בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיר עם פולני

דברים שבשירה

תגובות

די בצירוף המלים "תירגם מפולנית: דוד וינפלד" לעורר איזו התרגשות. הרי על הדעת עולים מיד צ'סלב מילוש, זביגנייב הרברט, אידה פינק. הרבה חייבים קוראי העברית לווינפלד, שבטעמו המשובח ובלשונו הנהדרת הוריק ללשונם כמה מיצירות המופת של הספרות העולמית, ובעיקר עשה נפשות לשירה הפולנית של המאה ה-20. שוב: הרברט, מילוש, שימבורסקה, זגייבסקי. הקריאה הזמינה בהם היא נס ספרותי כפול: נס צמיחת הלשון, ההגות והאמונה באדם מחורבות פולין של מלחמת העולם השנייה ונס תרגומן המופתי לעברית.

ואולם הצירוף "תירגם מפולנית: דוד וינפלד" עומד לרועץ למשורר רישרד קריניצקי. עיון ב"נקודה מגנטית", קובץ שיריו הראשון בעברית, מגלה כי אין הוא עומד בשורה אחת עם חבריו, והאכזבה היא בלתי נמנעת. אין בו מרוחב המבט ההיסטורי ומהתנופה המטאפיסית של מילוש, מהתבוננות המיקרוסקופ ומהטון המרוחק והחם של הרברט, מההומור ומדקות האבחנה של שימבורסקה (בעצם, כל אלה תכונות המאפיינות את השלושה כאחד). נדמה כי אפילו קריניצקי מודע לכך. שמות אלה מופיעים לא אחת בשיריו. את מילוש הוא מצטט, את הרברט הוא מזכיר כ"נסיך המשוררים" ולשימבורסקה הוא מקדיש שיר קצרצר מקסים, כראוי לה: "הצליח לו לאלוהים עם החתולים/ אומרת לעתים ויסלבה שימבורסקה./ פעמים היא מוסיפה: אך ורק/ ופעמים: יותר מכל".

בעצמו, קריניצקי כותב בלשון בהירה, מסתפקת במועט, חטופה כמעט, שיש בה לא מעט מן החיווי הישיר. לעתים שיריו אינם אלא מכתמים או פרגמנטים. "הירח מאיר במידה שווה למשורר/ ולרוצח עם", או "כמה צרות יכול לגרום/ חוטא שחזר למוטב/ לחברים ולמשפחה". מימיו כמתנגד המשטר הקומוניסטי בפולין נותרו מכתמיו האירוניים, המצביעים על האיוולת והצביעות של אנשי השררה. "הוא יעזור לחזק/ ואילו על החלש יותר יגיד/ שהוא בעצמו אשם", או "אי שלטון החוק מעריץ מדים/ ומלבושים של החוק". באותה תקופה כנראה גם ניסח אני מאמין שירי: "לכתוב כך שהרעב/ יחשוב כי זה לחם?// את הרעב יש להאכיל/ ולכתוב צריך כך שהרעב / לא יהיה לשווא".

נדמה אפוא שככל שקריניצקי מנסה פחות להאכיל בשיריו, ניסיון המוליד מכתמים נדושים מעט, כך הוא מצליח לשלוח אל הלב איזה צליל פתוח, המהדהד כטעם. "פרפר לילה עיקש, איני יכול לעזור לך/ אני יכול רק לכבות את האור", למשל. מכל מקום, בספרו המאוחר, "אבן, גלידי כפור" (2005), לשונו נעשית מהורהרת יותר ומשתהה ומשתאה ואפשר למצוא בו שירים נהדרים כמו "בגניבה": "אני מרים מהשביל את אחי הבכור/ החילזון/ בל ידרוך עליו איש.// מבוגר ממני לבטח מיליוני שנים/ אח לאי הביטחון של הקיום./ שנינו כאחד איננו יודעים/ לשם מה נוצרנו./ שנינו כאחד רושמים שאלות אילמות/ כל אחד בכתב האינטימי ביותר שלו:/ בזיעה של פחד, בזרע, בריר".

וגם: הפתעה, לעומת זאת, מזמן דווקא תרגום לא מקצועי בהוצאה פרטית. "שירי המלחמה הגדולה" הוא קובץ משירי זיגפריד ששון הבריטי, פרי יוזמתה ותרגומה של לי אדר מיטלמן. אמנם התרגום אינו מהודק תמיד, ופה ושם אובד משהו מלטש לשונו של ששון, אבל לא הרבה אובד מכוחו האנושי של משורר המחאה החשוב הזה, שעזב ב-1914 את בית הג'נטלמנים שגדל בו לטובת השוחות של סום ופלנדריה, היה לגיבור מלחמה מעוטר, התפכח ונעשה עד מרכזי לזוועות המלחמה ודובר אקטואלי תמיד נגד המיליטריזם. "'מה? אלונקה? נפל חייל? חובשים?'/ לפני דקה שמעתי יריית צלף/ למה עשה זאת?... אור כוכב מעל/ אטום. אני לגמרי ער. בחור אחר נפל".

ששון ידע לא רק לתאר את מוראות המלחמה מנקודת המבט של החייל הפשוט ולהעמיד יד זיכרון לנופלים, אלא גם להצביע, באירוניה ובזעם, על כל אלה שתמכו בשליחתם למוות מתוך אדישות, חוסר מקצועיות או אידיאולוגיה עיוורת. "אמר לנו הכומר: ?כשיחזרו, יהיו שונים/ הם נלחמו למטרה צודקת, נגד הכופרים'... ?ברור', השיבו הבנים, כה השתנינו:/ הן ג'ורג' איבד רגליו וביל/ וג'ים חטף ישר בלב'... ענה הכומר: ?נפלאות דרכי האל!"

לשיא מחאתו הגיע ששון ב"הצהרתו של חייל" המפורסמת שלו מ-1917 ובה כתב, בין השאר, "אני נושא הצהרה זו כפעולה מכוונת של התרסה נגד סמכות צבאית, משום שאני מאמין, שאלה שבידם הכוח לסיים את המלחמה מאריכים אותה במתכוון... מלחמה זו, שאליה התגייסתי בהיותה מלחמת הגנה ושחרור, הופכת עתה למלחמת תוקפנות וכיבוש... אינני מוחה נגד התנהלות המלחמה, אלא נגד הטעויות הפוליטיות ונגד חוסר הכנות שלמענם מוקרבים הלוחמים... עוד אני מאמין, שיש בכוחי להרוס את השאננות קשוחת הלב של רוב אלה שנשארו בבית כלפי המשך הייסורים שאינם מנת חלקם כלל, ושאין להם די דמיון לשערם".

שירי ששון מבטאים היטב את אותם ייסורי גוף ונפש שאין לשערם. אולי מן הראוי שיימצאו בילקוטו של כל חייל ומפקד וקובע מדיניות, גם אם ברור שאין בכוחם להרוס את "השאננות קשוחת הלב" שבשמה ימשיכו להילחם ולמות. ששון עצמו, אגב, נשלח בעקבות הצהרתו לאשפוז פסיכיאטרי לריפוי מ"הלם הפגזים".

"נקודה מגנטית". רישרד קריניצקי. תירגם מפולנית: דוד וינפלד. הוצאת אבן חושן, 83 עמ', 74 שקל




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו