בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפכה במצרים | מהטוויטר לכלא טורה

ההבנה שמשהו השתבש ואנחנו עדים למאבק אלים על כוח ושליטה, ולא למהדורה חוזרת של מהפכת ילדי הפרחים באמריקה, מחלחלת גם למערב

תגובות

האביב הערבי התחלף בסתיו קודר. המהפכה במצרים, שנראתה בתחילה כהתקוממות ספונטנית של דור הפייסבוק והטוויטר, הולכת ונדמית למהפכות שהיכרנו במקומות אחרים. השליט המודח ובניו הועברו השבוע ממעצר הבית שלהם בשארם א-שייח למעצר מלא. כמו הצאר ניקולאי ומשפחתו, כמו ניקולא ואלנה צ'אושסקו, גם חוסני, גמאל ועלא מובארק מתקדמים במסלול שמוביל ממנעמי השלטון אל כיתת היורים. ברודנויות אכזריות כמו רוסיה הצארית, רומניה הקומוניסטית ומצרים המובארקיסטית, אין מהפכות שמחות. האלימות רק מחליפה צדדים.

מובארק החולה נעצר ונחקר ליד מיטתו ובניו הובאו לבית הסוהר טורה בקהיר, שבו נכלא בשעתו הישראלי עזאם עזאם. גמאל מובארק, לבוש בטריינינג, לא מגולח, נראה כצל דהוי של יורש העצר בחליפה מלפני כמה חודשים. "הוא לא האמין שזה קורה לו", סיפר מקור בשירות בתי הסוהר המצרי לעיתון "אל-אהראם", שופר השלטון.

במצרים אין חקירות ממושכות, דגירה מהוססת על כתבי אישום והליך שימוע ממושך לבכירים, כמו בישראל. ברגע שירדת מגדולתך, אתה בבור. קודם עצרו את שרי ממשלת מצרים הקודמת, ואחרי שהם זימרו בחדר החקירות, הגיע זמנם של צווי המעצר נגד הראיס לשעבר ובניו. אין דרך בדוקה יותר לביסוס הפופולריות של שלטון חדש, מהשפלת קודמיו. המפגינים בכיכר דרשו את ראשו של מובארק, והגנרלים סיפקו להם את מבוקשם.

מה שאירע למובארק מסביר את נחישותם של הרודנים האחרים בעולם הערבי להיאבק על שלטונם. הם יודעים שבסוף הקדנציה לא מחכים להם פנסיה נדיבה וחוזה לכתיבת הזיכרונות, אלא החבר קלשניקוב. לכן בשאר אסד יורה במפגינים, מועמר קדאפי "נלחם עד מוות", ונשיא תימן מסרב לפרוש גם אחרי שארה"ב הסירה ממנו את חסותה. בית המלוכה הסעודי, שמנהיג את המדינה הכי פחות דמוקרטית באזור, מנהל את מלחמת ההישרדות שלו מעבר לגבול, בתימן ובחריין. שם יוכרע המאבק על ההגמוניה באזור בין איראן לארה"ב.

מפגינים שורפים את דגל ישראל בהפגנה הדורשת את מאסרו המיידי של מובארק. תצלום: רויטרס

ההבנה שמשהו השתבש ואנחנו עדים למאבק אלים על כוח ושליטה, ולא למהדורה חוזרת של מהפכת ילדי הפרחים באמריקה, מחלחלת גם למערב. בעל הטור תומס פרידמן כתב שלשום ב"ניו יורק טיימס" מאמר נוגה על אובדן התמימות של המהפכה הערבית, שמזכירה עכשיו את התפרקות יוגוסלביה ולא את מהפכות הקטיפה במזרח אירופה. פרידמן עדיין מקווה שהדמוקרטיה תנצח גם במזרח התיכון כמו במזרח אירופה, אבל נראה שגם הוא התפכח מהרומנטיקה של הימים הראשונים והבין שכיכר אל-תחריר איננה הקמפוס של אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה בשנות ה-60.

המבוכה של פרידמן מבטאת את החוסר-אונים של ממשלות המערב, שרוצות גם-וגם. גם להיראות בעד החירות והדמוקרטיה, גם לשמור על מאחזים אסטרטגיים, וגם להימנע מהסתבכות צבאית. התוצאה נשמעת כמו "החצוצרה המהוססת", כשם ספרו של האסטרטג האמריקאי משנות ה-60, גנרל מקסוול טיילור. נלחמים נגד קדאפי בלוב, אבל רק מרחוק ובכוח קטן, כדי לא להתלכלך ולהימנע מאבידות שיצטלמו רע בבית. מדברים יפה בעד החופש ונגד דיכוי, אבל רועדים מהפחד שהמשטר בסעודיה יקרוס - ואתו כלכלת הנפט, שעליה בנוי אורח החיים המערבי. מציגים את המהפכה כהתקוממות עממית, ומבינים שהקרב האמיתי מתנהל על ההגמוניה במזרח התיכון, ומתנהל בכלים הקלאסיים של מאבקי כוח ושליטה.

וכמו שהמהפכה חזרה לדפוס המוכר, כך גם היחס לישראל. האופוריה של הימים הראשונים, שבהם המפגינים התמקדו בקריאה לדמוקרטיה ולא בשריפת דגלי כחול-לבן, הסתיימה ביום שישי שעבר בהפגנת האלפיים מול שגרירות ישראל בקהיר. מתברר שהאיבה לישראל לא היתה רק תירוץ ריק מתוכן של השלטון הקודם להסטת תשומת הלב מבעיות הפנים של מצרים, אלא מבטאת רגש אמיתי בציבור המצרי. המועמדים לשלטון מקצינים את ההתבטאויות נגד ישראל, והשלטון הזמני מתקרב לאיראן ומבקש לתקן את חוזה הגז עם חברת החשמל הישראלית. מבחינתם, זו מדיניות אידיאלית: ממשלת הימין בירושלים מבודדת בינלאומית, ואפשר לתקוף אותה כמה שרוצים בלי לשלם מחיר ביחסים עם אמריקה ואירופה.

נבואות החרדה הישראליות מפני הליכת מובארק, שרווחו בשנותיו האחרונות בשלטון, הולכות ומתגשמות. אבל זו דרכו של העולם. כל שליט חדש הופך את מדיניות קודמו, ומובארק נתפש כעושה דברן של אמריקה וישראל הנחלשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ימשיך להתגעגע לידידו, בידיעה שעם היורשים יהיה יותר קשה - בייחוד כשישראל מנהלת קרב מאסף נגד גירושה מהשטחים בלחץ בינלאומי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו