בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלות מעשיות | למה אנשים ממשיכים להאמין במונוגמיה?

תגובות

שחקן בריטי מפורסם שחולק את מצעיו עם שחקנית-דוגמנית לוהטת נתפס עם זונת רחוב; ראש ממשלה ישראלי נשוי מודה בטלוויזיה ברומן עם אשה אחרת; נשיא אמריקאי מכחיש שהתעסק עם מתמחה לפני שנאלץ להודות שכך עשה. הסלבס הם רק עמוד האש שלפני המחנה, והמחנה הזה לא מצליח לא לבגוד בבני זוגו. שלל סקרים מראים כי אחוזי הבגידות גבוהים (אם כי המספרים משתנים בהתאם לשיטת המחקר), ואחוז הגירושים בעולם המערבי הולך ועולה. אידאל הזוגיות המונוגמית ארוכת הטווח, עושה רושם, לא ממש עומד במבחן המציאות.

ובכל זאת, המונוגמיה עדיין ממלאת מקום מרכזי בתרבות המערבית, ואנשים ממשיכים להאמין בה ולשאוף אליה. 99 אחוז מהאמריקאים הנשואים ציינו בסקר לפני כעשור כי חשוב להם שבני הזוג יהיו נאמנים להם. ליביה דוד, יועצת בתחום המיניות והזוגיות, מספרת שגם מניסיונה הקליני, "אנשים שבאים אלי כי הזוגיות שלהם אומללה - התקווה שהם מביעים היא לשפר ולתקן את הזוגיות. הדגש הוא על שניים. הם רוצים לבנות קשר עם מחויבות".

"אנחנו רגילים למבנה חברתי של זוגות, והממסד תומך במסגרת של תיבת נח", אומרת פרופ' הדר אבירם מבית הספר הייסטינגס למשפטים באוניברסיטת קליפורניה. "היתרון של חיים מונוגמיים הוא שלא צריך לייצר בעצמך את החוזה שבבסיס הקשר - מישהו כבר כתב אותו בשבילך. למשל, הכתובה. הבנה מונוגמית היא הבנה חוזית, שמכילה הסכמות בסיסיות ומחויבויות בסיסיות, למשל שיש נאמנות מינית. אם אלה לא מתקיימות, יש שבר גדול ואכזבה גדולה".

אבירם חקרה את קהילת הפוליאמורים בקליפורניה, המורכבת מאנשים שחיים במערכות יחסים עם יותר מבן אדם אחד, בהסכמה מלאה של כל הצדדים המעורבים. "אפשר לחיות אחרת, אבל זה לא פשוט", היא אומרת. "זמן, קשב ואנרגיה הם משאבים סופיים, וזמן שאנחנו משקיעים בבן אדם א' הוא זמן שאנחנו לא משקיעים בבן אדם ב'. אז מתחילים לקנא ועולה הפוטנציאל לאי-הבנות. נדרשים מאמץ, כישורים לוגיסטיים ותקשורת טובה להבטיח שכולם יהיו מרוצים.

"כשאנחנו חיים לאורך שנים עם בן אדם אחד, אנחנו מתרגלים אליו. כשמוסיפים אנשים, יש התרגשויות מחוויות חדשות, שמגיעות איתן תופעות כימיות במוח. אלה דברים שאנשים אוהבים ולכן הם מתאהבים. אבל, זה גם מתיש וגוזל אנרגיות, ועלול לפגוע בבן אדם שאיתו אנחנו הרבה זמן ומחכה בבית".

הבעיה מורכבת יותר, כיוון שאופציות אחרות, גם במידה שקיימות, נוטות להיות מושתקות או להיוותר בצל. למשל, הומואים רבים מנהלים מערכות יחסים פתוחות, במסגרתן מותר לבוא במגע מיני עם פרטנרים מזדמנים מבלי שהדבר נחשב לבגידה. אך במקום לקרוא תיגר על המודל הזוגי הקיים, "ולהציע שהוא אולי רקוב", כדברי אבירם, "חזית האקטיביזם בהקשר זה היא בנושא החתונה. גבר וגבר ממעמד בינוני עם חצר קטנה וילד שהולך לבית ספר עם סנדוויץ' בתיק, יותר קל לעכל ולקבל לסדר החברתי".

היציאה מהארון חשובה אפוא גם בהקשר של מבנה ואופי מערכת היחסים. "אנשים שבוגדים מאחורי הגב לא מערערים על ההגמוניה של המוסד המונוגמי", מוסיפה אבירם. "זה משמר את המודל של משפחה גרעינית שמחויבת לילדים, בשעה שאחוז עצום של משקי בית כבר אינם תואמים את המודל הזה. למשל, חד הוריים".

כך גם הפוליאמורים: "אנשים פשוט לא מכירים את האופציות האלה. הערך הסימבולי של מונוגמיה חשוב לאנשים, גם אם המציאות טופחת להם בפנים. לכן חשוב לצאת מהארון, כי נראות של מודלים מוצלחים נוספים תספק אישוש שאפשר לחיות אחרת, שיש לזה פוטנציאל. זו לא רק קומונת אמנים ביער, אלא פשוט שני בעלים ואשה, למשל.

"המודלים הלא-מונוגמיים שהציבור בישראל נחשף אליהם הם לרוב מודלים של מערכות יחסים של ניצול וכוח. מחברים את הרעיון של לא-מונוגמיה עם תפיסה פוליגמית ספציפית שאנחנו לא רוצים לאמץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו