בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בחמאס לא יכולים לנבא מה יקרה בשבועות הקרובים בעזה

שני הצדדים, ישראל והחמאס, אינם מעוניינים בלחימה, אבל ההבדל בין פעולה בודדת לאובדן שליטה מוחלט הוא כחוט השערה. גם ראשי החמאס אינם יכולים לנבא מה יקרה בשבועות הקרובים בגבול הרצועה

תגובות

הפער בין הכותרות של תחילת השבוע לאלה של סופו גדול למדי. ביום ראשון עוד איימו עלינו במלחמה בדרום. ביום חמישי (אם הדברים לא השתנו לעת ערב, עם סגירת הגיליון), כתב האישום המתגבש נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, דחק את עזה לשולי התודעה. סכנת ההתלקחות שם נראתה כמו חדשות ישנות מאוד. זה ריטואל שישראל והחמאס שותפים בו לאורך שנים וביתר שאת בחודשיים האחרונים: תקרית עם נפגעים, תגובה רועמת, הסלמה, איומי מלחמה ולבסוף ירידה מהירה ושקטה של שני הצדדים מהעץ, רגע לפני ההתנגשות הכוללת.

מלחמה קרקעית בין ישראל לחמאס לא נפתחה השבוע, משום ששני הצדדים אינם מעוניינים בה, לעת עתה. שום ראש ממשלה ישראלי לא ייזום מלחמה שעה שכשני מיליון תלמידים נמצאים בחופשת הפסח (אריאל שרון יצא למבצע "חומת מגן", בפסח 2002, רק תחת הרושם הנורא של הטבח במלון פארק בנתניה). גם לחמאס, בין מלאכת השיקום של נזקי "עופרת יצוקה" ללבלוב המסתמן ביחסים עם מצרים, אין רצון בכך. ועדיין, הכל מבינים שאילו במקום לפצוע אנושות נער אחד, טיל הנ"ט שנורה בשבוע שעבר היה פוגע באוטובוס עמוס תלמידים, קשה היה לעצור את המלחמה. כרגיל, גם פעולה בודדת (שבה ההבדל בין אירוע כמעט ללא נפגעים לאסון המוני הוא כחוט השערה) עלולה להביא לאובדן שליטה מוחלט. "הרב"ט האסטרטגי" קראו לכך בצה"ל בימים שבהם החל תהליך אוסלו. כל סיבוב כזה, של התנעה ועצירה ואחריו הפוגה ועוד התנעה, שוחק בהדרגה את הבלמים מעודף שימוש.

חבר בכיר בממשלה, שהתבקש השבוע לאמוד את סיכוני המלחמה בקיץ הקרוב (מנהג ישראלי נפוץ לקראת הפסח), מתרשם כי בחזית הצפונית, שבה משקיע הצבא חלק גדול ממאמציו, ההסתברות לעימות דווקא נמוכה. סוריה ולבנון טרודות בצרותיהן, ואילו איראן לא תאפשר שוב לחיזבאללה לסבך אותה בתצוגה מוקדמת ומופקרת של יכולותיו כפי שעשה ביולי 2006. הרעה, אם תיפתח, עלולה לבוא בעיקר מדרום, מעוד שרשרת של חיכוכים ואי הבנות בגבול עזה.

הזירה הפלסטינית נעשית מורכבת במיוחד בחודשים הקרובים, ולא רק בגלל המתח עם חמאס. ביום הנכבה, באמצע מאי, מתכננת הרשות הפלסטינית צעדות המוניות להתנחלויות ולמחסומים, בסוף אותו חודש צפוי משט סיוע גדול לרצועת עזה ובספטמבר מצפה משבר מדיני סביב הכרזת העצמאות שאולי תבוא מהצד הפלסטיני. עזה תחילה, אם כך, בתנאי שהצמד בנימין נתניהו ואהוד ברק לא יכפה על הצמרת הביטחונית מהלך יזום באיראן, שיטרוף את הקלפים.

בסדר העדיפויות שהציב לצה"ל הרמטכ"ל החדש, בני גנץ, ניצבת הזירה הפלסטינית רק במקום השלישי. קודמות לה איראן (בראש) והזירה הצפונית, שבה אין עוד עדיפות לחזית הסורית על פני הלבנונית. במקום הרביעי ניצבת הזירה המערבית, כלומר גבול מצרים, אבל בשפה הצבאית היא עדיין מוגדרת סיכון אפשרי, לא איום.

סיכום הערכת המצב של גנץ ל-2011 חוזה "החמרה באיום הביטחוני ובהסתברות להסלמה ולהידרדרות ללחימה ביותר מזירה אחת". איראן, צופה הרמטכ"ל, תמשיך "להתבסס בתוך מרחב הסף" לקראת השגת נשק גרעיני ולהוביל את הפעילות של המחנה הרדיקלי באזור. צה"ל יצטרך להיערך לאפשרות של לחימה כוללת, מתוך הבנה שהאויב יפעל להגברת האיום על העורף, הצבאי והאזרחי, שיהיה "זירת לחימה שנייה בכל תרחיש".

רוח ההמון

גם בצד הערבי מיהרו לעבור לסדר היום על אירועי עזה. אל-ג'זירה ומתחריו, ערוצי הטלוויזיה בלוויין, חזרו לעסוק במהומות ובקרבות בסוריה, בלוב ובתימן. אף שהפלסטינים נאבקים על מקומם בתודעה, משמרים איכשהו את אש הסכסוך עם ישראל, הובהר שוב שלעולם הערבי יש כעת עניינים דחופים יותר לענות בהם.

שלשום עצרה משטרת מצרים בשארם א-שייח את הנשיא לשעבר, חוסני מובארק, ואת שני בניו, עלא וגמאל. השליט הכל יכול של מצרים במשך 30 שנה הוא כעת היעד מספר אחת של הציבור המצרי. ההפגנה ההמונית בכיכר אל-תחריר בקהיר ביום שישי שעבר לא התמקדה בדרישה לדמוקרטיה או לבחירות חופשיות אלא בתביעה לעצור את מובארק, האיש שבו רואים המצרים את האחראי למצבה העגום של מדינתם.

במפתיע, שלטון המעבר הצבאי במצרים קשוב, יש שיאמרו קשוב מדי, לרחשי ההמון. לעתים קרובות נדמה שהמועצה הצבאית העליונה מנהלת את מדיניותה על פי הרוח הנושבת מהכיכר ולא בהתאם לתוכנית סדורה. את מובארק אפשר היה לעצור לפני שבועות, אבל כוחות הביטחון נמנעו מלעשות זאת עד שהגיעו למסקנה כי הפגנת הזעם לפני שבוע, שהסתיימה במותם של שני מפגינים, לא מותירה להם ברירה.

הדרמה בסוריה מרעישה לא פחות. השבוע הסורי החל בהפגנות אלימות בדמשק עצמה, שבהן נהרג סטודנט. על העיר בניאס הוטל מצור וכביש ראשי סמוך נחסם לזמן מה בידי אלפי נשים וילדים, שהפגינו בתביעה לשחרור אסירי המהומות. התמונות ששודרו מבניאס מתעדות התנפלות ברוטלית של כוחות הביטחון המקומיים על מפגינים. ההפגנות היום עשויות להיות סוערות עוד יותר מאשר בשבועות הקודמים. שלטונו של בשאר אל-אסד עדיין מפגין את עוצמתו, אבל בשעה שמתרבים הדיווחים על חיילים סורים המסרבים לירות במפגינים, ברור שהנשיא בצרות.

ההתפתחויות בדמשק משפיעות גם על הזירה הפלסטינית. בכירי החמאס בעזה מבינים שייתכן כי בקרוב יצטרכו למצוא לעצמם משענת חליפית במקום הסיוע הסורי. ייתכן שגם זה אחד ההסברים לרצון המופגן שגילתה הצמרת המדינית של חמאס בהפסקת אש מול ישראל, בשבת האחרונה. אחד מראשי הארגון בעזה, מחמוד א-זהאר, אמר שלשום בשיחה עם "הארץ", כי "חמאס רוצה לשמור על השקט באזור ואינו מעוניין בשפיכות דמים, מהצד שלנו או מהצד השני". עם זאת, א-זהאר איים שאם ישראל תתקוף את ארגונו או תפגע בפלסטינים ללא סיבה, החמאס יגיב.

הקורא הממוצע יתהה בוודאי כיצד דברי א-זהאר מתיישבים עם הניסיון שעשה חמאס לפגוע באוטובוס התלמידים. אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, אמר שלשום שבמציאות הפוליטית הנוכחית בחמאס, "הזנב מכשכש בכלב". רוסו הסביר שהזרוע הצבאית עושה ככל העולה על רוחה, בעוד הזרוע המדינית חותרת לשקט. א-זהאר הכחיש את הדברים בתוקף, כמובן, וטען שלארגון יש מדיניות אחת שכל הזרועות, המדינית והצבאית, מחויבות לה.

אפשר לשער שגם לדרג המדיני בחמאס היה עניין בנקמה על ההתנקשות הישראלית בשלושה מפעילי הזרוע הצבאית ליד חאן-יונס, לפני שבועיים. אולם קשה להאמין שא-זהאר ועמיתיו צפו שהנקמה תבוא באמצעות פגיעה באוטובוס להסעת תלמידים, הבולט בצבעו הצהוב. א-זהאר מתחמק ומצטדק בנקודה זו. לדבריו, הפעילים שירו את הטיל לא ידעו שמדובר בהסעת תלמידים. "הם אינם מסוגלים להבחין בין אוטובוס חיילים לבין זה של ילדים. מדובר בסוג של תאונה", אמר.

א-זהאר הודה שאינו יכול לצפות מה יקרה בשבועות הבאים בגבול עזה. "הכל בידי ישראל", חזר ואמר. ביום שבו התקיימה השיחה הטלפונית עמו הודיע המתאם הישראלי במשא ומתן על עסקת גלעד שליט, חגי הדס, על פרישתו. הדס מתוסכל מקיפאון המגעים וממה שנראה כחוסר נכונות של ממשלת נתניהו להגביר את הלחץ על בכירי הזרוע הצבאית בחמאס כדי לקדם עסקה. א-זהאר טוען כי המתווך הגרמני, גרהרד קונרד, הפסיק את מאמציו. "ממשלת ישראל", אמר, "אינה מעוניינת להשלים את העסקה".

דרך הייסורים

שר הביטחון, אהוד ברק, היה מרוצה השבוע. "כיפת ברזל" פרצה את הדרך. ההצלחה המבצעית המרשימה של המערכת החדשה ביירוט קטיושות גראד בדרכן לבאר שבע ולאשקלון, הבטיחה את המשך המימון לפרויקט. ביום רביעי, כצפוי, אישרה ועדת השרים לענייני הצטיידות רכש של ארבע סוללות "כיפת ברזל" נוספות, מעבר לשתיים שכבר נפרסו בשטח. הצעת ברק לרכש נוסף לא היתה עוברת בקלות כזאת, אלמלא ההצלחה של המערכת מתוצרת רפאל.

בפועל אין הרבה חדש בהחלטה, למעט יכולתה של ממשלת נתניהו למנף את אותו מהלך פעמיים. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, כבר הבטיח לממן לישראל את רכישת הסוללות האלה כבר לפני שנה, באמצעות מענק מיוחד של 205 מיליון דולר (שהעברתו אושרה סופית בקונגרס רק השבוע). החלטת הוועדה מאפשרת להזרים כסף שיזרז את ייצור הסוללה הראשונה ביניהן, בתקווה להקדים את פריסתה בשטח לסוף השנה הנוכחית, בלי להמתין לאמריקאים. אבל ברק לא יכול היה שלא להיזכר השבוע בסאגה הממושכת שעברה על המערכת מאז החלטת קודמו במשרד, עמיר פרץ, לאשר את הפרויקט בתחילת 2007.

זו היתה, אומר שר הביטחון, דרך ייסורים. מעטים במערכת המדינית והביטחונית האמינו בפרויקט. הלובי הנמרץ של המערכת המתחרה, ליירוט באמצעות לייזר, השקיע מאמץ גדול לשכנע שלכיפה אין תוחלת. האוצר התנגד בתוקף להוצאה החריגה. גם הקצינים היו ספקנים. במטכ"ל הסתייגו מהתוכנית ובעיקר מהאפשרות שתמומן מתקציב צה"ל. הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, שינה את עמדתו ותמך ב"כיפת ברזל" רק במועד מאוחר יחסית.

חיל האוויר, כמנהגו, שם את הדגש על ההתקפה וראה במערכת ההגנה האקטיבית בת חורגת. "אתם קוראים לעצמכם חיל האוויר והחלל", עקץ ברק את בכירי החיל באחד הדיונים. "חלל ולוויינות נשמע מאוד סקסי, אבל האמת היא שאתם צריכים להיות חיל האוויר וההגנה מפני טילים. למה יועדה העליונות האווירית שנאבקנו עליה כל כך בכל מלחמה? לאפשר חופש פעולה לכוחות הקרקע, אבל גם להגן על האזרחים מפני חומר נפץ שנופל עליהם מהשמים".

המהירות והדיוק שהפגינה רפאל בפיתוח המערכת, משסוף סוף הוחלט עליה, הפתיעו לטובה. לפי ברק, כשמדובר במערכות טכנולוגיות פועל "כלל שתיים בשלישית": כפליים עלות, משך זמן כפול לפיתוח ומחצית מהביצועים המובטחים. במקרה של הכיפה, הוא איבחן חריגה של 10% בזמן ובמחיר והשגת 90% מהביצועים. בעתיד, מאמין ברק, אפשר יהיה לשפר את ביצועי "כיפת ברזל" באופן שיאפשר לסוללות לקחת על עצמן חלק ממשימותיה של "שרביט הקסמים", המערכת הנוספת מתוצרת רפאל ליירוט טילים לטווח ארוך יותר, שפיתוחה יושלם בשנה הבאה (ושעלות הטילים שלה גבוהה בהרבה אף ממחירם של טילי "כיפת ברזל"). הצלחת הכיפה הבקיעה את הדרך גם לאישור "שרביט קסמים". הוויכוחים, הוא משוכנע, הסתיימו.

"יש כאן היבט פסיכולוגי אדיר", אמר ברק ל"הארץ". "ברגע שאתה מבין שמשהו כמו 85% מהרקטות הנורות לשטחים המיושבים לא יגיעו, אתה משנה לחלוטין את תחושת הביטחון של האזרחים וגם מצמצם את תחושת ההצלחה של האויב. אם האויב יודע שהאש שלנו מגיעה ליעדה והיא קטלנית בהרבה, בזמן שרוב האש שלו - הפתרון שגיבש לעליונות הצבאית שלנו - מיורטת, זה משנה את כללי המשחק. במקרה שתפרוץ מלחמה, מערכות היירוט ייתנו יותר זמן לצבא להילחם ויותר מרחב תמרון למערכה המדינית".

יציבות יחסית

מי הרוויח ומי הפסיד מסבב המהלומות האחרון בעזה? בעיני החמאס, הירי על האוטובוס היה מהלך הכרחי, תגובה מתבקשת לסדרה ארוכה של התקפות מצד צה"ל, שיצרו אצלו את הרושם כאילו ישראל שינתה את הכללים ושכחה להודיע לו. לפחות כלפי חוץ, הארגון מציג שביעות רצון: אנשיו הפגינו נחישות, יכולת להסתכן ולפעול, הדרג הבכיר שיחרר קצת מהקיטור שהצטבר בדרגי השטח בתקופת הרגיעה הארוכה. ההסלמה גם נעצרה בזמן, בטרם נשלחו שוב טנקים ישראליים ללב רצועת עזה.

בישראל מבליטים את המחיר ששילם החמאס. יותר מ-20 הרוגים בגל של התקפות מתואמות, מהאוויר מהקרקע ואפילו מהים, במשך קרוב ליומיים. בין ההרוגים היו כמה מפקדי שטח בכירים בארגון ואילו מספר האזרחים הפלסטינים שנפגעו היה קטן יחסית. כל הניסיונות הפלסטיניים להפיל חללים בישראל יורטו בידי "כיפת ברזל". כשראשי חמאס ביקשו הפסקת אש, באמצעות האו"ם, הגיבה ישראל ב"שקט יגרור שקט", בלי שום התחייבות נוספת. השקט אכן חזר. לכאורה, כולם מרוצים - וזה מצב שאמור לקדם יציבות יחסית. אלא שבאזור רגיש כמו גבול עזה זו, כמובן, רק נחמת עניים. *



נשים חוסמות כביש בצפון סוריה במחאה על מעצר בעליהן בהפגנות נגד השלטון, השבוע. כוחות הביטחון התנפלו עליהן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו