בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שפוך חמתך: המערכת הפוליטית ביום שאחרי ההכרזה על האישום נגד ליברמן

בוז'י נגד פרץ (ונגד השגרירות האמריקאית), ביבי נגד ביבר, בני הזוג נתניהו נגד דרוקר ומדינת ישראל נגד ליברמן. רגע לפני הפסח המערכת הפוליטית שקועה בצרות מבית. ובינתיים בעולם: אובמה מכין תוכנית מדינית, הפלסטינים נערכים להכרזה על מדינה, מובארק בדרך לכלא וסוריה על סף הפיכה

תגובות

הודעת התמיכה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשר החוץ שלו, האיש שמחזיק את אצבעו על צינור החמצן של הממשלה, הועברה לתקשורת כשעתיים וחצי לאחר פרסום ההודעה על כתב האישום שמתגבש נגד אביגדור ליברמן ביום רביעי בערב. אכן, אקט חברי מחמם לב. ליברמן בוודאי התרגש עד לקצה הסיגר שלו.

המלים היבשות שניסחה לשכת נתניהו מסתירות מאחוריהן חשש גדול מפני הלא נודע, מפני החידה הליברמנית. לנתניהו אין מושג ירוק באשר לתוכניות הפוליטיות של איווט, וזה משגע אותו. הוא ניזון משמועות, מדיווחים בתקשורת ומהערכותיהם המלומדות של הסובבים אותו בלשכת ראש הממשלה. דבר אחד הוא יודע בוודאות מקפיאת דם: מטרת העל של ליברמן היא לרשת אותו כמנהיג הימין בישראל, ויפה שעה אחת קודם. זהו היעד האסטרטגי, שממנו תיגזר הטקטיקה של ליברמן בהתנהלותו מול הפרקליטות.

לתובנה הזאת יש גם פן מרגיע מבחינת נתניהו, לפחות בטווח הקצר. פוליטיקאי שמעוניין להשתלט על גוש הימין, לא ימהר להפיל ממשלת ימין, מחשש שהמצביעים יתנקמו בו. ובכל זאת, בשלב כלשהו זה יהיה חייב לקרות, באמתלה כזאת או אחרת. ואמתלות לא חסרות. בשנתיים האחרונות ליברמן צובר אותן אחת לאחת. הוא כמו החיזבאללה (להבדיל, להבדיל), שאוגר טילים לא על מנת שיחלידו במחסנים. במונחים כלכליים, הוא כמו אדם שרוכש אופציות. במקרה שלו, אלו אופציות להפלת נתניהו.

ההערכה שרווחה עד לאחרונה היתה, שליברמן יבחר באחד החוקים הנפיצים בענייני דת ומדינה כדי לפרק את הקואליציה. חוק ברית הזוגיות, חוק הגיור הכללי, חוק הגיור הצבאי - תחמושת לא חסרה. אולם באחרונה נראה היה שליברמן התקרר מהעניין הזה. אולי הוא מעריך שפירוק קואליציה על עניין דתי, לא יסייע למי שרוצה לכבוש את הציבור הימני לגייס מצביעים מסורתיים ודתיים למפלגתו. לפחות לפי שעה הוא זנח את הנתיב הזה,

ולראיה: השבוע הוא חבש כיפה נאה ועלה לרגל אל הרב חיים קנייבסקי, לקבל ברכה.

מה נותר לו? ענייני מדיניות וביטחון. לא במקרה הוא התמקד דווקא בכך בנאומו שלשום בוועידת מפלגתו. זאת תהיה דרכו לבדל את עצמו מנתניהו. הוא מעוניין להוכיח למצביעי הליכוד כי ישראל ביתנו היא-היא הליכוד האמיתי, השורשי. לשם כך צירף למפלגתו ערב הבחירות האחרונות את עוזי לנדאו, חרותניק מבטן ומלידה, ואת אורלי לוי אבקסיס, בתו של דוד שלנו.

ומשום כך הוא עט על ההסלמה הביטחונית האחרונה בדרום והפסקת האש שבאה בעקבותיה, כמוצא שלל רב. ערב ועידת מפלגתו, הוא שלף מן ההסכם הקואליציוני עם הליכוד סעיף נשכח, שהוטמן שם במחשבה תחילה ובו הובטח כי הממשלה תפעל "למגר את שלטון החמאס בעזה". זה יהיה הבון-טון של ליברמן ושל חבריו בפעם הבאה שהדרום יתלקח. הם ידרשו מלחמה עכשיו.

כל עוד נתניהו אינו שובר שמאלה בתחום המדיני, ליברמן יכול לבדל את עצמו ממנו רק בגזרת החמאס ושות'. על משקל מה שאמר פעם רפאל איתן המנוח: יש מספיק ערבים לכולם. זה יאפשר לו להציג עצמו הן כאקטיביסט ביטחוני והן כפטרונם של תושבי הדרום, שם הוא נהנה ממילא מתמיכה אלקטורלית. כך הוא בונה קייס. כך הוא שומר על נוכחות תקשורתית שאינה בתחומי האישום נגדו. כך הוא ממרר את חייו של נתניהו ודוחק אותו לפינה, כי ראש הממשלה מבין בדיוק את מה שליברמן מבין.

ליברמן אינו רק אדם משכיל ויודע ספר, הוא גם לומד מאנשים. גורמים שמקורבים אליו מעריכים, שהוא יעדיף לנהוג מול הפרקליטות כצחי הנגבי, שהרכין ראש, שיחק את המשחק ויצא בזול, מאשר כמשה קצב, אריה דרעי או אהוד אולמרט, שבחרו בדרך שונה - התנגחות ומריבה בלתי פוסקת עם מערכת המשפט. קצב בדרכו לכלא. דרעי הוגלה מן המערכת הפוליטית לשנים ארוכות ואולמרט צובר תיקים בקצב מסחרר.

מי שחשב שליברמן יפרוש בזעם מן הממשלה מיד לאחר הגשת כתב האישום נגדו, התבדה. אין לו כוונות אובדניות שכאלה. הוא ימתין ויכלכל את צעדיו בתבונה. הנתיב המשפטי והפוליטי מצטלבים זה בזה. הוא ייאלץ להחליט בבוא היום מה כדאי לו יותר: לחתור לעסקת טיעון מקילה, שתאפשר לו להתמודד לכנסת הבאה כמי שהורשע וגמר עם זה, או לרוץ לבחירות בעיצומו של משפט. נראה שאין דרך שלישית.

השותפות בינו לבין נתניהו תהיה מעתה יותר רגישה. אם עד עכשיו נתניהו הלך על בהונות ליד שר החוץ שלו, מעתה הוא יילך על גחלים לוחשות. אסור להרגיז את ליברמן, שמא יברח לו האיווט. היחסים בין השניים הללו טעונים ביותר והם עלולים לגלוש לסימטאות לא צפויות. למשל, בוועידת ישראל ביתנו שלשום דיווח ליברמן לקהל, בתחילת נאומו, כי היה מי שהציע לו להזמין את ג'סטין ביבר לוועידה. "מה לעשות, אני מעדיף את אריק סיני", סינן ליברמן ביבושת. כולם הבינו למי הוא מכוון את הסיכה הזאת: לביבי ולשרה שהיו אמורים לארח את הביבר בביתם, או שלא, אך ביטלו את המפגש ברגע האחרון, או שלא, מפני שהזמר זהוב השיער סירב לפגוש נערים משדרות. או שלא.

המכה ה-11

הלום שינה פסע עמיר פרץ לעבר דלת ביתו בשש ורבע בבוקר, ביום רביעי האחרון. יום קודם הוא כינס מסיבת עיתונאים והכריז, בפעם השלישית בשש השנים האחרונות, על התמודדותו לראשות מפלגת העבודה. בכותרת הראשית של "הארץ", הוא זיהה להפתעתו את שמו מתנוסס לרוחב העמוד, באותיות שמנות. אפילו פרץ, שמכיר בערך עצמו, לא חשב שבשורת כניסתו למרוץ ראויה להבלטה כזאת. עיון חטוף, בעמידה, בעיקרי הדברים שצוטטו בראש העמוד הבהיר לו שזה בכלל לא הוא. זה החבר בוז'י.

באותה שעה בדיוק, מאה קילומטרים מצפון, פתח יצחק הרצוג את דלת ביתו בצהלה בדרך לתפילת שחרית בבית הכנסת השכונתי לרגל יום האזכרה השנתי לאביו, הנשיא השישי חיים הרצוג. הוא ראה את השם הרצוג בכותרת הראשית. ברגע הראשון הוא לא הבין לאיזה הרצוג הכוונה. האם "הארץ" כיבד את אביו המנוח בכותרת ראשית? כשקרא, והבין את גודל הצרה, ניסה להעיר את הצוות שלו, לבשר להם שהנה, המשבר הראשון בקמפיין כבר פה, ביג טיים. אבל הצוות ישן, והוא כבר היה בבית הכנסת. הסלולרי רטט ורטט ללא הרף, אבל הרצוג לא יכול היה לצאת. הגבאי אסר עליו. הוא היה העשירי למניין.

מאוחר יותר באותו יום אמר פרץ לאנשים ששוחחו עמו, שהוא התקשה להאמין למראה עיניו; שהוא לא ממש הופתע; שהוא לא חש כעס, אלא עצב. מן הסתם, זה אותו "עצב" שחש אדם פוליטי כאשר הוא מגלה על סף דלתו כותרת שמביכה קשות את יריבו להתמודדות. הכותרת, פרי התיק הישראלי של ויקיליקס, ציטטה דברים שאמר הרצוג לבכיר אמריקאי לפני כחמש שנים, בשיחה פרטית, ביחס לפרץ שנבחר לעמוד בראש העבודה: "הוא נתפש כבלתי מנוסה, כאגרסיבי, כמרוקאי..." עוד צוטט הרצוג כמי שאמר כי רשימת העבודה לכנסת "כוללת לא מעט אשכנזים שיאזנו את הרקע הספרדי של פרץ" (הציטוט הזה אפוף אי בהירות, משום שבמסמך הוא מיוחס דווקא לפרץ. י"ו).

סביר להניח שהרצוג התייחס בדברים הללו לשאלה שהפנה אליו הפקיד האמריקאי, רוברט דנין, בדבר התפישה הרווחת כלפי פרץ. מי שזוכר את הימים ההם, את השיח הציבורי סביב פרץ, יסכים שהרצוג ביטא בשיחתו עם דנין את הלוך הרוח ששרר אז במדינה. זה אמנם הלוך רוח פרימיטיבי, שצריך היה מזמן לעבור מן הארץ, אבל אי אפשר היה לומר שהוא לא היה שם, או שדווקא הרצוג המציא אותו או ליבה אותו.

יתרה מזו: בהכירו את הד-נ-א של מצביעי העבודה, פרץ באמת חיפש באותם ימים אשכנזים בולטים שישתלבו ברשימה לצדו. הוא הבין היטב מה מפריע לקיבוצניקים, לקשישים בגבעתיים, לדיירי בתי האבות של משען, ליאפים וליאפיות יפי הבלורית והתואר ברמת אביב ובכפר שמריהו. זאת אחת הסיבות לחיזוריו הלוהטים אחרי אבישי ברוורמן, עמי איילון ושלי יחימוביץ'. הם אמנם הצטרפו אליו, אבל זה לא עזר לו: כשבעה מנדטים, כולם נמנים עם מצביעיה הוותיקים של העבודה, נהו בבחירות 2006 אחר שמעון פרס והצביעו קדימה. ובכל זאת, פרץ הביא 19 מנדטים. מפלגת העבודה של היום אינה מסוגלת לדמיין תוצאה כזאת אפילו בחלום הכי רטוב שלה.

דברים מהסוג שאמר הרצוג נשמעו בסתיו 2005 בכל לשכה, בכל חדר, בכל מפגש. אתרע גורלו של בוז'י ומכת ויקיליקס, המכה ה-11, נחתה עליו, אבוי, פחות משבועיים לפני המימונה. הרצוג אינו גזען. הוא רחוק מזה. אבל מה לעשות שהדימוי מתלבש עליו, פירסט-קלאס! נסיך פוליטי, בן של נשיא המדינה, איש אצולת הממון, שותף במשרד עורכי דין מהגדולים במדינה (עד כניסתו לפוליטיקה) והעיקר - אשכנזי בן אשכנזים, בכיר השבט הלבן. אחרי מוטה גור ואורי אור, הגיע תורו של הרצוג לשקוע בבצה העדתית המצחינה שרודפת את מפלגת העבודה לדורותיה.

פני צלקת

פרץ נהג בחוכמה אתמול: הוא שתק. הרצוג, בהופעותיו המתגוננות בתקשורת, נראה כמי שפגש ברוח רפאים. החיוורון הטבעי הנסוך על פניו כאילו העצים בדרגה נוספת, עד כדי שקיפות. "אנשים יודעים שזה לא אני, שאני לא חושב כך, שאני לא מדבר כך", הוא הסביר. בערב באה ההחלטה בעניין ליברמן ודחקה אותו מהכותרות.

כמה מבני שיחו של עמיר פרץ ניסו לגונן על הרצוג. אתה מבין שבוז'י לא התכוון לומר שזאת דעתו, אלא שכך אתה נתפש, אמר מישהו לפרץ. פרץ לא היה מוכן לשמוע. "במדינה אחרת הוא היה עושה מסיבת עיתונאים באותו ערב ומודיע על הסרת מועמדותו", אמר פרץ למקורבים. "אם הרצוג היה אומר שאני נתפש כאגרסיבי, כלא מנוסה, מילא. אבל להגיד שאני נתפש כמרוקאי? מרוקאי זאת תכונה? זה מעיד יותר מכל עד כמה השורשים של האיש הזה מעורערים".

הוא המשיך ותיאר את הרצוג כבעל תכונות של "עורך דין" עם פנים של "פוקר פייס", אדם שאומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע, שמחמיא, שמלטף ודקה אחר כך אומר דברים הפוכים. אפרופו שורשים: פרץ סיפר אתמול לשומעיו, כי לו דווקא אין בעיה עם אשכנזים. הוא אפילו הסכים ששניים מהם ישנו במיטתו. בשנות השמונים, סיפר פרץ, כאשר חיים הרצוג היה נשיא ואורה הרצוג היתה רעיית הנשיא, שניהם ביקרו בשדרות. הם תיכננו ללון בנגב. בהעדר מלון ביישוב, עמיר פרץ, אז ראש המועצה הצעיר והמבטיח, הציע להם ללון אצלו בבית. הוא ואחלמה עברו לחדר אחר, בעוד בני הזוג הנשיאותי לנו אחר כבוד בחדר השינה שלו ושל רעייתו. גם לא היתה לו בעיה, לפרץ, למנות את אחיו של בוז'י, מייק, לראש מטהו במשרד הביטחון.

"לא נעלבתי, אבל איני יכול להגיד שזה עבר לידי כמו משב רוח קריר של שחר אביבי חדש", סיכם פרץ. הוא יודע שזאת הפעם השלישית, והאחרונה, שלו במרוץ על ראשות העבודה. הוא לא יכול היה להישאר מן הצד כשבני הדור הבא, יחימוביץ' והרצוג, כבר על המסלול. פרץ מביא להתמודדות את ניסיונו, את ההישג ההוא של 19 המנדטים, וגם את התקופה במשרד הביטחון שדירדרה אותו, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, לתהום עמוקה של חוסר פופולריות. אבל היום, אחרי כיפת ברזל ומינויו של גבי אשכנזי, היא ממש זוהרת באור יקרות.

לפני שלושה שבועות הוא נפגש עם הרצוג לשיחה פרטית, ביוזמתו של האחרון. הרצוג ניסה לשכנע אותו לבל יתמודד. "עמיר, אתה איש בהחלט ראוי ואני רוחש לך הערכה", הוא אמר לו, "אבל אני לא חושב שבעת הזאת הציבור יסכים לקבל אותך כמנהיג העבודה. אתה מבין, יש צלקות ישנות שטרם הגלידו".

אמש, אחרי סגירת הגיליון, הם היו אמורים להיפגש בלשכתו של פרץ בתל אביב. אפשר לדמיין את פרץ שח להרצוג: "בוז'י, אתה איש ראוי ואני מעריך אותך, אבל אחרי מה שאמרת אני בספק אם הציבור ייאות לקבל אותך כמנהיג העבודה. אתה מבין, יש צלקות. טריות". *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו