בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אנחנו קיימים?

תגובות

ריצ'רד פיינמן, מענקי הפיזיקה ואחד מאלילי נעורי, נדרש לשאלה "למה אנחנו קיימים" בראיון שנתן לבי-בי-סי כמה שנים לפני מותו. "אני חושב שיותר מעניין לחיות בלי לדעת, מאשר להחזיק תשובות שהן אולי מוטעות... יש דברים שאני לא יודע עליהם כלום, כמו איזו משמעות יש לשאלה 'למה אנחנו קיימים'". אני בוחר לאמץ את דבריו.

מותה של אמי בפסח לפני שנתיים, גרם לי להרהורים מרובים בשאלת קיומנו. אמא שלי היתה צלולה לחלוטין לפני מותה. פתאום נראה כאילו משהו השתבש במכונה הזאת הקרויה "גוף האדם" והיא קרסה באחת. הבנתי והפנמתי רגשית, שבעוד כמה שנים, הגוף שלי יהיה הבא בתור ואחרי - ילדיי, וילדי ילדיי. לא הצלחתי לשכנע את עצמי שיש משהו בקיומנו, מעבר לצורך המוטבע בנו להנחיל את כל ישותנו לילדינו, על מנת שינחילו אותה לדורות הבאים. ההנחלה היא גנטית, ובאיזשהו מקום אינה מותנית בכלום. היא קורית מעצם טבענו.

צרה היריעה פה מלהכיל את הסיבות לכך שהגעתי להכרה בשנותי כפיזיקאי, שאולי אין מאחורי כל זה שום יד מכוונת. שהחיים אינם אלא תוצר ספונטני של הבריאה. בבריאה אני מכנה את המפץ הגדול שאירע לפני כ-14 מיליארד שנה ומאז החל הכל, גם הזמן, לתקתק. גם המפץ הגדול היה יכול להיגמר בקריסת כל היקום, לולא איזון עדין, למשל במה שמכונה "הקבוע הקוסמולוגי". למזלנו, הקבוע הקוסמולוגי קיבל ערך גבולי שגרם ליקום להתפשט. הבדלי טמפרטורה מזעריים שנוצרו אחרי המפץ הגדול, איפשרו את היווצרותן של גלקסיות. כוכבים קרסו לכדי התפוצצויות סופר-נובה אדירות, ואבק הפיצוץ פיזר יסודות כבדים שחיוניים לקיומנו.

במקרה, באיזו נקודה, על זנב ספירלי של אחת ממיליארדי הגלקסיות, לפני כחמישה מיליארד שנה, נוצרה מערכת של פלנטות שסובבת כוכב בשם שמש, כוכב שמכלה את עצמו תוך כדי אספקת מספיק חום ואור, בין השאר לפלנטה שלנו, ארץ, שנמצאת במקרה בדיוק במרחק הנדרש מהשמש שלה כדי שיהיו בה מים ולא תהפוך לקרחון או תתלהט, והיא סובבת במסלול כמעט מעגלי, כך שאינה מתרחקת או מתקרבת אל השמש יתר על המידה. ומתוך מיליארדי גלקסיות ומיליארדי כוכבים, באחד לפחות היו פחמן וחמצן בכמות מספקת על מנת שחיים יוכלו להתפתח בו. וברבות השנים, בתהליך ברירה אבולוציוני, התפתחו יצורים בעלי תבונה מספקת לתהות על קנקנם ולשאול איך באנו לכאן, מי יצר אותנו ולמה אנחנו קיימים. והיצורים האלה, הם אנחנו, בני האדם. ברור שבתחילה חשבו בני האדם שכדור הארץ, והם בתוכו, מהווה את מרכז היקום. אבל ברבות השנים, הבין האדם את מקומו הכל-כך לא מרכזי של כדור הארץ. היום אנחנו חייבים להודות בהכנעה שאנחנו במקרה פה, זה גם יכול היה להיות אחרת, ואז לא היינו פה וממילא לא היינו שואלים שאלות.

והאם היקום שלנו מיוחד? התיאוריות החדשניות ביותר בפיזיקה מדברות על רב-יקום: המפץ הגדול שלנו הוא אחד מאינסוף מפצים גדולים שקורים מאז ומעולם ומייצרים אינספור יקומים. יש די והותר יקומים, כך שיש סיכוי כמעט ודאי שבאחת הפלנטות שבאחד היקומים, יתפתחו חיים.

נכון, זה מתסכל לחשוב שאין שום דבר מאחורי כל זה, אין שום תכנון אינטליגנטי, ואולי אנחנו בני האדם, לא שונים במובן זה מכל אורגניזם חי, שהמנגנון האינטואיטיבי המובנה בו הוא לחיות, לשרוד ולהתרבות.

ובכל זאת, באומרי את כל זה, יש בתוכי משהו שדוחף ואומר לי, אתה מדבר שטויות ובמכוון, כמו מי שנלחם דווקא על מה שהוא לא מאמין בו, כדי שיפריכו את טענותיו. האלטרנטיבה תשאיר את אמא שלי במצב של קיום כלשהו, אולי רוחני. איני יודע. אולי נשמתה כבר התגלגלה ונתנה במותה חיים למישהו אחר.

אולי זו משמעות חוק שימור החומר והאנרגיה. ששום דבר לא הולך לאיבוד, "תהא הנשמה צרורה בצרור החיים", וגם אנחנו מתמחזרים. הרי כולנו הולכים מדי שנה להתייחד עם יקירינו אחרי שכבר הלכו. טקס האזכרה קיים לא רק ביהדות. בימים כאלה יש תחושה של חובה שבאה מבפנים, שכאילו מצווה עלינו לבוא ולהיות עם יקירינו. והטקס יוצר תחושה כאילו אנחנו מחברים בין העולם שלמטה לבין העולם שלמעלה. האם זה גנטי? האם יש פה סוג של תקשור-לכאורה או משהו אחר?

רבות התופעות האנומליות שאנו מודעים להן, גם במסגרת המדע עצמו. ניסויים מצביעים על כך שתופעות קוונטיות שמתרחשות בתוך אטומים, לא יכולות להיתפס באופן אינטואיטיבי על ידי ההיגיון שלנו: חלקיק מסוגל בתנאים מסוימים להשפיע על עברו.

בנוסף, כל ניסיון לתת תשובה לשאלה "מה התחיל את כל זה", נועד לכישלון. גם מודל הרב-יקום שמאפשר להכל להתרחש כך מאז ועד עולם, באיזשהו מקום מטאטא את השאלה הזאת מתחת לשטיח. שאלת השאלות נותרת ללא מענה משכנע.

איני יודע איך התחיל הכל ואיני באמת יודע למה אנחנו קיימים ומה קורה לנו אחרי מותנו. לכן כפי שכבר אמרתי מלכתחילה, אני דבק באמירתו של פיינמן שאיתה פתחתי: "אני חושב שיותר מעניין לחיות בלי לדעת מאשר להחזיק תשובות שהן אולי מוטעות".*

הכותב הוא פרופסור במחלקה לפיזיקת חלקיקים במכון ויצמן ברחובות. הוא ישתתף בפסטיבל הפילוסופים הבינלאומי



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו