בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השיגעון שבניקיון לקראת הפסח | זהירות חמץ!

יש המרפדים את הרצפה ביריעות ניילון, אחרים מכסים את הברז בבד או מכינים מראש מי-סוכר מורתחים ומסוננים. מה יש בו בחג הפסח שמביא גם אנשים שפויים בדרך כלל (בעיקר נשים) לצאת מדעתם?

תגובות

אילו יכלו לדבר, ספרים וצעצועים, סירים ומחבתות ושאר כלי הבית לבטח היו מעידים על הטרור המתמשך שהם עוברים לפני פסח, בדרך להגעלה (הכשרת כלים) השלמה. הספרים, למשל, עומדים ימים רבים על מרפסות הבתים בשכונות חרדיות, מפוסקים באמצעם, להתאוורר בין סורגי המעקה. האם פירור סורר ושאריות חמץ אחרות התעופפו אי פעם מדפיהם בתנוחה משונה זו? ספק רב. קרוב לוודאי שהשמש קפחה מעליהם, טל הבוקר הרטיב אותם, הדפים קיבלו שקערוריות משונות והכריכות הצהיבו, עד שהספרים הוחזרו אחר כבוד לספרייה.

יש צעצועים שלעולם לא יחזרו לצורתם המקורית לאחר כביסה נמרצת. "ממלאים ציפית של כרית בצעצועים קטנים - פליימוביל, לגו, קוביות - מהדקים את קצותיה יחד, קושרים בגומיית שיער וזורקים למכונה", מסבירה ד"ר רבקה נריה-בן שחר.

היא מתראיינת בטלפון על טירוף הניקיון לפסח בבתים דתיים, בעודה מנקה מגירות. כבר ימים רבים שנריה-בן שחר נאלצת לדלג מעל בובות בנותיה כדי להגיע לשולחן העבודה שלה. הבובות, מונחות בשורה, כולן רחוצות ומסורקות היטב. כך היה נהוג בביתה בילדותה - לכבס ולרחוץ את כל הצעצועים והבובות כדי להסיר מהם חמץ, לעבור על חלקי הפאזל אחד אחד, כדי להסיר מהם פירורים, שהרי פאזלים עושים על הרצפה והיא, כידוע, מלאה חמץ. כך היא נוהגת היום בצעצועי ילדיה. חדר העבודה הקטנטן שלה כבר נקי לפסח. הבובות יוחזרו למגירה רק לפני החג ממש, כשחדר הילדים כולו יהיה כשר כדבעי.

נריה-בן שחר, אקדמאית צעירה שמרצה במכללת ספיר ושזכתה זה לא כבר במלגת פולברייט היוקרתית ובקיץ תיסע לארצות הברית לכתוב מאמר על פולחן דתי לנשים, מתקשה להסביר מדוע היא עצמה דבקה בעולם הישן של המנהגים והניקיונות. ומדוע פמיניסטית רדיקלית כמותה אינה משתחררת מעול הפסח. "פסח זה פסח", היא אומרת. אחרי ככלות הכל, מדובר במלחמת חורמה נגד חלקיקים קטנים ביותר, כמעט בלתי נראים.

ובמלחמה כמו במלחמה, יש להתחמש במטאטאים, סמרטוטים, קיסמים. מי שללא ספק מאושרים מטירוף הניקיונות לפסח הם יצרני חומרי הניקוי ורשתות השיווק. מנכ"ל הרשת החרדית המוזלת "אושר עד", אברהם משה מרגלית, אומר ש"המסה של מכירות חומרי הניקוי מתחילות יום אחרי פורים ויורדות בראש חודש ניסן (שבועיים לפני החג, ת"ר). מראש חודש עוברים לקניות גדולות של מזון".

חוץ ממוצרי ניקוי, אומר מרגלית, בציבור החרדי גם נוהגים להחליף את כל המוצרים שבאים במגע עם הפה והגוף, למוצרים כשרים לפסח: משחת שיניים, סבון ושמפו. במוצרים אלה, הוא מסביר, יש חשש שהשתמשו בעמילן ליצירת מרכיב הריח ועמילן הוא חמץ.

חג השוויון

שני כללים נקוטים בניקיונות לפסח: האחד, שאין קיצורי דרך בהכשרת הבית, והשני, שלעולם עושים מה שעשו בבית אבא, בלי להרהר. במיוחד כשבית אבא הוא אצולה דתית. רבקה נריה-בן שחר היא נכדתו של הרב משה צבי נריה, אישיות מרכזית בציונות הדתית, והייחוס הזה מחייב. כל חייה היא מורדת ונכנעת לו חליפות. כך, כפמיניסטית דתית מוצהרת היא מתפללת בבית כנסת שוויוני, אבל בתלבושת וכיסוי ראש של חרד"לית. לדבריה, "אני הבכורה במשפחה. כשהייתי ילדה לא יצאתי כל חופש פסח מהבית. זה היה כל כך ברור. הייתי צריכה לעשות כמעט הכל".

נריה-בן שחר מתפלאת שהתנועות הדתיות "עזרא" ו"בני עקיבא" מקיימות כיום טיולים לפני פסח. "העולם השתנה מהבחינה הזו, וילדות לא חייבות כיום לעשות הכל בבית", היא אומרת. בילדותה, "החברות שלי ואני היינו עושות הפסקה בניקיונות להתקשר ולהשוות מה כל אחת הספיקה: ?אני עושה חלונות', ?אנחנו כבר במטבח'. מין תחרות כזו. בבית שגדלתי בו לא שמו אף פעם ספרים על שולחן האוכל במשך השנה, כי אולי ייגע בהם חמץ. עד היום אני בשוק כשאני רואה ששמים משהו על שולחן פסח שלא עבר הגעלה. על השולחנות אני שמה, כמו בילדותי, כמה שכבות של חציצה. מפת ניילון ואז מפה של פסח ועוד ניילון, שכלי כשר לא ייגע בשולחן חמץ.

"כשאני הולכת ללמד, אני אומרת לסטודנטים שלי, שהנה מרצה לכם אשה משוחררת. משוחררת מהניקיונות. יש לי עוזרת. כשהיא באה אני נופלת על צווארה בהתרגשות, כי רוב הפעמים היא מבטלת". מה עוד השתנה? בילדותה, עבודת הניקיון נעשתה כולה על ידי הנשים, והיום, היא אומרת, "אצלי בבית יש לנו חלוקה מדוקדקת של נקיונות. בן זוגי עושה למשל את המטבח. התנור, המקרר, הדברים הכי קשים. הוא מעדיף שאני אקח את המכונית לניקוי ובתמורה הוא יעשה את הקרמיקות במטבח ואת הארון של הזבל".

נריה-בן שחר אומרת שיש פחד אמיתי מחמץ, מלווה באשמה נשית, ולא מדובר רק בניקיון אביב. לדבריה, "נשים מונעות מחרדה ש'אם הייתי מתאמצת עוד קצת, זה היה טוב יותר'. הפחד הזה שפירור החמץ מתחבא בדיוק במגירת הלגו, יכול בהחלט להוביל לכפייתיות". זהו שדה תחרותי מאוד: תמיד יש מישהו שמחמיר יותר, או שהבית שלו מבריק יותר, ו"תמיד קיים ספק", היא מוסיפה. "אולי המים של בישול הפסטה נגעו בקירות, אז אולי נכסה את הקירות ביריעות של כסף".

בין החרדים מהלכת האמרה: "אבק הוא לא חמץ, ונשים הן לא קורבן פסח". בין השורות, יש התמרמרות כללית על טירוף הניקיונות שמובילות נשים, שאין לו כנראה דבר עם הכשרות לפסח. אבל עולם כמנהגו נוהג: אף אחד לא מעז להתמרד בגלוי.

חומר ארור

יוכבד הורוויץ, חרדית מירושלים, זוכרת מילדותה איך היו מפרקים את מכשירי המטבח, רוחצים כל חלק במים רותחים ועוברים בין החיבורים עם סיכות, קיסמי שיניים או מברשות שיניים, כדי להסיר חמץ. "היו נותנים לכל אחד מהילדים סיר אלומיניום שלא ניקו כמו שצריך כל השנה, כי למי יש זמן", היא מספרת. "במשך שבועיים היינו מקרצפים את הסיר עם מים וחול וצמר פלדה, עד שצמחו לנו יבלות על הידיים".

הורוויץ מתקוממת על טרור הניקיון. לדבריה, "מעצבן אותי שלא שומרים את ההלכה כמו שצריך. שוכחים מה תפל ומה עיקר". לפני כמה שנים חולק לנשים בשכונת מאה שערים, שם גרה אז, דף הלכה ביידיש. חיבר אותו הרב חיים פנחס שיינברג, חבר במועצת גדולי התורה. נמנו בו המלאכות שחובה על נשים לעשות לפני פסח, וגם מה לא צריך לעשות. "הרב כתב, למשל, שלא צריך לנקות אבק, לא לנקות ארונות", נזכרת הורוויץ. "צריך להכשיר את הסירים אם משתמשים בהם. לפני שמגעילים (טובלים במים רותחים) צריך לנקות את הסירים עד הסוף. אבל היום ממילא אנשים קונים סירים חדשים ויש להם כלים חדשים לפסח. אז להשתגע בצחצוח הכלים הרגילים? צריך לטאטא את הבית היטב ולעשות בדיקת חמץ יסודית, וזהו. לא צריך לעשות את כל החלונות, לא צריך לעשות מיון בבגדים. למה דווקא עכשיו, כשאת הרוגה, להוציא הכל מהארונות?"

הורוויץ נתקלת בלא מעט התנגדות כשהיא מביעה את דעותיה. "שואלים אותי, מה הבעיה שהבית מבריק? זה יפה שפעם אחת בשנה יושבים כמו מלכים ליד השולחן והכל נקי ומצוחצח'", היא אומרת. "אבל אנשים לא חיים. האירוניה היא שזה חג החירות ונשים מכניסות עצמן לעבדות. נשים נכנסות למתח כבר בפורים והמהדרות, כבר בחנוכה. הן מתקשרות ואומרות לי: ?אני צריכה לחתן את הבת שלי מיד אחרי פסח', או ?אני צריכה ללדת כל יום איך אסתדר אחרי הלידה?' ?הבית שלי מוזנח, הילדים על הראש שלי, מפזרים את החמץ בבית' - רק המתח גורם להתכווצויות שרירים, בלי שהתחלת לעבוד".

הורוויץ מספרת על בתים ששופכים בהם מים רותחים על המרצפות, "או שעוברים מרצפת מרצפת במברשת שיניים טבולה בנפט". לדבריה, "יש כאלה ששמים ניילון על כל הרצפה, כי אם נופל איזה מזלג פסחי על רצפה, אי אפשר יותר להשתמש בו. יש גם בתים שרוחצים את כל הביצים לפני פסח. יש שמרתיחים את כל מי השתייה, או מכסים את הברז בבד, כי גם בצינורות יכול להיות איזה גרגר חיטה. יש שמשתמשים בפסח במי סוכר שעברו הרתחה, שמא השתחלו בסוכר פירורים. ולא מסתפקים בזה, אלא מעבירים את מי הסוכר המורתחים דרך חיתול. אין לזה סוף", היא אומרת.

החרדה כה גדולה, שבמשך שבועיים אין צעצועים בבתים חרדיים. "הילד משתגע. אין לו צעצועים כי זה כבר כשר לפסח", היא אומרת. "משתגעים ומכניסים לילדים טראומה. אל תלך לשם, אל תאכל פה. חמץ! אוכלים בפרוזדור קטן, על שולחן עלוב, כי השולחן כבר כשר לפסח. מה ההיגיון? מותר לצעוק על הילדים, לא לחייך אל הילדים. מותר לך להרוג את עצמך ובליל הסדר לבכות מרוב עייפות? זה אבסורד".

הורוויץ מבקרת גם את השימוש בחומרי ניקיון חריפים ביותר, שמזיקים לבריאות. "יש אנשים שלא נוגעים בתנור כל השנה. בא פסח, והם מרססים את התנור בחומר חריף שאוכל את השומן אבל גם נכנס לריאות", היא מסבירה.

גם אם לא בגלוי, בפורומים החרדיים באינטרנט מקטרים על זה. השבוע התלונן מישהו על חומר מסוים שהחרדים מרבים להשתמש בו: "דיייייי, נמאס לי, פשוט נמאס, אני לא יכול יותר. כל הבית מלא בריח החריף הזה, אני נושם אותו ואוכל אותו, ראשי סחרחר עלי... ניסיתי להחביא את הרעל, אך האשה קנתה שלושה במחיר שניים. אני מחכה לחג החירות... חג שישחרר אותי מהחומר הארור".

"הלו!" ענתה לו מישהי, "לא לקטרג! החומר הזה אחראי למיליוני בתים נקיים וכשרים לפסח, וחוסך המון כוחות של שפשוף וקרצוף".

לדברי מרגלית, אין צורך בחותמות הכשרות לפסח על אקונומיקה או נוזלים לשטיפת רצפות ו"מדובר בגימיק". לעומת זאת, להצטיידות המופרזת ברדידי אלומיניום כשרים לפסח יש צידוק לדעתו, מפני ש"החומר שיוצר את מעטה הברק חייב להיות כשר לפסח". *



הגעלת כלים בשכונת מאה שערים בירושלים. יש שמחליפים את כל המוצרים הבאים במגע עם הגוף בכשרים לפסח


חרדי לצד שקי תפוחי אדמה. חלק קונים סירים חדשים לפסח, במקום להגעיל את הכלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו