בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה המונה ליזה כל כך מפורסמת?

תגובות

41

בחורה שמחייכת חיוך דק, ביישני וצנוע, בציור חצי גוף עם ידיים שלובות. דיוקן שלושת-רבעי המציג בו זמנית שתי עיניים ופרופיל. מאחור נוף מעורפל, מיתי ונשגב. 77x53 ס"מ על גבי לוח עץ צפצפה שצויר משנת 1503 ועד ל-1507. מתחת שכבת לכה מצהיבה, שכבות שונות שמעסיקות חוקרים רבים מתחומים שונים. מעל ל-500 שנה של מדע מהול בסיפורים, יצרו את הדיווה הגדולה של עולם האמנות. מה עושה את המונה ליזה למה שהיא? למה דווקא היא?

"כמו בנס שיווקי, המונה ליזה הפכה לנערצת בלי שום קשר לידע עליה", אומרת עליזה שקולניק, מרצה לתולדות האמנות במכללת ויצו חיפה. "עבור אנשים שאין להם שום ידע באמנות היא שם תאום לאמנות, בלי קשר לאיכותה. מדוע? אולי משום שזו היתה אחת הפעמים הראשונות שבה גילו עניין בעולמה של סתם אשה, על אף שלא היתה מלכה או נסיכה. החיבור עם הרקע, שלא ניתן לזיהוי, שום מקום וכל מקום, רק עזר לאניגמה".

לאונרדו דה וינצ'י, יוצר המונה ליזה, היה מלך האניגמטיות. "אדם בעייתי ששום דבר לא פשוט וברור סביבו", כפי שטוען ד"ר דורון לוריא, הרסטורטור הראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות. "וכל המסתורין והידע סביבו שירתו את המיתוס שלו ושל המונה ליזה". המיתוס ניזון במידה רבה מהמסתורין סביב זהותה של המונה ליזה. המסורת הקלאסית גורסת שמדובר בליזה ג'ירארדיני, שהתחתנה עם סוחר אריגים בשם פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, ועל כן מכונה לה ג'וקונדה. אלא שלימים הציור לא נמסר לאדם שהזמין אותו - אם היה כזה - מה שפתח פתח לתהיות רבות. "לאונרדו היה ידוע כמישהו שלא החזיר כסף, גם אם לא סיפק את הסחורה, והוגשו נגדו תביעות", מוסיף לוריא, "אבל בעניין המונה ליזה לא מוזכרת שום תביעה".

מכאן קצרה היתה הדרך לסאגה מהדהדת סביב זהותה. יש הטוענים שמדובר בדיוקן המאהבת של אחד השליטים שלאונרדו נדד בין חצרותיהם. חוקר אחר טען שהמצויר הוא סלאיי, אסיסטנט צעיר ומאהב של לאונרדו, וחוקרת יהודייה טענה שמדובר בדיוקן עצמי של לאונרדו. "כל מומחה חוגג 15 דקות של תהילה ואחר כך זה נרגע", כך לוריא.

לאונרדו צייר את היצירה בפירנצה, עיר הולדתו שאליה שב לאחר שברח בעקבות האשמות על פעילות הומוסקסואלית. ב-1516, שלוש שנים לפני מותו, השתקע בטירה של פרנסואה הראשון בצרפת. יחד עם ציור של יוחנן המטביל ויצירה נוספת שאינה ידועה, הוא לוקח את מונה איתו לגלות. עם מותו היא נשארת בידיו של פרנסואה, נכנסת לאוספים המלכותיים של צרפת ומגיעה ללובר.

"זו הפעם הראשונה שמציגים הסתכלות ישירה לעיני הצופה ואחת הפעמים הראשונות שלאונרדו עושה ניסיון לגבי קירוסקורו (טכניקה של שימוש באור וצל)", אומר ד"ר יוני אשר, מומחה לאמנות הרנסנס מאוניברסיטת חיפה. "סביב הדמות אין קווי מתאר והיא מבצבצת מתוך אפלולית. גלי ההערצה ליצירה גבהו ועלו בהתאם להערצה ללאונרדו ולרנסנס שעמו היה מזוהה. הוא תמיד נתפס גאון, אך בתקופות מסוימות אהבו אותו טיפה פחות".

* * *

ב-1911 נגנבה היצירה מהלובר ובמשך שנתיים העולם סער. אפילו פיקאסו הואשם בגניבה, אך התברר שהגנב היה וינצ'נצו פרוג'ה, איטלקי שעבד בעבר בלובר. הוא נכנס למוזיאון בשעות הפעילות, כשהוא לבוש סרבל של איש תחזוקה, הסיר אותה מהקיר ותפס רכבת לפירנצה. "עשרות אנשים שהיו במקום היו בטוחים שהוא יודע מה הוא עושה", אומר לוריא. "כעבור כמה שעות, צייר שצייר את האולם, העיר את תשומת לב השומרים לכך שהיא איננה, ואלו אמרו שאולי לקחו את העבודה לצילום". פרוג'ה נתפס בניסיון למכור את היצירה המקורית לגלריה אופיצי בפירנצה. הוא הורשע ונידון לשישה חודשי מאסר. "עד היום מתנהל ויכוח למה גנב את התמונה", מספר לוריא. "הוא טען שכפטריוט איטלקי כאב לו הלב שהתמונה האיטלקית הכי חשובה בעולם, לדעתו, נמצאת בצרפת".

כשהושבה ללובר ב-1913, הוצגה כאוצר לאומי. "כמו פטריוט שחזר משדה הקרב", אומרת שלומית שטיינברג, אוצרת אמנות אירופה במוזיאון ישראל. "היא נושאת מיתוס אסתטיקוני. ההתעסקות, התיאוריה והמחקרים הופכים אותה לאייקון תרבותי. מבחינה תרבותית, המונה ליזה חיה ממשהו שקורה למשהו שקורה".

מאז ועד ימינו מונה זוכה לעדנה. מחקרים, ייצוגים אמנותיים ומעשי ונדליזם הביאו למעמד זה. ב-1919 מרסל דושן הדאדאיסט הוסיף לדמות, שהודפסה על גלויה, זקן תיש ושפם, ובתחתית את האותיות L.H.O.O.Q, שמשמעותן, בעגה צרפתית, חרמנית. אנדי וורהול שיכפל אותה כפי שעשה למרילין מונרו ולשימורי מרק קמפבל. רבים הביעו את עצמם ואת תפיסותיהם באמצעותה. "זה מזמן סיפור על אנשים ולא סיפור על אמנות", אומר האמן והפובליציסט יאיר גרבוז. "ציור חשוב בהחלט, אך באותו חדר בלובר יש ציורים של אותו אמן חשוב ואף אחד לא עומד בתור כדי לראותם. המונה ליזה מוכיחה רק את אהבתם של אנשים לעמוד בתור".

42

למה שקט מוערך יותר מרעש?



איור: יעל בוגן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו