשון שדרכם הציצו תרבויות אחרות, על לשונותיהן, המוסיקה שלהן, המימיקה המיוחדת להן ותנועות הגוף וגינוני הלבוש האופייניים להן.?

במרכז עירנו היתה התגודדות מתמשכת וקדחתנית של טיפוסים מקובצים, משונים ומוחצנים, זרים אלה לאלה ומתקשים בהבנת הזולת אך מצליחים לדבוק אלה באלה בכוח התנועה האנרגטית, בכוח התסיסה הבלתי פוסקת של תאוות החיים או בכוח התוגה הדקה והשקטה של חוסר התקווה, ובקצרה, בכוחם של הסיפורים שסיפרו, במלים שהשמיעו, במחוותיהם, בהבעות פניהם או באיבריהם החסרים או המעוקמים.?

אלה היו רחובות מועטים וצפופים שבהם התנהלו חיי העיר בבתי הקפה ובחנויות ובבתי הקולנוע והכל היה מרוכז וחריף. ניסיתי לברוא אותם מחדש ב?ימיו ולילותיו של הדודה אווה? וב?מגע הקסם של הבל גאגין?, אבל גם לערבב וללוש אותם בבדיות גמורות, בשינויים ובעיקומים, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע היבשה של המציאות המייבשת את מעשה היצירה.

ספרו של אמנון דנקנר, ?מגע הקסם של הבל גאגין?, ראה אור בהוצאת אחוזת בית?



אמנון דנקנר ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. מה השתנה בגוונים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו