בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החצר האחורית של מצרים

הבלוגרים, העיתונאים, הבימאים, השחקנים והזמרים שעוררו את גלי המחאה המושתקים במצרים והפילו את חוסני מובארק

תגובות

המהפכה המצרית חוללה גלי הדף עזים. רבדים חברתיים מגוונים, תנועות וזרמים מנוגדים וסותרים התכנסו כולם במעין תוהו ובוהו מאורגן בכיכר א-תחריר, שהיתה לסמל כלל ערבי משפיע. ההדף הותיר אחריו בועה חלולה, שיש למלא בתוכן. למרות העמדות השונות בדבר הפירות שהניבה המהפכה והתועלת שתצמח ממנה, היא הולכת ומעצבת נוף חדש. סילוקו של מובארק היה הפתעה של ממש לרבים מאוד, שכלל לא ציפו כי יוכלו לפרוץ את חומות המשטר המדכא ולהביע עמדה נחרצת בדבר זכותם לחופש ויכולתם להכריע בנוגע לעתידם האישי ולעתיד מולדתם.

יש הטוענים שמהפכות העולם הערבי הוצתו בהשראת ארצות הברית ובתמיכתה. אך למרות הטענות הרווחות על אודות קונספירציה, יש להישיר מבט דווקא אל השוליים הרחבים של המהפכה. "החצר האחורית" של המהפכה המצרית היתה המנוע שיצר את גלי המחאה, הפיח בהם רוח חיים והקנה להם המשכיות. מחסום השתיקה הכרונית, שניצב איתן שנים רבות, לא נשבר במהפכת 25 בינואר 2011, אלא כמה שנים קודם לכן. הסדקים החלו להיווצר עם התגבשותם של קבוצות וזרמים מגוונים, שעיצבו מעין מחתרת תרבותית שהחדירה למצרים את החופש בצל הדיכוי והחושך שהשליט המשטר.

ב"חצר האחורית" של המהפכה המצרית העכשווית הסתופפו יוצרים אינדיווידואליסטים, קבוצות, תנועות וזרמים שאינם חלק מהשיח התרבותי הקנוני של הממסד; יחד הם עסקו בפעילות חתרנית, שלא בהכרח נועדה להפיל את השלטון, אבל הצמיחה שיח תרבותי שונה מזה של הממסד.

ה"חצר האחורית" של המהפכה המצרית היא סביבה צבעונית, צעירה ברוחה, מגוונת בשיוכיה. הקבוצות בתוכה נבדלות בגישותיהן, אבל מאוחדות בשאיפה להשיג ביטוי עצמי חופשי יותר וליצור חלל שיפרוץ את גדרות הסביבה הקרובה, המקובעת בפחד מהשלטון ובשיח תרבותי-מדיני מיושן.

המהפכות שפרצו בעולם הערבי ייחודיות מאוד בהקשרן ההיסטורי. עד כה, לאורך כל ההיסטוריה הערבית-האיסלאמית, לא הוצתה שום מהפכה שהונהגה על ידי השכבה הפרולטרית או על ידי מעמד הביניים. את ההפיכות בעולם הערבי חוללו אנשי צבא, שנהפכו לשליטים מהזן העריץ. כאן, באופי הכלל-ציבורי והעממי שלהן, טמונה חשיבותן של המהפכה המצרית ושל תנועות המחאה בעולם הערבי כולו. העובדים והפועלים סבלו דורות ארוכים מהשתקה, קיפוח והדרה. הם לא קיבלו הזדמנות כלשהי להיות שותפים להחלטות על גורלם-שלהם בשום מישור. הפעם נשמע קולה של שכבה שחוקה ועשוקה זו. לאחר ששברה את מחסום הפחד, היא דוהרת קדימה ורף הציפיות שלה עולה עוד ועוד.

טעות רווחת היא הטענה כי מארגני המהפכה היו שוחרי אינטרנט מושבעים. במלים אחרות, שזאת מהפכה שהונחתה על ידי הרשתות החברתיות. טעות. את הרשתות החברתיות אפשר לדמות למזניק בתחרות ריצה. הן היו אלה שלחצו על ההדק והוציאו את ההמונים לדרך, אבל הירייה נשמעה לאחר שלב ממושך של "היכון".

התופעה הבולטת ביותר בזירה זו היא צמיחתם של הבלוגים האישיים, שתרמו לגיבוש שיח שונה שקיבל ביטוי בתחומי אמנות ויצירה רבים: שירה, פרוזה, תחקירים עיתונאיים, ציור, פיסול, מוסיקה ותחומים נוספים. תרומתם העיקרית של הבלוגים היתה חשיפת שערוריות נוראות, שבמרכזן אלימות שהפעיל המשטר נגד האזרח הקטן ושחיתות שלטונית שפגעה באזרחים. הבלוגים העניקו לתושבי מצרים הזדמנות נדירה להציץ אל העולם החיצון ולהביע עמדות שמצאו אוזן קשבת, סולידריות ושיתוף פעולה.

ואיל עבאס, עיתונאי מצרי בראשית שנות השלושים לחייו, הצליח לעורר את דעת הקהל באמצעות הבלוג שלו (http://misrdigital.blogspirit.com). הבלוג, שמכונה "התודעה המצרית" ונושא את הסיסמה "בלוג לפי רצון בעליו, שאינו עובד אצל אף אחד", משקף את רוחו המרדנית של עבאס. הובאו בו סרטוני וידיאו שחשפו קצינים ושוטרים ששירתו את המשטר הקודם ועינו אנשים קשי יום כדי לסחוט מהם הודאות. הצפייה בסרטונים האכזריים הללו עוררה תגובות קשות נגד אנשי הביטחון המצרים.

הבלוג של עבאס צבר קהל ענק של אוהדים, שעקבו באמצעותו אחר מחדלי המשטר במצרים. עבאס היה למעין מצלמה המשקפת את כיעורו של הנוף או למצפון ערני המזהיר מפני "הרשעים". הוא היה לאופוזיציה פוליטית, בלי להתגייס למפלגה מסוימת. המידע שהביא הבלוג שלו פקח את עיניו של המצרי המצוי ועורר את שכלו - שהיה רדום בעל כורחו - עד שיכול להרשות לעצמו למתוח ביקורת, חריפה אפילו, על התנהגותם הלא אנושית של כוחות הביטחון ועל כיעורו של הנוף הכלכלי, הפוליטי והחברתי.

נאיל אל-טוחי, עיתונאי ומתרגם, היה המצרי הראשון שהעז לפתוח בלוג שכולו מוקדש לתרגום ספרות עברית מודרנית לערבית. בבלוג, הנושא את השם האירוני "כך דיבר כוהן", כותב אל-טוחי: "זה בלוג בשפה הערבית על הספרות העברית: שירה, סיפורת, תיאטרון, תלמוד וקבלה. בעבר, באנדלוסיה, יהודים כתבו את הטקסטים שלהם בערבית, אבל באותיות עבריות. משהו דומה מתרחש כאן. כך מתאפשר לנו להישיר מבט בפניו של היהודי, ולהקשיב לספרות שהוא יוצר. מוסר ההשכל: לא תמיד הכוהן הוא עקום אף".

החדשנות של אל-טוחי טמונה בהיפתחות אל "האחר" היהודי, מתוך קריאה של יצירות בעברית כאמנות, לא כאמצעי להכרת האויב. גישתו משקפת את תפישתם של בוגרי אוניברסיטאות מצריות רבים, שלמדו בחוגים לשפה ולספרות עברית ומעוניינים בחשיפה ישירה ליצירה, במנותק מההקשר המדיני. הבלוג העשיר שלו מביא תרגומים רבים וכולל אוספים עדכניים ביותר מיצירותיהם של עמוס עוז, דויד גרוסמן, א"ב יהושע, יורם קניוק, יונה וולך, נתן זך, דליה רביקוביץ ועוד. הוא מתרגם גם כותבים ישראלים מהדור הצעיר, כמו אלמוג בהר, מתי שמואלוף, רועי צ'יקי ארד, דרור בורשטיין, יחזקאל רחמים ועוד. אף שמעולם לא ביקר בישראל, התרגומים שלו דייקניים וקפדניים להפליא. לכל יצירה הוא מצרף הקדמה ביוגרפית על המחבר. הבלוג שלו הוא מעין מפת דרכים של הספרות העברית העכשווית, שכתובה באותיות ערביות.

בהפגנות להפלת השלטון התבקשו האמנים, שחקני הקולנוע והתיאטרון, הזמרים ואנשי התקשורת הבכירים במצרים להצהיר על תמיכתם במהפכה. כמו בכל מהפכה, אלה שלא הצטרפו לשורות המתקוממים ייכללו ב"רשימה השחורה" של אנשי התרבות והתקשורת, שבעתיד יבואו חשבון עם הנמצאים בה.

המהפכה המצרית אכן חשפה את השקפותיהם של רוב האמנים. השחקנית הידועה יוסרה, למשל, סבלה מהתקפות מילוליות בגלל התנגדותה להפלת השלטון, ולאחרונה אף ספגה שתי סטירות כשהופיעה בפומבי. הקהל, חמוש בתודעה חדשה, לא כנועה, לא חסך ממנה ביקורת לאחר שהביעה תמיכה במובארק.

בקצה השני של הקשת ממוקם הבימאי המצרי המצליח חאלד יוסף, שנחשב יורשו של הבימאי המנוח יוסף שאהין. בסרטיו האחרונים, שעלו לאקרנים לפני המהפכה, תיאר יוסף את כאבם של התושבים ברובעי העוני המצריים. במבט חד, בבוטות המשקפת את המציאות ללא מעצורים, חשף את מערומיו של השלטון כפי שהם נראים מהשוליים הענקיים של החברה המצרית. אלה שוליים מלוכלכים שאיש אינו מדבר עליהם. נדמה כאילו עדיף לא לדעת דבר עליהם, מכיוון ששם צומח הכאב.

יוסף ליקט עלילות מחייהם של קשי היום במצרים ושזר אותן יחד. סרטיו כאילו ניבאו את ההתרחשויות בחודשים באחרונים. "כאוס", שהופק ב-2007, הכה בבטנו של הצופה והביא אמיתות קשות על גווניו הרבים של המרקם החברתי המצרי. אחת הדמויות בסרט, קצין בשירות בתי הסוהר ושמו חאתם, אינו מהסס לקחת את החוק לידיו ולנצל לרעה את הפריבילגיות שלו כקצין בכיר. "חשבתם שהמצב כאוטי?" שואל חאתם שוב ושוב, ואחר כך עונה: "יש חוק במדינה, ואני החוק". זו אלגוריה מדויקת לשלטון החושך, שנפל לבסוף כשרבים התקוממו נגדו.

גם סופרים תרמו רבות להכשרת הקרקע להתקוממות. עלא אל-אסואני, מחבר רב המכר "בית יעקוביאן" והרומאן "שיקגו", השתתף באופן פעיל בהפגנות הענק. אל-אסואני אינו סבור שהמהפכה הושלמה. הוא קורא להמשיך בה באמצעות מעקב קפדני אחר אנשי השלטון שהופל, הנאחזים בכיסאותיהם. מבקרים רבים מסכימים ש"בית יעקוביאן", שפורסם ב-2002 ועורר סערה בגלל התייחסותו לאיסורים חברתיים רבים ובשל האור ששפך על טיפוסים מהשכבות הנמוכות ביותר בחברה, שיקף את המגוון והשפע של החברה המצרית, שכמו כל חברה היא עתירת ניגודים בלתי מתיישבים אך שופעת הרמוניות. אל-אסואני, שהקפיד על תדמית לא ממוסדת והרבה למתוח ביקורת על שלטון מובארק, הצליח לתאר לקהל רחב דרמות מחיי היום-יום של החברה המצרית ויצר הזדהות עמוקה עם כאבם של פשוטי העם.

ראמי עסאם, זמר ומוסיקאי צעיר, אוחז בגיטרה וחיוך מלא חיים עולה על פניו החדות. בימי ההפגנות בכיכר א-תחריר הוא הלחין ושר לפני הקהל הענק את סיסמאות המהפכה. אלתוריו המבריקים הפכו אותו לזמר המהפכה: "כולנו יד אחת, מבוקשנו אחד, הסתלק, הסתלק, הסתלק, ייפול, ייפול חוסני מובארק". צעירות וצעירים, מבוגרות ומבוגרים, ילדות וילדים שרו אתו את "המנון המהפכה".

זאת היתה מהפכה צבעונית מאוד. למרות כל הביקורת, למרות כל מה שעדיין לא הושג, אירועיה יירשמו כרגעים מכוננים בהיסטוריה של מצרים והאזור כולו. רוחה הצעירה, שנשבה משוליה הרחבים, תרמה רבות לשבירת השיח המיושן והמקובע - שבמרכזו עמדו הפחד והייאוש - והכתיבה שאיפות ויעדים חדשים לדור של מקימי המדינה האזרחית. שוליה הרחבים, היפים, רבי הפנים והצבעים, עוד ייחשפו ביצירות העתיד.



מפגינים בכיכר א-תחריר בקהיר. שוליים רחבים ויפים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו