בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אנשים מאמינים בגן עדן?

קשיי המציאות ופחד המוות הולידו כמיהה לחיי נצח של שלווה ושפע, בכל הדתות

תגובות

21

חופים זהובים. עצי דקל תמירים. פירות טרופיים. ים אקזוטי בצבע טורקיז. גלים עצלים נשטפים אל החוף החולי. שמש מלטפת את הסלעים. דממת אלוהים מסביב. האם זהו גן עדן?

זוג צעיר בחופתו. כלה יפהפייה בשמלת תחרה צחורה. חתן נאה. אולי אף אמיד. שולחנות עמוסים כל טוב. אורחים יפים. תיבת צ'קים מתפוצצת. ירח דבש מחלקה ראשונה. ואולי זה גן עדן?

לפי ספר בראשית, עדן הוא שם המקום שבו נטע אלוהים גן ושם בו את האדם אשר יצר. ומה היה בגן? "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע". מלבד הזכות לאכול מפרי הגן, אך לא מעצי החיים והדעת, היה לאדם גם תפקיד, לעבד את הגן ולשמור עליו. אחר כך נבראה חוה, והזוג האנושי הראשון הסתובב עירום ומאושר בגן, אך החיים הטובים נגמרו אחרי אכילת פריו האסור של עץ הדעת.

מלבד הגירוש מגן עדן העניש אלוהים את השניים בצרות הקיום האנושי: אל האשה אמר, "הרבה ארבה עצבונך והריונך, בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", ולאדם אמר, "ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך; וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה; בזיעת אפיך תאכל לחם".

נדמה כי קשיי החיים הולידו באנושות געגועים לפנטזיה של חיי שלווה ושפע אבודים, וסוכני הנסיעות של הדתות הרשמיות והאלטרנטיביות עושים מזה הון פוליטי וכלכלי. הם מנצלים את הכמיהה לגן עדן ובתמורה לקיום המצוות הדתיות מבטיחים הרים וגבעות, חיי נצח וזכות קדושה להסתופף עם צדיקים וללחוש על אוזנם של מלאכים - אבל כל זה רק אחרי המוות.

מה יש בגן עדן שממשיך לשגע כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה שנים? הח"כ ויו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג חושב שכך משכנעות הדתות את הלקוחות שלהן לעשות כמצוותן. "הרעיון הפרוטסטנטי, למשל, מבוסס על שכר ועונש בעולם הזה. אם אני עובד נורא קשה ומצליח בעולם הזה, סימן ששורה עלי ברכת אלוהים. אבל מה לעשות שלפעמים אני עובד נורא קשה ואני רק נכשל ורק סבל הוא מנת חלקי? אז מבטיחים לי שכר בעולם הבא. זה סוג של מנגנון דתי תיאולוגי שנועד להבטיח שהמאמין יקיים מצוות גם כשאין על כך שכר".

אתה מאמין בגן עדן?

"כל מה שאני משיג בחמשת חושי, זאת הידיעה שלי, כל מה שמעבר לידיעה אני מאמין שהוא קיים, אבל אני לא יודע. במקום שבו מתחילה האמונה נולד הספק. אני מאמין במירוץ שליחים תרבותי. אני מסתכל אחורה על כל שנות הציוויליזציה ואומר, איזה דבר מדהים זה שכל דור השאיר את הרובד שלו וכל אדם השאיר את משנתו, וגם אני תורם את חלקי במסלול הזה".

לדעתה של ד"ר נחמה ורבין, מהחוג לפילוסופיה ולימודי דתות באוניברסיטת תל אביב, גן עדן לא פותר שום בעיה אלא להפך, מפזר מסך ערפל ומוכר סוג של אופיום להמונים. "את הבעיות הקיומיות של צדיק ורע לו", היא אומרת, "גן עדן לא פותר בשום צורה, אלא מזיז אותן לאיזשהו עתיד בלתי ידוע ומתעלם מהן, או - בניגוד לכוונתו - מדגיש ביתר שאת את חוסר האונים לגבי הבעיות בהווה. אם יש אנשים דתיים שמאמינים בגן עדן כפרס על ייסורי העולם הזה, אז זה פתרון לא מוצלח".

געגועים לעבר האבוד

פרופ' חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד בבר אילן, חוקר אגדה ומדרש, מתייחס לגן עדן במובן הפרוסטיאני שלו. את הכמיהה אליו הוא מפרש כגעגועים לזמן האבוד, למצב הילדותי, כמו לטירונות, כמו לאהבה ראשונה וכמו לעוגיות המדלן של פרוסט. "מחפשים את מה שאיננו", הוא אומר, "אולי בגלל שהיציאה משם היתה כרוכה בחטא. במקרא לא קיים מוטיב הכמיהה לגן עדן ולא מסופר בשום מקום על אדם מת שהגיע לשעריו. על פי המקרא השכר והעונש חייבים להתקיים בעולם הזה".

זה מייתר את רעיון השכר בעולם הבא?

"לא בדיוק. מאחר שהמציאות היא ש'צדיק ורע לו' ו'דרך רשעים צלחה', ואי אפשר להעלות על הדעת שאלוהים אינו דובר אמת לגבי השכר בעולם הזה, אז המציאו את גן עדן ופירשו את אלוהים כאילו הוא בכלל התכוון לשכר בעולם הבא. יש סיפור בתלמוד על אחד שאביו ביקש ממנו להביא לו ביצים מהקן שעל העץ. עלה לשם והכיש אותו נחש, נפל ומת. יש כאן בעיה. הוא קיים שתי מצוות מהתורה שמזכות באריכות ימים - כבד את אביך ושילוח הקן - ומת למרות זאת. אומר התלמוד, האיש הזה לא הבין שהתורה מתכוונת לאריכות ימים לא בעולם הזה אלא בעולם הבא".

אתה מאמין בגן עדן?

"אני לא רואה לנגד עיני אנשים יושבים תחת עצים, אבל מאמין שעולם הרגשות והחוויות שלנו בעולם הזה שמור באיזושהי צורה. שלאלוהים יש איזה דיסק און-קי ענק שבו הוא אוגר את כל ההצלחות, האשליות, התקוות, התגליות, הזיכרונות, האהבות והשנאות, התאוות והגאוות והכישלונות, כמו במעין ספרייה ענקית".

מה הוא עושה בזה?

"מעלה על מסך המחשב שלו את קובצי התחושות והרגשות ומשאיר אותנו בסוג של חיים לא חומריים שם, על המסך האלוהי הזה, ואולי זה עושה גם לו משהו".

ומה זה עושה לנו?

"אני מבין מעט מאוד בפסיכולוגיה של בני אדם, והרבה פחות בפסיכולוגיה של אלוהים, אבל נראה לי שיש בזה משהו פיוטי וקצת מנחם".

ישיבה של מעלה

יגאל קרן, איש עסקים מהרצליה, יצא מבית חב"ד לעת ערב. אמונתו בגן עדן, כמו של חבריו לתפילה, מוצקה ובלתי מעורערת. "כל יהודי יגיד לך שיש מקום שנקרא גן עדן", הוא אומר. המקום שוכן במרומים, ועל אף גשמיותו, מכיל נשמות בלבד. לשם הן עולות לאחר מות הגוף ועוברות מיון: מי לגן עדן ומי לגיהנום. החדשות הטובות הן שכולם בסופו של דבר מגיעים לגן עדן, אפילו הרשעים הגמורים. "המקסימום שאדם נידון לגיהנום הוא 12 חודשים", אומר קרן, "לאחר מכן הנשמה עולה לגן עדן".

מה קורה בגיהנום?

"אין שם סבל גשמי, הסבל הוא רוחני. אנשים מתביישים במעשים הרעים שעשו ואחרי 12 חודשים של בושה מייסרת הם עולים לגן עדן".

ומה מצפה להם שם?

"יש גן עדן תחתון ועליון. הצדיקים נמצאים בגן עדן עליון, הם יושבים שם, עטרותיהם לראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אם הם תיקנו מה שהיו צריכים לתקן בעולם הזה, הם נשארים שם. יש נשמות שהמקסימום שיכולות להגיע אליו הוא גן עדן תחתון, אחר כך הן מתגלגלות בחזרה לעולם כדי להשלים את השליחות, כי עיקר התכלית היא לקיים תורה ומצוות בעולם הזה".

בגן עדן היהודי, כמו במציאות, זרמים רבים ואינספור מסורות. לפי האמונה העממית גן עדן הוא גשמי. אפשר להגיע אליו, למשל, דרך מערת המכפלה. באוצר המדרשים, ב"סדר גן עדן" יש תיאור מדויק של גן שאדמתו קלה כמו שלג והרקיע שלו "כעין כל הגוונין כמעשה לבנת הספיר, ושמו של הקב"ה חקוק באמצע הרקיע, וארבע טבעות בארבע קצות הרקיע וארבעה אופנים בכל טבעת, ובאמצע הרקיע עמוד אחד והעמוד הזה נעוץ בקרקע הגן עד שנאחז פני כיסא הכבוד, והוא מכוסה בענן הכבוד". ובגן הזה יש נהרות של דבש, יין, אפרסמון וחלב, ונשים יפות וצדקניות, בצד גברים צדקנים. לא מדברים שם על אוכל ולא על שתייה, אומר פרופ' משה אידל מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, כי הצדיקים אינם חשים רעב.

אז מה עושים כל היום?

"יש ישיבות ואנשים לומדים. לקדוש ברוך הוא יש ישיבה, למשיח יש ישיבה ויש ישיבות לכל מיני צדיקים והם לומדים ויש ויכוחים, כמו בישיבות ארציות, אבל בלי אלימות".

בנוסף לגן עדן העממי יש במסורות היהודיות גני עדן שונים ורבים. רק בקבלה יש שניים. אחד גשמי של מטה שבו לומדים ואחד רוחני של מעלה שבו שוכנות הנשמות. "ביהדות, איפה שאפשר היה לסבך - סיבכו", אומר אידל. "המסורות האליטיסטיות מאמינות שגן עדן זאת חוויה שכלית ורוחנית. לפי חכמי התלמוד זה מקום גשמי ויש שם אלוהים וכל מיני אנשים, חלקם מקורבים אליו יותר ואחרים פחות".

אתה מאמין בגן עדן?

"לא הייתי שם ולא בטוח שאהיה, ולא נראה לי שאפגוש את הקולגות שלי מהאוניברסיטה דווקא שם, ואיך אני יכול להאמין במשהו מעורפל שאני לא יודע מהו?"

פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית מתמחה במחשבה יהודית מיסטית, מהעת העתיקה עד לעת החדשה. באחרונה ערכה ספר עב כרס, "גן עדן מקדם" (הוצאת מאגנס), שבוחן את ייצוגו של גן עדן ביצירות דתיות, ספרותיות, אמנותיות ותרבותיות לאורך ההיסטוריה.

איך נראה גן עדן היהודי?

"במגילות ים המלח ובספרות החיצונית יש תיאורים נפלאים של גן עדן עם עצי קטורת ובשמים כמו בשיר השירים. מקום רב יופי שמלאכים משוררים בו ועושים את עבודת הקודש. הוא נברא ביום השלישי, הזמן לא שולט בו וכל מה שחי בו, חי לנצח. אחרי החורבן, זה כבר סיפור אחר. אז אומר רבי עקיבא: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, חוץ מהרשעים'".

נהרות של חלב ודבש

המציאות בגן עדן של הקוראן מורכבת אף היא, והפרשנות למציאות הזאת מורכבת עוד יותר. לפי פרופ' שרה סטרומזה, רקטור האוניברסיטה העברית, מומחית לאיסלאם ומחשבת ישראל, תיאור גן עדן הקוראני מלא בהנאות פיזיות. כאן מסתתרות 72 הבתולות העורגות, בנות גיל אחד, בעלות עיני האיילה, פרס לשהידים. "הם יסבו על יצועים מצורפים בשורה, ונזווגם עם עלמות צחורות עור ויפות עין" (סורה 52, פסוק 20). "יש היום זרמים שמטפחים את זה מאוד לצורכי מניפולציה של כוח ושליטה", אומרת סטרומזה, "כמו למשל אל-קאעידה, וישנם האורתודוקסים שמתרחקים מכך בגלל השם הרע שזה הוציא לקוראן".

מלבד הבתולות מה עוד יש בגן?

"צורתו של הגן יפה. יש בו נהרות של דבש וחלב ואנשים יפים שמתבוננים בפני האל. אפשר לקחת את זה בצורה הכי פיזית ויש הרבה הוגים באיסלאם שמתייחסים לזה כך, ויש כאלה שמתייחסים לזה כאל מטאפורות ברמות שונות של הפשטה. יש אמנם גן, אבל לא כל כך גשמי וההנאה היא בעיקר רוחנית ולאלוהים אין פנים וההתבוננות היא ההבנה, כמו שחשבו הפילוסופים של ימי הביניים, שההתבוננות היא ההנאה האינטלקטואלית והרוחנית".

אבל פשוטי העם מתרשמים בעיקר מהדברים הפיזיים, לא?

"נכון. אבן רושד, פילוסוף מוסלמי שחי בקורדובה, בן זמנו של הרמב"ם, אומר שמבחינתו ההבנה של הגמול בגן עדן היא אינטלקטואלית גמורה. את זה אי אפשר להגיד לכולם, לאנשים הפשוטים צריך להגיד שאלוהים יושב בגן עדן עם זקן לבן. ואותו דבר אפשר למצוא אצל הרמב"ם. יהודים בימי הביניים, שחיו בעולם המוסלמי, מאמצים בדיוק את אותן התפיסות כמו המוסלמים בני זמנם, עם אותן בעיות לגבי מידת המוחשיות של גן עדן. עם אותן שאלות של מוסר. אם אומרים שכדי להיכנס לגן עדן צריכים להבין דברים, מה קורה לאלה שלא מסוגלים להבין? לילדים שמתים לפני שהספיקו להיות צדיקים? האם האל נוהג בצדק?"

גן שהוא פרדס

גן עדן זאת תפיסה איראנית קדומה, אומר פרופ' (אמריטוס) גדליה סטרומזה מהאוניברסיטה העברית (בן זוגה של פרופ' שרה סטרומזה), המלמד עכשיו באוקספורד מחקר השוואתי בין יהדות, נצרות ואיסלאם וערך לאחרונה ספר על גן עדן ביהדות ובנצרות בעת העתיקה. "המילה פרדס היא עברות של פרדיס, מילה איראנית עתיקה", הוא אומר. "ביוונית זה פרדיסו, שפירושו מקום סגור. היוונים הוסיפו לזה את המושג 'גן סגור' ובתרגום התנ"ך ליוונית נכתב 'גן עדן'".

גן עדן של דת ההינדו הוא ארצי ורוחני בעת ובעונה אחת, והוא חלק בלתי נפרד מרקמת החיים. פרופ' דוד שולמן, מומחה ללימודי הודו מהאוניברסיטה העברית, אומר שעולמות אידיליים דוגמת גן עדן קיימים במציאות. "במקדשים הקלאסיים בדרום הודו, בעיקר, יש עולמות כאלה, הם מסודרים כמו יקום שלם. בכל אחד מהם שוכנים מספר אלים, יש בהם כל מיני עצים, נהרות ופלגי מים, ואפשר להיכנס לשם, לבקר את האלים, לקבל את ברכתם, להביא להם מנחה, ולהיוולד מחדש. זהו גן עדן זמין שנמצא ליד הבית, המשתרע על פני כמה קילומטרים מרובעים".

בנוסף למקדשים, להינדו יש אשרם - מקום של התבודדות ביער או בישימון, מחוץ לתרבות העירונית או הכפרית. "זהו מיקרוקוסמוס שיש בו עולמות שלמים", אומר שולמן. "על פי התיאורים שיש לנו בספרות הקלאסית, אלה גני עדן. חיות הטרף חיות שם בשלווה ובאהבה עם הכבשים והאיילות. האנשים עוסקים ביוגה ובמדיטציה ולומדים את כתבי הקודש. יש אנשים שיכולים להיכנס לאשרם לרגע, לחודש או לשבוע ולהתמזג לתוך חיי הרמוניה עם הטבע. גם זה עולם קיים וזמין, צריך רק לרצות להיכנס אליו".

ומה קורה בעולם הבא?

"לכל אחד מהאלים הגדולים יש גן עדן משלו. אדם יכול לדמיין לעצמו שבמותו הוא עולה לעולמו של שיווה. בנצרות זאת הבטחה. בהינדו זאת עוד אופציה. יש אופציות נוספות. אפשר להתגלגל ומיד לחזור לעולם שלנו, אפשר לעלות לעולם של שיווה למספר שנים, עד שהקארמה הטובה של המעשים הטובים נשחקת ואז חוזרים לעולם שלנו. יש כאלה שמאמינים שיבלו פרק זמן מסוים בתחנות ביניים בין העולמות ואז יתגלגלו לישות אחרת. יש כאלה שמאמינים שיוצאים למסע ביקום בין הירח לשמש. יש אנשים שחושבים שאין כלום אחרי המוות ויש כאלה שחושבים שהם מתמזגים עם האלוהות. אין רעיון אחיד. עולם האלים (סווארגה) הוא מקום נחמד שכדאי להיות בו, אבל יש מקומות יותר מומלצים ממנו, כמו לחיות חיים יותר טובים בחיים האלה שניתנו לנו. גן עדן נמצא בתוכנו ואם לא, אז באשרם".

ד"ר אביתר שולמן, מומחה לפילוסופיה בודהיסטית ובנו של פרופ' דוד שולמן, אומר שגם בבודהיזם יש מגמות סותרות ביחס לגן עדן, ומדבר על שתי תקופות: הבודהיזם המוקדם והמאוחר. "האידיאל הבודהיסטי לאחר המוות הוא לא להתגלגל מחדש ולא להיוולד עוד. אבל אם כבר נגזר להיוולד, אז עדיף כנזיר בודהיסטי, כי רק לבן-אדם יש תנאים לזהות את האמת בתורת הבודהה ולעשות את הדרך להארה. לכן כדאי שכולם ילבשו את בגדי הנזירים מיד, כי בגלגול הבא מי יודע, אולי תהיי ג'וק".

על פי הבודהיזם המוקדם והקלאסי, הסיכוי להיוולד בן אדם פעם נוספת, הוא אפסי. הבודהיסטים אומרים שהוא דומה לסיכוי של צב, שעולה פעם במאה שנה ממעמקי האוקיינוס כדי לנשום אוויר, להיכנס באותו רגע לתוך עיגול שצף על פני המים. גן עדן כמקום שמימי לא ממש מעניין את הבודהיסטים. אם רוצים להגיע לאושר יציב ואמין חייבים לוותר על הכמיהה לאובייקטים ולהתכנס ולהיטמע במעמקיה של התודעה.

אז אין כלום מלבד התודעה?

"יש מקום בשמים, אבל זאת לא המדרגה הגבוהה ביותר. זה מקום שבו אפשר להיוולד בתור אל, יש שם יצורים שמימיים שונים, יש בחורות מהממות, הכל מאוד יפה וקסום, אבל בפרספקטיבה הבודהיסטית זה לא מעניין".

הבודהיזם המאוחר, החל מהמאה הראשונה לספירה בערך, מדבר על שדות בודהה, שזה סוג של גן עדן. המתרגל המצטיין, אם יתאמץ מאוד, יוכל להיוולד בשדה בודהה, שהוא עולם מושלם. "שם הלוטוסים עשויים יהלומים והציפורים מצייצות במוזיקה מופלאה והעצים מזהב והענפים מכסף והעלים מאבנים טובות", אומר שולמן. "מה שמניע את העולם הזה זו חמלה עצומה כלפי כל היצורים. אין גבולות לזמן ולמרחב, האנשים קמים בבוקר, הולכים לטייל באינספור שדות בודהה, לומדים את תורת הבודהה, חוזרים בזמן לארוחת צהריים ולמנוחה שלאחר מכן. והכל נורא יפה. בסוף מתים ונולדים עוד פעם מחדש, פעם אחרונה, ולאחר מכן, בסופו של התהליך, האדם יכול להפוך לבודהה בעצמו".

השוקולד הכי טעים

גן עדן הסימפתי ביותר הוא זה של ד"ר חיים נוי, סוציולוג של שפה, מומחה עולמי בתחום התיירות ומרצה לסוציולוגיה במכללת ספיר. בגן עדן של נוי יש איים אקזוטיים, פסגות מושלגות ויאכטות חמישה כוכבים - כל מה שהתייר המודרני יכול לפנטז ובחלקו גם להגשים. נוי חוקר את תעשיית התיירות המודרנית, התעשייה הגדולה ביותר בעולם, הוא אומר, וכולה עם הפנים לגן עדן. בפרסומים, במטבעות לשון, בהדגשת הפער שבין מרחב השגרה למרחב שבו מתממשת הפנטזיה. והיא מתחילה להתממש ברגע שבו מתנתק המטוס מהקרקע וממריא לשמים.

למה אנשים זקוקים לגן עדן?

"האנושות צריכה תגמול על הסבל בעולם הזה. לגן עדן יש ערך סמלי, הבטחה בוורוד, וכאשר הדת ירדה מגדולתה והאל הפסיק לשחק תפקיד כל כך מרכזי, התיירות נכנסה במקומו והציעה מרחבים שפעם היו דתיים. זה סוג חדש של קדושה".

רתם, ילד בן שמונה מתל אביב, לא מאמין שיש מקום כזה שנקרא גן עדן. אבל למרות הביטחון שהוא מפגין בחוסר האמונה שלו, מתגנב ספק ללבו. אולי בכל זאת גרים שם המלאכים של אלוהים יחד עם יצורים קסומים כמו חדי קרן, ויש שם עצים קסומים עם פירות שעשויים מזהב, "פירות שאם אוכלים אותם יש להם טעם של השוקולד הכי טעים בעולם".

ומה לדעתך קורה בגן עדן?

"יש חיים חדשים למי שמת, אבל רק לאנשים טובים שלא משקרים".*

22 למה ביטוח חיים מכונה כך? אחרי הכל, זה ביטוח למקרה של מוות

23

למה מייצרים מכוניות שיכולות לנסוע 250 קמ"ש, אם המהירות המותרת בחוק היא 100 קמ"ש בלבד?



צילום: גטי אימג'ס


צילום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו