בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירושלים של מטה: סיפורה של העיר התת-קרקעית

מערכת מנהרות מסועפת, שנחפרה במשך עשרות שנים תחת ירושלים העתיקה, הולכת ומתחברת בימים אלה לעיר תת-קרקעית של ממש. בעוד כמה שבועות יוכלו מבקרים באתר עיר דוד לצעוד מפאתי הכפר סילוואן הישר אל רחבת הכותל, מבלי לראות אור יום . תומכי המפעל מדגישים את חשיבותו הארכיאולוגית וכן את התועלת התיירותית-כלכלית. מבקריו טוענים כי הפך לכלי שרת בידי גופים פוליטיים המבקשים ליצור מרחב יהודי חדש, נטול פלסטינים, תחת אדמת עיר הקודש

תגובות

"מה שעושה את ארג'יה שונה מכל הערים האחרות היא העובדה שבמקום אוויר יש בה אדמה... מכאן מלמעלה אין רואים מארג'יה דבר. יש האומרים 'היא שם למטה', ולא נותר לנו אלא להאמין להם: המקום שומם, אין בו נפש חיה, לעת לילה אם תצמיד את אוזנך אל הקרקע תוכל לפעמים לשמוע דלת נטרקת" (איטלו קלווינו, "הערים הסמויות מן העין")

תחת רגלי ההולכים והשבים ברחובות העיר העתיקה בירושלים והכפר הסמוך סילוואן, נשלמת בימים אלה בנייתו של יקום מקביל. יש בו אקלים קריר כל השנה, אין זכר לרעשי המכוניות או ריח האגזוזים, וגם אין רמז לעימותים הפורצים מדי יום שישי בין צעירי הכפר למשטרה. בירושלים של מטה, אי אפשר לשמוע את יידויי האבנים וגם לא להריח את הגז המדמיע.

סיפורה של ירושלים התת-קרקעית עובר ביום האחרון של המרד הגדול נגד הרומאים, בשנת 70 לספירה. בעוד בית המקדש עולה בלהבות, נמלטו אחרוני המורדים אל תעלות ניקוז שמתחת לרחובות, בניסיון נואש לברוח מהרומאים. "חקרו למצוא את המורדים המסתתרים במנהרות", תיאר ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו את גורלם, "וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבן ואת כל הנופלים בידם הכו לפי חרב".

את מנהרת הניקוז החשובה ביותר, ששכנה מתחת לרחוב הראשי של ירושלים, חשפו בשנים האחרונות במאמץ ארכיאולוגי משותף רשות העתיקות ועמותת אלע"ד. הרחוב הראשי הוביל מבריכת השילוח, מקור המים העיקרי של העיר, אל הר הבית והמקדש. מאות אלפי עולי רגל צעדו בדיוק ברחוב הזה שלוש פעמים בשנה. כמו בערים עתיקות רבות, גם בירושלים נשמר לעתים קרובות תוואי הדרכים במשך אלפי שנים. וכך, רחובה הראשי של ירושלים בימי בית שני עובר היום כמעט במדויק מתחת לרחוב הראשי של הכפר סילוואן - ואדי חילווה. כיום, בריכת השילוח שבמורדות הכפר סילוואן היא שריד קטן למפעל המים שקיים את ירושלים הקדומה. בקצה הבריכה נפתח פתח בצלע ההר ודרכו אפשר להיכנס למנהרה ארוכה. ברוכים הבאים לרחוב ההרודיאני.

אין צורך ללקות בסינדרום ירושלים או להיות חבר בחוג נאמני הר הבית כדי להתרגש מהתגלית הארכיאולוגית, ומההליכה ברחוב המרוצף והיפה בו עלו עולי הרגל לבית המקדש. אחרי כמה עשרות מטרים יורדת המנהרה מגובה הרחוב אל תעלת הניקוז שתיאר בן מתתיהו. בעוד כמה שבועות, כשהעבודות במנהרה תושלמנה, יוכל ההולך, אחרי שבילה במנהרות עיר דוד, להמשיך בצעידה התת-קרקעית מתחת לחומות העיר העתיקה ולצאת בגן דווידסון, סמוך לרחבת הכותל. בעתיד הוא יוכל אולי להתחבר למנהרות הכותל ולהמשיך בצעידה עד לוויה דולורוזה, בלב הרובע המוסלמי. משם, בהליכה של כמה דקות, יכול הולך הרגל להיכנס למערת חזקיהו העצומה שמשתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי. כך, ניתן יהיה בקרוב לטייל בירושלים התת-קרקעית שעות ארוכות, מבלי לראות כמעט אור יום.

העבודה על מערכת המערות והמנהרות המסועפת - תחת אזור הכותל, סילוואן והרובע המוסלמי - הולכת ונשלמת בימים אלה. כמעט כל גוף שפועל באזור, רשמי או פרטי, נוטל חלק בחפירה. הפעילות הנמרצת נמשכת כבר עשרות שנים, לרוב ללא יד מכוונת וללא שיתוף פעולה בין הגופים השונים. אך גם ללא יד מנחה, מבקרי שיטת המנהרות טוענים כי החפירות שינו למעשה את הגיאוגרפיה והגיאופוליטיקה של האגן הקדוש בירושלים. המנהרות יצרו מרחב חדש - מואר בפלורוסנטים - של ירושלים. מרחב יהודי-ישראלי, נטול פלסטינים ונטול קונפליקטים, שמחבר בין הכותל המערבי לסילוואן ולרובע המוסלמי. אפילו מנהרות זמן, שהצעדה בהן היא בעצם בין בית המקדש, עיר דוד ורחובותיה של ירושלים בימי בית שני. כך או אך, נראה שמעתה כל מי שירצה לדון בעתיד על חלוקתה של העיר ירושלים, יצטרך שתי מפות לפחות - מפת פני הקרקע ומפת תת-הקרקע.

תרשים של החפירות התת-קרקעיות בעיר העתיקה: עמותת עמק השווה

מפעל החפירות נוגע לחמישה מיזמים תת-קרקעיים ולחיבור ביניהם: מנהרות הכותל המוכרות, שמובילות מרחבת הכותל דרומה לאורכו של הכותל שנעלם מתחת לבתי הרובע המוסלמי; המנהרות בתוך הגן הלאומי עיר דוד; המנהרה לאורך הרחוב ההרודיאני, שמחברת בין עיר דוד לעיר העתיקה; מנהרה שנחפרת מהרובע המוסלמי מזרחה לכיוון הכותל המערבי; ומערת חזקיהו - מערת ענק שנחצבה לפני אלפי שנים ושוכנת היום מתחת לחלק גדול מהרובע המוסלמי. השותפים למפעל החפירות האדיר הזה הם הקרן למורשת הכותל, עמותה בשליטת משרד ראש הממשלה שמנהלת את רחבת הכותל, רשות העתיקות, החברה הממשלתית לפיתוח מזרח ירושלים, ועמותות הימין אלע"ד ועטרת כהנים.

חלק מהמנהרות בירושלים נחפרו לצרכים דתיים ותיירותיים, כמו המנהרות באזור הכותל שנחפרו ב-40 השנים האחרונות ביוזמת רב הכותל, הקודם והנוכחי, ומשרד הדתות. אולם רוב המפעל התת-קרקעי הוא מפעל ארכיאולוגי. החפירות במנהרות אכן הניבו ממצאים ותובנות, וגם מבקרי השיטה מודים כי יש לפחות בחלק מהמנהרות עניין רב. למנהרות יש גם צד כלכלי חשוב. שתי מערכות המנהרות העיקריות - זו שבעיר דוד וזו שבמנהרות הכותל - מושכות מאות אלפי תיירים בשנה ונחשבות לשתיים מהאטרקציות החשובות של העיר. החיבור התת-קרקעי בין אזור הכותל לבין עיר דוד, ובהמשך אולי חיבור מנהרות הכותל ישירות לעיר דוד, יחזק ללא ספק את הגן הלאומי שבשליטת עמותת עמותת אלע"ד. די בכך שרק אחוז קטן ממיליוני המבקרים בכותל מדי שנה יבחר לרדת למנהרה.

מבקרי הפרויקט, בעיקר מקרב ארגוני שמאל וארכיאולוגים חוץ-ממסדיים, רואים בחפירות כלי שרת בידי ארגוני ימין. בשמאל טוענים שהמנהרות משמשות כדי לחתור, תרתי-משמע, תחת בתי הפלסטינים וכדי לסייע לחבר ולחזק את ההתנחלויות ברובע המוסלמי ובסילוואן. אחרים חוששים כי ביום פקודה ישמשו המנהרות בידי קיצוניים כדי לפגוע במסגדי הר הבית. "ההתנחלות בירושלים בעלת שלושה ממדים", טוען מאיר מרגלית, חבר מועצת העיר מטעם מרצ. "הקרקע, הגגות ותת-הקרקע. תופעת המנהרות היא עוד דרך להשתלט על מזרח העיר. אין לי בעיה עם עצם החפירה, גם אני חובב ארכיאולוגיה ותמיד מתרגש מהמנהרות האלו. הבעיה היא האג'נדה הפוליטית-משיחית של מי שחופר אותן. פרובוקציה מתחת למסגדים יכולה לעצור את תהליך השלום לדורי דורות".

עם זאת, יש להדגיש כי בניגוד לטענות הנשמעות לעתים מכיוון הוואקף והתנועה האיסלאמית, אף אחת מהמנהרות אינה מגיעה אל מתחת להר הבית, או מסכנת את המסגדים שעליו, ואין כל תוכנית לעשות כן.

המרדף אחר ארון הברית

חפירות ארכיאולוגיות באמצעות מנהרות הן לא דבר חדש בירושלים. חופר המנהרות החשוב ביותר בתולדות הבירה הוא הארכיאולוג הבריטי הנודע צ'רלס וורן, שפעל בעיר בשנות ה-60 של המאה ה-19. רבות מהחפירות היום הן בעצם על בסיס חפירותיו של וורן. אז היתה שיטת המנהרות קשורה גם להסתרת חלק מהעבודות בסמוך, או ממש מתחת להר הבית, מהשלטונות העותמנים, ולפחות חלק מהמוטיבציה שלה היה מרדף רומנטי-מיסטי אחר אוצרות בית המקדש.

בשנות המנדט הבריטי והשלטון הירדני, ננטשה שיטת המנהרות שחודשה רק לאחר מלחמת ששת הימים. גם אז המרדף אחר אוצרות המקדש שימש מוטיבציה חשובה. הדמות המרכזית בהקשר זה הוא רב הכותל הקודם, הרב יהודה מאיר גץ. הרב, שניחן בגישה רוחנית ומיסטיקנית לחיים בכלל ולהר הבית בפרט, האמין שביכולתו למצוא את האוצר הגדול מכולם - ארון הברית. העיתונאי נדב שרגאי, שחקר את סיפור המנהרות בספרו "הר המריבה", מסביר כי על פי הרמב"ם, בעת ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון הוא ידע שסופו להיחרב, לכן "בנה בו בית לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות". גץ האמין שארון הקודש, שלא נראה מאז ימי שלמה, עדיין טמון בחלל תת-קרקעי מתחת להר הבית. גילוי הארון, האמין עוד גץ, יחיש את הגאולה. אלא שחפירות הגילוי כמעט והביאו לשפיכות דמים.

גץ הוביל את חפירות מנהרות הכותל, שנועדו לחשוף את כל אורכו של הכותל המערבי ונמשכות מרחבת הכותל דרומה עמוק לתוך הרובע המוסלמי. מנהרות הכותל היו לאטרקציה תיירותית ורוחנית, בה ניתן להתפלל בנקודה הקרובה ביותר לקודש הקודשים. אבל גץ, כאמור, רצה הרבה יותר. ב-1981, פרצו חופריו ממנהרות הכותל מזרחה, לעבר הר הבית, במנהרה קדומה שנחצבה על ידי וורן. גץ חיפש סימנים שונים למקום הימצאותו של הארון, ובינתיים נשמרה החפירה תחת מעטה כבד של חשאיות. אפילו ראש הממשלה, מנחם בגין, לא ידע על הסוד.

גילוי המנהרה על ידי אנשי הוואקף הובילה לתגרה המונית בין החופרים לבין פלסטינים שירדו למנהרה מהר הבית. בעקבות המהומות הורה שר הדתות דאז, יוסף בורג, לאטום את הפתח. העימות האלים שנמנע אך בקושי ב-1981, פרץ במלוא עוזו 15 שנים מאוחר יותר במהומות מנהרת הכותל הזכורות לרע כמבשרות האינתיפאדה השנייה. בהתנגשויות אלימות שהתפשטו מירושלים לערי הגדה נהרגו 15 אנשי כוחות הביטחון וכ-60 פלסטינים. המהומות פרצו לאחר שראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, אישר את פתיחת מנהרת הכותל בהסבר כי מדובר ב"סלע קיומנו". למעשה, מדובר היה בחציבת מנהרה קצרה כדי לאפשר לאלפי המבקרים במנהרות הכותל לצאת ברובע המוסלמי, במקום לשוב על עקבותיהם. אז, בניגוד ל-1981, המנהרה לא חדרה אל מתחת להר הבית, אך הספיקה מבחינת הוואקף וההנהגה הפלסטינית להוציא אלפים להפגנות זעם אלימות. זמן קצר לאחר המהומות, נפתחה המנהרה הקצרה מחדש והיא משמשת עד היום את מאות אלפי המבקרים במנהרות הכותל.

בניגוד לקודמו הרב גץ, רב הכותל הנוכחי, הרב שמואל רבינוביץ, שולל בתוקף הקלות באיסור על כניסת יהודים להר הבית - מעל ומתחת לפני האדמה. "זה לא נושא מדיני מבחינתי, זה נושא הלכתי. זה כמו שאני לא אוכל ביום כיפור, כך גם אני לא אעלה להר הבית. כל עוד אני רב הכותל אף אחד לא יתקרב בחפירות או בחשיפות אפילו למרחק נגיעה מהר הבית. כמו כן אפעל ככל שביכולתי למנוע מיהודים לעלות להר הבית", הסביר ל"הארץ". עם זאת, הוא ממשיך במפעל החפירות באזור המנהרות, והפך את המנהרות לאחת מהאטרקציות התיירותיות הפופולריות בירושלים. לא פחות מ-750 אלף מבקרים יורדים מדי שנה אל מתחת לאדמה דרך המנהרות.

מפעל החפירות העיקרי באזור הכותל מתנהל בימים אלו במנהרה שנחפרת מתחת לבית הכנסת "אוהל יצחק", המצוי 80 מטרים ממערב לכותל, ברובע המוסלמי. המנהרה נחפרת מתחת לבית הכנסת לכיוון מזרח - אל עבר מנהרות הכותל והר הבית. החפירה החלה בסיועה ובעידודה של עמותת עטרת כהנים המתמחה ביישוב יהודים ברובע המוסלמי, ובתמיכתו של פטרון המתנחלים ארווין מוסקוביץ. כיום, מצהיר הרב רבינוביץ, אין לעמותה חלק בפרויקט. החפירה חשפה עד כה מבנה ממלוכי מרשים, רחוב ביזנטי ושרידי מבנה גדול מימי בית שני. רבינוביץ מוסיף כי הוא דואג לעדכן בנושא החפירות את כל הגורמים הרלוונטיים, כולל דיפלומטים אמריקאים ואנשי הוואקף. "חיי אדם הם מעבר לכל צורך בחשיפה, שום חפירה לא תתבצע אם אני אחשוב שיש סכנה לחיי אדם", הוא מדגיש. החפירה הזו כבר התחברה למנהרות הכותל, וכשתיפתח לקהל בעתיד תהיה חלק מהסיור במנהרות ותרחיב במידה ניכרת את האפשרויות התת-קרקעיות לתייר המזדמן לירושלים.

סגן מנהל רשות העתיקות, עוזי דהרי, מסביר כי במקרה של "אוהל יצחק" לא מדובר בחפירה בתוך מנהרה, אלא בחפירה רגילה שנעשית בתוך חלל תת-קרקעי גדול. כיום, חלק ניכר מהסיור בעיר דוד נעשה מתחת לפני הקרקע. בחלק מהמחילות צועדים המבקרים בעקבות פועלי מערכת המים בירושלים הקדומה, חלק אחר הן במחילות שנחפרו על ידי וורן, וחלק אחר מנהרות חדשות שנחפרו בעשרים השנים האחרונות.

הממד התת-קרקעי מסייע, לטענת יריביה של אלע"ד משמאל, לשווק את האתר כמנותק מהכפר הפלסטיני סילוואן שבתוכו הוא שוכן ולחזק את שליטת המתנחלים. "הסיפור המסופר על המנהרות משמש אמצעי הצדקה להתנחלות הישראלית בכפר סילוואן וברובע המוסלמי. המנהרות יוצרות עיר תת-קרקעית יהודית-ישראלית והופכת את השולטים בה, קרי המתנחלים הישראלים, למתיישבים, ואת המנותקים ממנה, קרי התושבים הפלסטינים, לזמניים ולא שייכים", כתב הארכיאולוג יוני מזרחי, ממייסדי עמותת "עמק שווה", בדו"ח שחיבר על ירושלים התת-קרקעית ומתפרסם כאן לראשונה.

החפירות מתחת לבתי הפלסטינים בסילוואן הם אחד הגורמים לחיכוכים ולחוסר האמון של תושבי הכפר כלפי המתנחלים. לתחושת התושבים, הם אינם יודעים מה קורה מתחת לבתיהם. כמה מקרים שבהם נפערו בורות ברצפה או נסדקו קירות, יוחסו לחפירות והגבירו את הזעם. סילוואן, יש לציין, נמצאת בחצי השנה האחרונה במצב של אינתיפאדה שלישית בפועל, עם עימותים אלימים, כמעט יום-יומיים, בין צעירים לבין כוחות הביטחון. המנהרות בוודאי לא תורמות לשקט.

ב-2003 החלו חפירות תעלת הניקוז שמחברת בין עיר דוד לבין הכותל. המנהרה הזו היתה במידה רבה לפרויקט הדגל של אלע"ד. אם יתאפשר לקהל, כפי שמקווים בעמותה, לצעוד דרך המנהרה, יהיה בכך משום חיזוק משמעותי לגן הלאומי בזכות החיבור הישיר עם רחבת הכותל. יוזמי החפירה טענו שוב ושוב כי אין מדובר בחפירה במשמעותה הרגילה, אלא ב"ניקוי" שפכי עפר מתוך מנהרה שנחצבה על ידי בנאי הורדוס ונחשפה בחלקה הגדול על ידי וורן והבאים אחריו. ההסבר הזה לא הניח את דעתם של תושבי סילוואן, שעתרו לבג"ץ נגד החפירה והביאו לעיכוב של כשנתיים בעבודות. בספטמבר 2009 אישרו שופטי בג"ץ להמשיך בחפירות. השופטת עדנה ארבל קבעה אמנם כי "חשיבות חקר העבר אינה מבטלת אינטרסים של ההווה. היא אינה יכולה להסיג את זכות התושבים באזור החפירות לחיות בבטחה", אך החליטה כי החפירה חוקית וחיונית למחקר הארכיאולוגי ואינה גורמת נזקים לבתים שמעליה. ההחלטה הזו אפשרה לרשות העתיקות להציג בסוף ינואר השנה את המנהרה החפורה עד הכותל.

במנהרה שנחשפה התגלו ממצאים, מטבעות וכלי חרס, מתקופת המרד הגדול. להערכת הארכיאולוגים יש בממצאים כדי לאשש את סיפורו של בן מתתיהו על הימלטות המורדים אל התעלות בימי החורבן. בתעלה נמצאו גם עצמות אדם, אך הן ככל הנראה נסחפו אליה עם השנים. כך או כך, לא ניתן לקבוע את גיל העצמות או את הקשר שלהן לסוף ימי בית שני, זאת בשל החוק האוסר לחקור שרידי אדם שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות.

מלחמות הארכיאולוגים

מאז חשיפת המנהרה אל רחבת הכותל, מופיעה במרכז דף הבית של אתר רשות העתיקות הפניה גדולה לסרטון תדמית על החפירה מעיר דוד. "אני עכשיו עולה על המדרגה הראשונה לפני שאני עולה לבית המקדש", אומר בסרטון הארכיאולוג אלי שוקרון, שיחד עם ד"ר רוני רייך, ניהל את החפירה. "מפה התחילו לעלות לבית המקדש. עלייה לאט-לאט, אתה לא רץ לבית המקדש, אתה הולך לאט-לאט. ההתרגשות שלי היא מאוד גדולה כי פעם ראשונה אני נוגע פה בחורבן".

אמירותיו של שוקרון הן כר נוח לביקורת הארכיאולוגית שנמתחת על הפרויקט. "לארכיאולוג אסור לעבוד על פי ריגושים", אומר פרופ' יורם צפריר, מבכירי הארכיאולוגים בארץ וממבקרי החפירות התת-קרקעיות. "הוא חייב באמות מידה מקצועיות. הוא צריך להיות כמו מנתח, לפעול במקצועיות. הם אומרים שזה רק פינוי של מפולות, גם מפולות הן חשובות ויש להסיר אותן מלמעלה למטה ולא לחתור מצד, כיוון שהן משקפות את ההתרחשות במקום", אומר צפריר. הוא גם מוחה על השימוש המסיבי בקונסטרוקציות הפלדה, שדרושות כדי לייצב את המנהרות. "זה נראה כמו עבודות ביצורים, כמו קו בר-לב", הוא אומר, "במקרה כזה עדיף שלא לחשוף. יום אחד אולי יהיה פה שלום והתושבים הפלסטינים יסכימו לחפירה מסודרת. אי אפשר שהצרכים הפוליטיים של אלעד יכתיבו לנו את הקצב".

הטיעון המדעי נגד המנהרות אומר שזו צורת חפירה פגומה ובלתי מדעית שאפיינה את הארכיאולוגיה לפני 100 שנה ויותר, ולא את הארכיאולוגיה המודרנית. חפירה שכזו לא מאפשרת למצוא, לתארך ולתעד באופן שלם את הממצאים. טענה נוספת מצביעה על כך שהחפירות בחלקן הגדול הולכות עקב בצד אגודל אחר חפירותיו של וורן מהמאה ה-19 ושל יורשיו, לכן התוספת שלהן לידע הארכיאולוגי על ירושלים היא שולית. המבקרים גם טוענים שהעבודה במנהרות מאפשרת את הסתרת מפעל החפירות מעיני הציבור.

עוד טוענים המתנגדים, חפירות המנהרות מביאות לעיוות הארכיאולוגיה לטובת הנרטיב היהודי של ירושלים. שכן החופרים מדלגים, לכאורה, על השכבות הארכיאולוגיות של תרבויות אחרות, בעיקר המוסלמית והנוצרית, כדי להגיע ישירות לימי ההדר של התרבות היהודית בירושלים. זה כמובן משרת את האינטרסים הפוליטיים של העוסקים בדבר.

"רשות העתיקות ושולחיה, מתנחלי אלע"ד, הקרן למורשת הכותל ואחרים, עושים יד אחת כדי לרדד הן את ההיסטוריה היהודית והן את תולדות ירושלים", טוען מזרחי בדו"ח. לדבריו, "היהדות כולה נדחסת לתקופות הקצרות של ריבונות ישראלית-יהודית בירושלים, ובה בעת מתעלמים מכל רובד תרבות שאינו כרוך בריבונות מדינית ובפולחן של קורבנות. ההיסטוריה של ירושלים מאבדת את כל תשתיתה, בתקופה שקדמה לממלכת ישראל, ואת כל אחריתה, עת הפכה לעיר קודש נוצרית ולאל-קודס המוסלמית".

הארכיאולוג ד"ר רוני רייך נחשב לאבי המנהרות החדשות שנחפרות בימים אלו בירושלים. את רוב החפירות ניהל במשותף עם שוקרון. רייך מונה באחרונה ליו"ר המועצה הארכיאולוגית המייעצת, הגוף המקצועי העליון של רשות העתיקות. לרגל המינוי הודיע על פרישתו לאחר יותר מ-40 שנה, מהחפירות הפעילות בירושלים.

רייך מכיר היטב את הביקורת שנמתחת על עבודתו. הוא עצמו כתב בספר מבוא למדע הארכיאולוגיה כי חפירת המנהרות היא שיטה מיושנת. עם זאת, הוא דוחה את הביקורת בשתי ידיים. לטענתו, יש להבדיל בין חפירות של ממש, לבין ניקוי מפולות ופסולת שחדרו לתוך תעלה קדומה. את תעלת הניקוז למשל, לדבריו, לא ניתן להגדיר כחפירה אנכית אלא כחשיפה של מבנה שנבנה כך בימי קדם. לגבי החפירות האנכיות, כמו ברחוב המדורג - הרחוב שהיה מעל לתעלת הניקוז וניתן לצעוד בו בחלקו התחתון של הגן הלאומי עיר דוד - מסביר רייך כי בשיקול בין מה שהיה עליו לוותר, בשל אופי החפירה, לבין מה שגילה בזכותה, אין ספק שהיתה זו חפירה בעלת ערך רב. "בניגוד לטענות לא חפרנו בשלוף", הוא אומר. "קיבלנו החלטה לוותר על פרומיל של חפירת אשפה ומפולות בשביל תגליות שהתוספת שלהן להיסטוריה של ירושלים גדולה לאין שיעור מהתוספת שהיינו מפיקים מחפירת האשפה. זיהינו שכל המדרון מכוסה בשכבה של בין שמונה לעשרה מטרים של אשפה. הארכיאולוגים שעבדו באזור הזה בעבר חפרו שם עם שופל. אנחנו עשינו חפירה מדוקדקת, דגמנו את העפר, אף אחד מעולם לא עשה מיפוי כזה מדוקדק, גם אלו שמבקרים אותנו בחפירות שלהם".

רייך מודה שהמצב בו עמותה בעלת אידיאולוגיה פוליטית סדורה מממנת את החפירות אינו אידיאלי, ואומר כי עדיף היה שהמדינה היתה מממנת אותן בעצמה. אולם הוא מצהיר שאלע"ד מעולם לא התערבה בעבודה המדעית. "אותי לא מדרבנת שום פוליטיקה, אני בכלל בצד השמאלי של המפה. מה שמדרבן אותי הוא הידע הארכיאולוגי של ירושלים. החפירה היא מטעם מדינת ישראל. מה לעשות שבירושלים קל לגייס כספים לחפירות?". רייך גם מתפאר בחלקו בעידוד התיירות: "כשהתחלנו לפני 15 שנים היו אולי 1,000 תיירים בשנה. היום יש 450 אלף וזה רק בגלל הארכיאולוגיה, שום דבר אחר. אז מה הטענה נגדי שאני נותן יד לפיתוח התיירות בירושלים?". הוא אף דוחה את הטענה על חפירות חשאיות. "אין מה לעשות, אי אפשר כל הזמן לראות את החפירה, יש בעיות של בטיחות. בעולם מחכים לפעמים 20 שנים כדי לראות דברים", הוא מסביר.

גם דהרי מצטרף להגנה על החפירות במימון אלע"ד. "להגיד לך שאני אוהב את זה שאלע"ד מממנים את הפרויקט, אני לא אוהב. אבל אלע"ד היא כמו כל יזם אחר, היא בעלת הבית והחפירה היא חפירה מדעית. אותנו צריכים לשפוט אם אנחנו עושים עבודה מדעית טובה או לא. בפוליטיקה אנחנו לא מתעסקים. הייתי כמובן שמח אם בעיר דוד, כמו בתל חצור או תל מגידו לא היו גרים אנשים, ואפשר היה לחפור באופן רגיל. פרקטיקת החפירה במנהרות היא לא פרקטיקה שאנחנו רוצים, אבל אין ויכוח שזה אתר חשוב להיסטוריה של ירושלים, ואין לנו חלופה אחרת", הוא אומר. לדבריו, רשות העתיקות היא זו שעצרה את רייך מלהמשיך ולחפור את הרחוב המדורג, לאחר שהוא נתקל בבניין מהתקופה הביזנטית והיה חשש כי המשך החפירה יביא להרס המבנה. בגלל ההחלטה הזו, מספר דהרי, ירדו החופרים מרמת הרחוב לתעלת הניקוז שאפשרה את פריצת הדרך לכיוון הכותל. "אני לא רואה בחפירות שום אקט פוליטי", מסכם דהרי, "אבל מכיוון שזו ירושלים, קשה לעשות את ההפרדות. תחשוב איך היו מתייחסים למציאת תעלה כזו בכל עיר היסטורית אחרת בעולם?"

תגובת אלע"ד

"החפירות בעיר דוד נמשכות כבר למעלה מ-150 שנה על ידי עשרות משלחות מהארץ ומהעולם. החפירות שהעמותה מממנת נעשות על ידי רשות העתיקות באמצעות טובי הארכיאולוגים. הם אלה שקובעים את שיטות העבודה באתר, ובכל נקודה ונקודה נעשית החפירה בהתאם להוראותיהם המדעיות והמקצועיות.

ברור לכל כי אלה המתנגדים היום לחפירות בירושלים עושים זאת ממניעים פוליטיים מובהקים. בתי המשפט, ובג"ץ בראשם, דוחים פעם אחר פעם ניסיונות שונים ומשונים לעצור את הפיתוח בעיר דוד. נדמה, כי גם בתי המשפט זיהו כי חורצי הלשון הסדרתיים מונעים מטעמים לא ענייניים.

במשך השנים עבדו רבים מתושבי סילוואן בחפירות והיו חלק בלתי נפרד מהמפעל האדיר בגן הלאומי בו הם גרים. בשנתיים האחרונות חברו גורמי שמאל קיצוני, מהארץ ומהעולם, לגורמים לאומניים ואסלאמיים קיצוניים. עובדים ערבים החלו לקבל איומים, ותושבים ערבים ויהודים החלו לסבול מהתנכלויות ומאלימות. לצערנו מרבית העובדים הערבים עזבו מחשש לפגיעה בחייהם, ולאחר שאחד מהם הוכה ורכבו נשרף. כתוצאה מכך חלק מהתושבים חשים כעת מנותקים מהנעשה באתר. רוחשי רעה מנצלים זאת כדי להזינם במידע מוטה ומטעה.

באחרונה, נחשפה תעלת הניקוז מתקופת ימי הבית השני. חשיפה זו היא אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות והמרגשות של השנים האחרונות, לא רק לעם היהודי אלא לתרבות האנושית כולה. ברור לכל בר-דעת, כי תוואי התעלה נקבע לפני 2,000 שנה, ואין כל קשר בין חשיפתו לבין ניסיונות לקשרו, בצורה נפסדת, לעמדות פוליטיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו