בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הפסקנו לטוס לירח?

3תגובות

פורסם לראשונה באפריל 2011

זמן קצר לאחר שיגור ספוטניק ב-57', כתבה חנה ארנדט בספרה "המצב האנושי" כי "בעוד הנוצרים דיברו על הארץ כעל עמק הבכא, והפילוסופים חשבו את גופם לכלא השכל או הנפש, אין איש בהיסטוריה האנושית שראה בכדור הארץ את כלאו של גוף האדם או שנכסף להגיע, פשוטו כמשמעו, לירח. האמנסיפציה והחילון של העידן המודרני החלו בהפניית עורף, לאו דווקא לאלוהים אלא לאל שהיה אבי בני האדם בגן עדן; האם תקופה זו תסתיים בדחייה הרת-גורל אף יותר של ארץ, אם כל היצורים החיים תחת השמים?"

ב-12 באפריל ציינה האנושות 50 שנה לשיגורו של האדם הראשון לחלל, ודבריה של ארנדט אולי יהדהדו כיום באוזני רבים כאנכרוניזם מודרניסטי. גם בצל החרדה מההתחממות הגלובלית, לא צמחו להן מחדש שאיפות חוץ-אטמוספריות, אלא מאמצי התחזוקה הסביבתנית.

אי–פי

מהתוכניות הגרנדיוזיות של מירוץ החלל נותר בעשורים האחרונים מעט מאוד. בדצמבר 72' - 15 שנה לאחר שיגור ספוטניק למסלול הקפה סביב כדור הארץ ושלוש שנים וחצי לאחר נחיתת האדם הראשון על הירח - היו יוג'ין קרנן והריסון שמידט בני האדם האחרונים ללכת על פני הירח, במסגרת משימת אפולו 17. מאז ועד היום, המשימות המאוישות לחלל מוגבלות למסלולי הקפה סביב כדור הארץ, ובעיקר למשימות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

סוף עידן המשימות המאוישות לירח החל להסתמן למעשה כבר בשנות ה-60. הקיצוצים הראשונים בתוכנית אפולו החלו עוד קודם לנחיתה הראשונה על הירח, ולאחר הנפת הדגל על האדמה האפורה, נדמה היה כי הרצון האמריקאי להשקיע כספים בנחיתות נוספות, דעך. תשומת הלב הלאומית הופנתה לעניינים בוערים יותר, כמו מלחמת וייטנאם.

לאמריקאים היו עוד מספר תוכניות לחזור לירח, אך אף אחת מהן לא ראתה אור. בתחילת שנות ה-70 גובשה תוכנית מעבורות החלל של נאס"א, שבין השאר, היו אמורות לשמש אמצעי לשיגור רכב ירחי. אולם יוזמה זו נגנזה; הנשיא ג'ורג' בוש האב הציע ב-89' תוכנית נוספת לחזור לירח, לרגל 20 שנה להרפתקה של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, אבל גם זו מעולם לא הבשילה; התוכנית הירחית האחרונה היתה של הנשיא ג'ורג' בוש הבן - תוכנית "קונסטליישן" מ-2004. הנשיא ברק אובמה ביטל את התוכנית, בעיקר בגלל עלויות תופחות של פרויקט ממושך מדי ועיכובים רבים מדי בפיתוח, אם כי נאס"א ממשיכה לפתח חלק ממרכיביה, ובימים אלה הקונגרס צריך לדון בעתיד התוכנית.

אולם, התוכניות המאוישות המרכזיות של נאס"א, דווקא נשמעות מבטיחות. "היעדים הבאים הם מאדים ואולי עוד לפני כן נחיתה על אסטרואיד, בסביבות 2035", אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל. עם זאת הוא מוסיף, אין כל ודאות שהתוכניות הללו ימומשו: "אין לאמריקאים בעיה לבטל פרויקטים שהשקיעו בהם מיליארדים. אין היום חזון גדול בתחום החלל".

ענבר מציג שתי סיבות מרכזיות לכך שלא חזרנו עד כה לירח בפרט, ובכלל, שלא עזבנו את מסלול ההקפה סביב כדור הארץ: היעדר מנהיגות דוגמת הנשיא ג'ון קנדי, שהכתיב את תוכנית אפולו, והיעדר תחרות מספקת מצד המעצמות העולות. לדבריו, "אם סין תלחץ על הדוושה ותצהיר על לוח זמנים להגיע לירח, זה יגרום גם להודו להאיץ את קצב התוכנית המאוישת שלה. אם דברים כאלה יקרו, ארצות הברית כנראה לא תישאר מאחור".

תוכנית מאוישת לירח אינה מותרות, טוען ענבר. לדבריו, מעבר למחקר המדעי ולאפשרויות הכלכליות הגלומות בניצול משאבים, "זה מה שמזיז קדימה את החברה ומזניק את החינוך, הטכנולוגיה, הביטחון, הכלכלה והיוקרה המדינית. אלה חלק מהתוצרים הטובים של אפולו".

באשר למאדים, הוא אומר שלא כדאי לחכות לנחיתה על כוכב הלכת לפני החזרה לירח. "זה סיפור הרבה יותר יקר ומורכב. וכיוון שמאדים הוא קפיצה יחסית גדולה, עד שלא יהיו פריצות דרך בתחום ההנעה, שיקצרו דרמטית את המסע לשם, נישאר עם חלום להגיע למאדים. ובינתיים, גם לא נגיע לירח".


איור: נועה אברבנאל ואמיתי סנדי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו