בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיל הצהוב: האם המהפכה הבאה כבר בדרך?

זה סיפור, אולי לא כל כך דמיוני, על שמונה חברים שמבינים במחשבים קצת יותר מהמערכת. אולי ממש עכשיו הם יושבים במקום הרגיל וחושבים איך אפשר לנצל את המחשבים כדי לתכנן מהפכה לא אלימה, כזאת שאף פעם לא היתה כאן, להחזרת השלטון לעם

תגובות

שבוע בדיוק אחרי שתוכרע המערכה בלוב, לא בדרך שתנעם לצופיה מהטריבונה, ייכנס בחור לא מאוד גבוה, כתפיו רחבות, אפו פחוס במקצת, גביני עינייו מכווצים אך מבטו, דרך פלא, מגיע מהורהר אל מעבר למה שנקרה בפניו, אל בניין חבוק רצועות בטון, רחב מאוד ושטוח. הוא יטפס לקומה השביעית. שם יפנה ימינה ויצעד עד קצה המסדרון הניאוני. כשיגיע, יחלוף ללא אומר ליד הדלפק, יפתח את הדלת הכבדה, יעיף מבט ביושב אל שולחן העבודה הגדול, יפתח את תיקו, ישלוף מתוכו דף לבן שעליו שמונה שורות ממוספרות, יניח אותו על השולחן, יביט שוב ביושב, עיניהם ייפגשו רק לרגע, וייצא מהחדר.

ב-14 בחודש, חצי שנה קודם לכן, הרים א' טלפון לג' מהיחידה וביקש ממנו להיפגש אתו עוד באותו ערב. "לא משהו שאפשר לדחות?" שאל ג', שמספרי הטלפון היחידים שהוציאו אותו מישיבות היו אלה של א' ושל אשתו. "לא", ענה א'. "גם לי זה לא נוח. אבל אין ברירה. אני אתקשר לט' ולמ', תתקשר לשאר?" "במקום הרגיל?" שאל ג'. "במקום הרגיל", אמר א' וסגר את הטלפון.

שתים-עשרה שעות מאוחר יותר ישבו ג', ט', מ', ח', ז' ור' במשרדו של מ' וחיכו לא'. כאשר נכנס, השתתקה השיחה. הם הביטו בו בדאגה, החליפו כמה שאלות נימוסים על בני הזוג, הילדים והעבודה, ונפנו אליו.

הם בני 40 כמעט, מכירים זה את זה מיום גיוסם, חלקם עוד קודם לכן, נפרדו לפני למעלה מחמש-עשרה שנה, ובכל זאת החיבה וההערכה הגדולה שרחשו זה לזה בשירותם גורמת להם לחזור ולהיפגש כשהם צריכים מישהו לסמוך עליו בעיניים עצומות.

א' עירבב לעצמו קפה שחור, שתי כפיות, בלי סוכר, והתיישב בראש השולחן. "זה העניין", פתח. "כידוע, אנחנו בעיצומה של התקוממות עממית שהתחילה בתוניסיה, התקדמה למצרים וללוב ויש לה הדים במדינות אחרות באזור". הוא לגם מהקפה, הביט בחבריו והמשיך. "אנחנו ראינו את זה, דיווחנו על זה, ודחפנו את הגורמים הרלבנטיים להיערך בהתאם. אתם יודעים מה שמו עלינו".

"תשמע א'", אמר ג', שהיה בעל הפתיל הקצר בחבורה. "התפקיד שלנו הוא לשבור את הקונספציה. 15 שנה אנחנו עושים את זה. בלמעלה מ-80 אחוז מהמקרים צדקנו. אפילו פעם אחת לא שמו עלינו, למרות ששוב ושוב התברר שצדקנו. אז מה עכשיו? אסיפה דחופה בשביל לנסח מכתב התפטרות קבוצתי?"

"נחליט בעניין הזה בהזדמנות", אמר א'. "בכל זאת אני רוצה להטיל פצצה על השולחן הזה. אתחיל בשני משפטים. מי שלא מוצא חן בעיניו שיעזוב. נו הארד פילינגס. ניפגש בהזדמנות ונדבר על דברים שמחים יותר".

שתיקה.

"אוקיי", פתח א': "בסיס המהפכות באזור שלנו הוא תסכול עמוק של האוכלוסייה מהשלטון. את התסכול הכירו כולם. מה שלא היו יכולים להכיר במערכת זה את היכולת האנושית להפוך את הקערה על פיה. את זה אנחנו ידענו. קצת בגלל איך שאנחנו בנויים וקצת בגלל שיש לנו יכולת, לא מאוד נפוצה, לשאול שאלות שאנשים בצמרת הבירוקרטיה שאנחנו משרתים בה פוחדים לשאול. מהפכות, כידוע, מפחידות בעלי שררה - לא רק אצלנו".

עדיין שתיקה.

"יש עוד עניין. הפייסבוק והטוויטר. גם בזה אנחנו מבינים קצת יותר מהמערכת".

"הקימו עכשיו איזו ועדה שתטפל ב'איומים' האלה", התערב ח'. "במערכת חושבים שהיכולת לשלוח מסרים מיידיים לקבוצה גדולה של אנשים היא זו שקידמה את המהפכות".

"זו כמובן טעות שנובעת מבורות טכנולוגית. אבל לפני שאנחנו ממשיכים, הנה ההצעה". ט' ור', שהחליפו כמה מלים ביניהם, הרימו את ראשם והביטו בא'.

"אני מציע להוביל מהפכה דמוקרטית עממית בישראל. מהפכה לא אלימה, עממית, להחזרת השלטון לעם. לרוב שלא גומר את החודש, לרוב שמודר ממסדרונות השלטון, לאלו שאין להם חלק בעוגה הציבורית ולאלה, שבלי קשר ליכולות שלהם, לא ישיגו משרה ציבורית או פרטית בישראל. בקיצור - לעם. מהפכה ללא נשק, חם, קר או אחר. מהפכת כיכרות. כזאת שלא היתה כאן אף פעם. כזאת שתחזיר לאזרחים את התשוקה להשתתף, להפתיע ולשנות. הסיכויים שלה להצליח - אחד למאה. אולי פחות. מי שההקדמה הזאת מפחידה אותו או מוזרה לו מוזמן לצאת עכשיו".

שתיקה. כולם נשארים לשבת. א' מביט בחבריו וממתין דקה ארוכה.

"אני שמח שנשארתם", המשיך א'. "למעשה, אין שום מצב לייצר את התשתית שאנחנו צריכים בלי כל הצוות. אני חושב שנכון שאעביר את רשות הדיבור לח' שיסביר מה התפקיד שלנו בעניין הזה".

?

ח' התמתח בכיסאו, מופתע, אף על פי שעודכן מראש. הוא התבונן בחבריו כמנסה לבחון מראש כיצד יתקבלו דבריו, קם ממקומו וחיבר מחשב נייד קטן לכבל המסך שעל הקיר.

"תראו", אמר, "אם המוטיבציה לכל זה לא היתה מהותית לכל מה שגדלנו עליו לא הייתי חולם לקחת בזה חלק. אבל אנחנו מכירים אחד את השני מספיק שנים בשביל לדעת שבשביל מטרה ראויה אנחנו מוכנים ללכת רחוק". ח' לחץ על מקש במחשב, והמסך, שהראה רגע קודם את שולחן העבודה, התחלף בתמונת פיל צהוב חייכני. החבורה חייכה וח' המשיך. "הפיל הזה הוא הסמל המסחרי של פרויקט הקוד הפתוח שנמצא בבסיס פייסבוק וטוויטר. הסמל עוצב בהשראת בובת הפיל האהובה על בנו של מייסד הפרויקט. הפיל התאים כי הפרויקט הוא למעשה תשתית שמסוגלת להחזיק כמות ענקית, בלי נתפשת כמעט, של מידע, שעד שהתחילו לפתח את הפרויקט הזה לא היתה שום מערכת שמסוגלת להחזיק".

ח' לחץ על המקש שוב, ותרשים זרימה צפוף החליף את תמונת הפיל. "המערכת הזו, הדופ, שמה כשם הפיל, מאפשרת לחברות האלה להחזיק את כל המידע שיש להן על חצי מיליארד המשתמשים שלהן, וזה כולל בגדול את הפרטים האישיים של המשתמשים, התמונות שלהם, ההתכתבויות האישיות והפומביות שלהם והאפליקציות שהם משתמשים בהן".

"לשם המחשה", התערב ז', "כמות הזיכרון שמתווספת בכל יום למערכת גדולה יותר מהנפח של כל הדיסקים בכל המחשבים האישיים בישראל".

"זה נכון", אמר ח'.

"ומה שהאבא של בעל הפיל המציא זה את היכולת לשמור את כל המידע הזה על מחשבים בסיסיים וזולים יחסית ולעבד את המידע שהחברות האלה צוברות למידע זמין למשתמשים, אבל חשוב יותר - זמין לפייסבוק ליצור מידע עסקי רב עוצמה".

"מה שאנחנו מתכוונים לעשות", א' קם ממקומו וניגש למסך תוך כדי שח' מחליף תמונה בפעם השלישית, "הוא לייצר לעצמנו גישה לבסיס הנתונים הזה ולאתר בעזרת שורה של אלגוריתמים שפיתחנו לאורך השנים במסגרות אחרות, מי הם המשתמשים הישראלים שיש להם פוטנציאל להפסיק להתיישר לפי הקו השלטוני החדש - כלומר כאלה שמסוגלים לחשוב בעצמם. העניין המרתק הוא שרובם לא יודעים שהם כאלה".

"ככלל, כולנו יודעים למה מסתערים במלחמה. נכון? אף אחד לא מסתער בגלל ישראל או בגלל ירושלים או מרוב ציונות. מסתערים בגלל החבר'ה. זה שחוק אבל זו האמת. יש לנו דוגמה חיה לעניין הזה: ברוך המאגיסט, שזיין לנו ת'מוח שנתיים על ארץ ישראל ועם ישראל ובהסתערות בג'זין נשאר להתחבק עם הבולדר ששכב מאחוריו. עכשיו נשאר לזהות למי יש פוטנציאל להסתכל לאמת בעיניים ולהזמין אותו להסתער יחד אתנו, או לפחות יחד עם אלו שיובילו את המהפכה", חייך א'.

"באופן אבסורדי", העיר ט', ששתק עד אותו הרגע, אנחנו חיים בדמוקרטיה והציבור בתחושה שהוא משפיע, אבל כל שיחת מסדרון בחברה שלי תעיד עד כמה הציבור, אפילו זה שיכול להשפיע, מרגיש אימפוטנט".

"אם לחזור לעניין עצמו", הרים ח' את הקול, "האלגוריתם הבסיסי ייראה כך: הוא ינסה לזהות משתמשים שבטווח של שישה חודשים הביעו בערוץ אחד לפחות דעה שאינה מתיישבת עם דעתם הקבועה, לא משנה מהי דעת הבסיס שלהם, כלומר אנשים שיש סבירות גבוהה שבתנאים מסוימים הם מסוגלים לחשיבה עצמאית. המחקר מראה שיש כאלה בערך אחד למאתיים. בשביל להוביל ולסחוף לא צריך הרבה יותר מזה. האנשים האלה, אם ברגע הנכון, בשעת אירוע קיצוני, יקבלו הודעה שתדבר אליהם ותבהיר להם שהמאבק הוא על זכות יסודית שלהם, ייצאו מהבית וינסו לשנות את המציאות שהם חיים בה".

"לסיפור הזה יש כמה מגבלות", אמר א'. "הראשונה היא שזמן העבודה שלנו עם שרתי הפיל של פייסבוק מוגבל. מערכות הניטור שלהם יזהו תוך יום, פחות או יותר, שמישהו מריץ עליהן משהו שגונב מהמכונות זמן עיבוד. פייסבוק אוהבים להשתמש במידע שלהם בשביל לייצר כסף, וכל עניין המהפכות אמנם מקדם את המותג שלהם אבל לא בדרך שהם אוהבים".

"המגבלה השנייה", המשיך ח', "היא שחישוב מהסוג שאנחנו מנסים לבצע מורכב מאוד ולוקח הרבה זמן, ולכן האלגוריתמים שלנו ישתמשו בכמה הקלות, כלומר יוציאו מראש מהחישוב משתמשים שהסיכוי שלהם להתאים לדפוס שאנחנו מחפשים קלוש".

"והשלישית", זו היתה הפעם הראשונה שר' הרימה את ראשה מהפנקס שרשמה בו, "שאחרי שתהיה לנו רשימה סופית, יהיה לנו חלון זמנים קצר שנוכל לפעול בו. הסיכוי להצלחה נמוך מאוד, מה גם שבמהפכות, עוד יותר מבשאר ענייני החיים, קשה מאוד לחזות מתי ואיך יגיע הרגע שיהפוך את הקערה על פיה. ובכל זאת יש לנו יתרון אחד ברור: המערכת עדיין חושבת שפייסבוק וטוויטר קשורות בעיקר ליכולת לשלוח הודעות למספר גדול של נמענים בו זמנית, ולא מבינה שהעניין המרכזי הוא ביכולת לדעת מי הם הכוחות המניעים ולאגד אותם בדרך שלא היתה קיימת קודם".

"זהו, עד כאן הדיבורים", אמר א'. "בתקופה הקרובה נתרכז בביצוע". "כרגיל, ר' תנהל את הפרויקט. ח' וג' יהיו אחראים על הצדדים הטכניים, ז' וט' יבצעו את ההתאמות של האלגוריתמים, ואני ומ' ננסה לבדוק עם ר' מה יהיה הרגע המוצלח ביותר לרכז מולו את העבודה, או במלים פשוטות - מה תהיה כיכר א-תחריר שלנו. סיכויי ההצלחה, כפי שאנחנו רואים אותם כרגע, הם אחד למאה".

"הרבה פחות לטעמי", הוסיפה ר', "ובכל זאת מדובר בסיכוי גבוה לשינוי בסדר גודל שאנחנו מדברים עליו. בנוסף לכך, כולנו צריכים לזכור שכל מה שנעשה בשבועות הקרובים הוא עבודת מטה בשביל הכוחות שעושים את העבודה כבר כמה שנים בשטח. אנחנו עובדים ככוח מסייע. את רגע האמת ננסה לזהות בעזרת אלה שמובילים. רק להם יש אינטואיציה ששום פייסבוק או טוויטר או אלגוריתמים מפונפנים לא יוכלו לזהות לעולם. בכל זאת, המכונה שמסוגלת למיליארדי פעולות בשנייה חסרה את היכולת המכרעת לעניין הזה. היא חסרה את הרוח האנושית".

שבוע בדיוק אחרי שתוכרע המערכה בלוב, לא בדרך שתנעם לצופיה מהטריבונה, ייכנס בחור לא מאוד גבוה, ט' שמו, כתפיו רחבות, אפו פחוס במקצת, גביני עינייו מכווצים אך מבטו, דרך פלא, מגיע מהורהר אל מעבר לכל מה שנקרה בפניו, אל בניין חבוק רצועות בטון, רחב מאוד ושטוח. הוא יטפס לקומה השביעית. שם יפנה לימין ויילך עד קצה המסדרון הניאוני. כשיגיע, יחלוף ללא אומר ליד הדלפק, יפתח את הדלת הכבדה, יעיף מבט ביושב אל שולחן העבודה, יפתח את תיקו, ישלוף מתוכו דף לבן ועליו שמונה שורות ממוספרות, יניח אותו על השולחן, יביט שוב ביושב, עיניהם ייפגשו רק לרגע, וייצא מהחדר.



איור: מיכל בוננו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו