בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה |נגע בשמים

איך הגיע בנם של נגר וחלבנית מקולחוז סובייטי לחלל? * ואיך סיים את חייו?

תגובות

שבועות אחדים לאחר שהאדם הראשון בחלל, הקוסמונאוט יורי גגארין, חזר מטיסתו, עמד אחד מפקידי הצנזורה הישראלית לפני דילמה לא קלה. המלחמה הקרה היתה אז בעיצומה, הדמוקרטיה הישראלית עוד לא החליטה מה היא רוצה ויכולה להיות, ומכתבים שאזרחים קיבלו מברית המועצות נבדקו על ידי הצנזורה לפני שנמסרו לתעודתם. הדילמה של הצנזור שאני חושב עליו התבטאה בצורך להחזיר למעטפה תצלום בשחור לבן, חתום בידי יורי גגארין: הצנזור עמד בפיתוי והעביר את המכתב לתעודתו בירושלים; אלי, זאת אומרת.

כמו רבים מילדי ירושלים אספתי אוטוגרפים של "אנשים מפורסמים", כפי שקראו אז לסלבס, אבל לא הסתפקתי במארבים ששמתי בפתח הכנסת למשה שרת (שנענה תמיד במאור פנים) או למשה דיין (שלא נענה בדרך כלל ואם כן - רק בפרצוף חמוץ): נהגתי גם לשלוח בקשות לאנשי שם בעולם הגדול ובדרך כלל נעניתי.

את התצלום של גגארין עם חתימתו יש לי עד היום. כמעט 50 שנה לא החזקתי אותו ביד. השבוע שלפתי אותו ברטט ומצאתי עצמי מאוכזב מעט: אותו התצלום בדיוק, עם חתימה המתנוססת בדיוק באותו מקום, מלווה את האתר של גגארין באינטרנט. לא הייתי כנראה הילד היחיד בעולם שקיבל תמונה כזאת.

גגארין נערץ בעולם כולו: כשבועיים לפני שהיה האדם הראשון שיצא לחלל, מלאו לו 27; הוא הצטייר כאיש נועז שהגשים את חלום האדם לשלוט ביקום. הוא היה גבר יפה תואר וסימפתי, אב לשתי בנות חמודות. משימתו לא הסתיימה בתום 108 הדקות שעשה בחלל, אלא רק התחילה: ברית המועצות שלחה אותו לרחבי העולם כראיה ניצחת לעליונותו המוסרית, החברתית והמדעית של האדם הסובייטי. רק אצל אמא רוסיה הקומוניסטית יכול בנם של נגר וחלבנית בקולחוז להמריא למחוזות המדע הבדיוני, התפארו.

בארץ עוד היו אז סוציאליסטים רבים שרחשו אהדה לברית המועצות; היא ייצגה את "עולם המחר" המיוחל. שירי הצבא האדום נחשבו שירי ארץ ישראל. בראשית שנות ה-60 כבר לא היה צורך להעריץ את סטלין: ניקיטה חרושצ'וב ידע להסוות את זוועות רודנותו מאחורי ססגוניות אישיותו העגלגלה. לכן קל היה להעריץ גם את גגארין, תוך התעלמות מזוועות המשטר שפיארה טיסתו. הוא היה מראשוני הגיבורים של שנות ה-60 המהפכניות.

בעידן שכל ילד יודע להשתמש בטלפון נייד, הפועל באמצעות לווייני תקשורת, נדמה שסיפורו של גגארין שייך לעת העתיקה. 1961 היתה קרובה לימי צ'רלס לינדברג, הראשון שטס בין ניו יורק לפאריס, יותר מאשר לימינו אנו. המרוץ לחלל בין ברית המועצות לארצות הברית היה מעוגן במלחמה הקרה, ממש כמו ראשית האינטרנט; אתר החיפוש של גוגל העלה השבוע לוגו מיוחד לכבוד גגארין.

קרוב לוודאי שהמרוץ לחלל היה אטי יותר אלמלא המלחמה הקרה; קרוב לוודאי שהיה בזבזני פחות. המיליארדים שהושקעו בו היו יכולים לשפר את איכות החיים בכל מקום על פני כדור הארץ. אבל ייתכן שביום מן הימים, כשיקומו מושבות אנושיות על המאדים - הבזבזנות שליוותה את הנחיתה על הירח לא תזכה אף להערת שוליים.

גגארין נהרג, קצת יותר משנה לפני ש"הנשר" של ניל ארמסטרונג ושני חבריו נחת על הירח. האינטרנט, כדרכו, מציע תיאוריות קשר רבות, המבקשות כולן להוכיח שהנחיתה על הירח לא היתה ולא נבראה. גם מותו של גגארין הוליד תיאוריות כאלה.

זה היה ב-27 במארס 1968. גגארין השתתף בטיסת אימונים של מטוס מדגם מיג 15. המטוס התרסק, גגארין וטייס נוסף נהרגו. האם היתה זו אשמתו? האם היה שתוי? האם התאבד? האם נרצח? מישהו התרשל אולי בהכנת המטוס ואפשר כמובן שנענש בידי שמים על שחרג מגבולותיו, כפי שנענשו אדם וחוה על שאכלו מעץ הדעת. יש משהו פואטי בכך שמותו של האיש אשר יצא לראשונה לגלות את צפונות היקום השאיר אחריו תעלומה כזו. גופתו הועלתה באש, אפרו קבור בחומת הקרמלין. *



גגארין. ניצחון האדם הסובייטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו