בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלות מהותיות | למה מי מת?

תגובות

כשאמות יהיה לי ערך. השווי שלי ישולש. בבת אחת אפטר מעול מצוותי ומעול חובותי ומעול המשכנתה, דירתי היפה תימסר ליורשים שזה מכבר מיניתי, והם - אחי הקטנים - יוכלו למכור אותה ברווח גדול, או להמשיך להחזיק בה כי הרי היתה דירתי, ולפיכך לא יסולא ערכה בפז.

יחד עם כל כאבי ישתחרר ביטוח החיים שלי, וכל הקרנות והקופות ייפתחו לפתע כמו פקעות של צבעונים, ויפרחו לכדי הון מכובד, ויבטיחו את עתידם, או לפחות את עתידם הקרוב, של יקירי האבלים, אשר מותי ריסק אותם לחתיכות. יתגברו. יאספו עצמם ויסעו לנוח באיטליה על חשבון המנוח, ויגידו: כך אביעד היה רוצה שננהג.

לצד תמונתו הסודית של האיש שאהבתי, יימצא בארנקי כרטיס פלסטיק ירקרק המורה לחלק את איברי לכל מי שזקוק להם: את השרירים החטובים שטיפחתי שעות במכון, את ריאותי הנקיות מעשן שחור, את עיני הרגישות לאור חזק, ואת לבי השבור מטאפורית בלבד, אך בעצם חזק ושלם ובריא. והנה, תודות לרגע אחד שבו חציתי את הכביש בחוסר זהירות, או לכל סיבה אחרת בשלה אפרד מהעולם, יינצלו נפשות רבות, נסים גדולים יתרחשו, חולים סופניים יקומו על רגליהם, יתחילו מחדש ויכריזו כי לי הם חבים את החיים. כולם חבים לי את חייהם. מי שאהבו אותי יתחילו כל משפט שני במילים: "הרי רק בזכותו..." ואני אסתובב בעולם הבא כמו כנופיית הנושים של רמת עמידר, ואתגאה בכל אלה שיום אחד אבוא לגבות את חובם.

כל השטויות שכתבתי בעיתון יקבלו משמעות חדשה. "הרי בעצם הוא כתב על כולנו", יאמרו עלי, "כתב את כל מה שחששנו לומר", וכל שיחה בטלה שערכתי עם חבר, וכל קיטור מקרי יומיומי על כמה אכלתי וכמה סבלתי וכמה מעט ישנתי בלילה - יהפכו למילים אחרונות. מילים יקרות. ובין אם ימלאו ואזה גדולה ומוזהבת באפרי הקדוש, או שיקברוני קבורה יהודית, שעה שאני מרחף מלמעלה ומפזר לכולם אבקת זהב על הראש - הרי שאין ספק כי במותי ציוויתי לכם את החיים הטובים.

ולא רק אני. כאן ועכשיו הנכס הגדול ביותר שלנו הוא מתינו. והשאלה "למה מי מת?" המבוטאת החוצה בנימה מתריסה, ובשילוב תנועת יד תואמת, ואולי נשאלת רק בלב, היא השאלה החשובה ביותר בשפה העברית. למה מי מת? כדאי שתגידו מי, כי רק המתים שווים מספיק בשביל שנתאמץ בשבילם. רק לכבוד המתים נלך עד קצה העולם, נצעד לזכרם כדי להנציח, נלבש בגדים שחורים, נצחצח את הלשון, נוריד את הווליום, נאט את הקצב ונתבונן פנימה ונחליט להמשיך בדרכם.

ללכת ברגל סתם ככה? לא נראה לי. למה מי מת?

זו שאלה שאין דרך להתווכח איתה. זה התירוץ האחד לכל הסירובים כולם, והדרך הטובה ביותר להגיד כי אין שום מצב בעולם שבו תצליחו לשכנע אותי לעשות את זה. לא בעולם הזה בכל אופן. רק אם מישהו ימות, אסכים בכלל לשקול את העניין. רוצה לומר בעצם, שמוות אחד יתקזז עם כל טיעוניהם הצודקים של החיים כולם. למה מי מת? תנו לי מת אחד ותמורתו אכנע אפילו לזה.

החיים מלאים בחסרונות. המתים מושלמים. מי שיש לו לב פועם, יש לו גם את הפוטנציאל לאכזב אותך ולהכעיס אותך. יכול מחר לעזוב בדיוק כשתהיה זקוק לו ולתקוע לך אלף סכינים בגב. למה שנרצה בו בכלל? הרי אפילו במיקח הקבוע עם אויבינו, אלה שנשארו בחיים יכולים להמתין. בינתיים, קחו כל מה שתרצו ורק השיבו לנו את המתים שלנו, כי בלעדיהם חיינו אינם חיים.

נדמה לי שכבר מתתי. לפעמים אני מרגיש לא לגמרי נוכח. לא במאת האחוזים. בטח כבר עליתי למעלה והופניתי לגן עדן, כי בכל זאת חטאי יחסית מעטים, והיתה לי משם תצפית מושלמת על כל מי שהותרתי אחרי, והם בינתיים כבר שיקמו את עצמם והמשיכו הלאה בלעדי, בחסות כל הדברים היפים שהשארתי להם. ובטח התרגזתי מאוד לגלות שלמסיבה היפה ביותר שהפקתי, לא הוזמנתי בכלל. "למה מי מת?" שאלתי בזעם. וניגבתי מפני את רגבי האדמה וחילצתי את ערימת העצמות המיובשות שלי, וחזרתי בגדול כדי לאמלל את כולכם.*



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו