בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה המחשבות צצות במוחנו?

תגובות

מה נראה קל ופשוט יותר מאשר הופעת מחשבה כלשהי בראשנו? המחשבות חולפות בתודעתנו בצורה חופשית וללא כל מאמץ, ואם תנסו תראו שאפילו קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לעצור את רצף המחשבות.

עבור חוקרי המוח המנסים להבין כיצד נוצרות המחשבות, מדובר באחד הפלאים המסתוריים והלא-מפוענחים ביותר העומדים בפני חזית המחקר המדעי. שורש המסתורין הוא בכך שמספר רב של מחקרים מוכיח שוב ושוב שמקור כל הפעילות השכלית נמצא במוח, באותם כעשרה מיליארד תאי עצב קטנטנים המאכלסים אותו ומתקשרים ביניהם ללא הרף. אך כאן טמון הפלא הגדול: כיצד זה שאותות חשמליים וכימיים זעירים המועברים בין תאי העצב במוחנו הופכים, במעין מגע של קסם, לעולם של מחשבות, רגשות, צבעים וצלילים?

עם כל ההתקדמות, המסחררת ממש, בידע שצברנו על הארגון והפעילות של תאי העצב, השאלה העמוקה והבסיסית ביותר: כיצד הפיזיקה של הפעילות המוחית הופכת למחשבה? - חידה זו עדיין רחוקה מפתרון. יש אפילו מספר לא מבוטל של מדענים ופילוסופים המשוכנעים שהמסתורין הוא כל כך עמוק והבעיה כל כך קשה, שבאופן עקרוני המדע לעולם לא יוכל לפצח את החידה הזאת.

אני חולק על גישה פסימית זו. אמנם ברור לי שתמיד יישאר משהו מסתורי, משהו נשגב מבינתנו, בחידת התודעה. אבל זוהי מהותו של המדע; כל פתרון שהמחקר מוצא הוא חלקי בלבד ומעלה מיד שאלות נוספות שהן מעבר לאופק המחקרי.

מצד שני, אנו רואים פריצת דרך מרשימה בהחלט במחקר המדעי של מוח האדם. בשנים האחרונות פותחה שיטה המאפשרת לעקוב אחרי פעילות המוח האנושי באמצעות הדמיה מגנטית, בצורה לא חודרנית וללא התערבות פרמקולוגית כלשהי. שיטה זו (הקרויה "הדמיית מוח תפקודית") בצירוף התפתחויות חשובות נוספות ביכולת איסוף מידע בתחום חקר המוח, חוללו מהפכה של ממש ביכולתנו לחקור את המוח האנושי, ואת הקשר בין פעילותו לתהליכים מחשבתיים ופסיכולוגיים.

מה אם כן יכול המחקר של המוח האנושי ללמד אותנו על היווצרות המחשבות? מקוצר המקום אוכל לשרטט כאן רק מתאר מאוד ראשוני של מספר עקרונות בסיסיים.

ראשית כל, ברור לנו שכל תופעה מחשבתית: תמונת כוכבי השמים, טעם מתוק מהילדות או החלטה חופשית לפנות ימינה או שמאלה - כולן קשורות להתפרצות בפעילות של תאי עצב, אותם גופיפים קטנים ומרובי שלוחות המקושרים ביניהם ברשתות מסועפות.

עיקרון נוסף בולט מאוד הוא עקרון ההתמחות: תאי העצב שונים זה מזה בתפקודם, ותוכן המחשבות נקבע על פי זהותם של אותם תאי העצב הפועלים בזמן המחשבה המסוימת. למשל, כשאנו צופים בסרט, החוויה האישית שלנו היא של קו חווייתי אחיד ומתמשך. אך במחקר בשיתוף פרופ' אורי חסון ומאיר משולם, שבו בדקנו מה קורה במוח בזמן צפייה בסרט, מצאנו שבניגוד לחוויה המגובשת שלנו, קבוצות תאי העצב מתפקדות למעשה בצורת חבורות מפוזרות, כמעין כלים בתזמורת. לכל קבוצת תאים תפקיד ייחודי, ובהתאם לתכנים הנחווים בסרט - למשל מוזיקה, נופים או תנועה - קבוצות תאים שונות נכנסות ויוצאות מפעולה.

יתרה מזאת: עידו דוידסקו ומיכל הראל גילו לאחרונה שקבוצות תאי העצב אפילו מתמחות בהבחנה בין פרצופים שונים, דבר העומד בבסיס היכולת הזאת, החשובה כל כך לתפקודנו כחברה.

אך ה"התמחות" של תאי העצב במוחנו אינה ייחודית רק לתחום התחושתי. בשנים האחרונות התגלה שארגון בסיסי ביותר במוח האדם קשור להתמחות של שתי מערכות מרכזיות המשלימות זו את זו. האחת, המערכת ה"מוחצנת", קשורה לעולם החיצוני ופועלת כשאנו מפנים את הקשב החוצה, לסביבתנו המיידית. לעומתה, השנייה, המערכת ה"מופנמת", קשורה לעולם הפנימי שלנו, למהות של העצמי ורצונותיו, והיא פועלת כשאנו קשובים למה שמתחולל בתוכנו פנימה. במצבי ריכוז קיצוני, מערכות אלו אפילו יכולות להתחרות זו בזו. למשל כשאנו שוקעים, "מאבדים את עצמנו" בחוויה חושית סוחפת במיוחד, המערכת המוחצנת מתעוררת לפעילות ואילו המערכת המופנמת משתתקת.

אך אולי השאלה המרתקת ביותר היא שאלת הספונטניות. אמנם אנחנו המדענים מעדיפים לחקור את המוח בתנאים מבוקרים, כשאנו שולטים על כל המאפיינים של החוויה הפסיכולוגית - אך מה לעשות שהמוח האנושי שואף לחופש, וספונטניות זו מתבטאת בפעילות תאי העצב במוחנו. למשל, בניסויים בשיתוף עם ליאור פיש שבהם ניסינו לשלוט על זמן הראייה (על ידי הצגת תמונה לזמן קצרצר) - גילינו שלתאי המוח הרלוונטיים יש "דעה משל עצמם", והם ממשיכים לפעול גם אחרי שהתמונה נעלמת. דוגמה אפילו יותר דרמטית להתנהגות ספונטנית גילינו במחקר בשיתוף עם ד"ר הגר גלברד ופרופ' יצחק פריד. מצאנו שהתפרצויות ממושכות של פעילות של תאי עצב ספציפיים יכולות להתעורר באופן חופשי, ללא הנחיה פרטנית של החוקר, והן קשורות באופן ישיר לתוכן המחשבה שצצה בתודעה.

מהו המנגנון העצבי המאפשר לתאי העצב לפעול בצורה כה ספונטנית ולמחשבות "לצוץ מעצמן?" בשלב זה אנו יכולים רק לשער. רמז למנגנון אפשרי ניתן לקבל מהתבוננות בארגון של תאי העצב. אנו רואים תחת המיקרוסקופ שתאי עצב שכנים מחוברים ברשת דחוסה ביותר המעודדת מאוד תקשורת הדדית בתוך קבוצות של תאי עצב סמוכים. סוג תקשורת כזה מעודד מאוד תהליכים של היזון חוזר חיובי - תהליכים קבוצתיים שבהם תאי עצב שכנים מעוררים זה את זה. בדינמיקה כזאת, פעילות התחלתית חלשה בתאי העצב עוברת הגברה מהירה, בתהליך המזכיר מעין הצתה של חומר דליק. כזכור, שריפות יכולות להתחיל מזיק קטן, ואפילו להתלקח באופן ספונטני. באופן דומה (אבל כמובן מורכב ומתוחכם לאין שיעור) "נדלקות" קבוצות תאים, והמחשבות צצות ומאירות את נוף התודעה הפלאי והעשיר שבמוחנו.

מרתק לחשוב שכמו בחברה האנושית גם במוחנו, היצירתיות והספונטניות מקורן בשיתוף קבוצתי ודיאלוג הדדי בונה.*

הכותב הוא פרופסור במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, וישתתף בפסטיבל הפילוסופים הבינלאומי במשכנות שאננים



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו