בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה שונאים אותי?

תגובות

עצם השאלה היא סיבה לא רעה לשנוא אותי, אבל נמשיך הלאה. מדובר בעניין מדעי רציני. אני מתכנן לפנות לעוכרים אותי ולברר אחת ולתמיד מה בי מעצבן אותם.

1. בימי "פינג פונג" - להקתי שהובסה באירוויזיון - הראה סקר ב"מעריב" שמעל 70 אחוז מזועזע מאיתנו. חברי ועדת החינוך של הכנסת התכנסו באופן מיוחד, שעה שחיזבאללה מנסה לזנב בכוחות צה"ל הנסוגים מלבנון, והחליטו כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל, לרשות השידור ולתרבות הישראלית". זכיתי לסטירה, יריקה, פיטורים מערוץ 1 ותביעה מצד מהנדס מצפון הארץ, שגורלה לא הוברר. אז פניתי עכשיו ליו"ר ועדת החינוך דאז, הח"כ זבולון אורלב, אבל הוא לא ממש עזר: "אני לא זוכר מה היה בישיבה. הזיכרון שלי עמום".

2. בניגוד לסברה שהשנאה מגיעה מאנשים ממחנה נגדי, השטנה האמיתית נמצאת בין אנשים שקיים ביניהם דמיון רב, בשל הבדל דקיק, כמו אותו עימות בין שני היהודים האחרונים ששרדו מהקהילה באפגניסטן, וחלקו יחד בית כנסת. כיום, אני מאתר את עיקר השנאה כלפי באזורי השירה - מתחמים רוויי תככים, אולי המקומות היחידים שבהם ההשמצה מצליחה להיות חיננית לעתים. ב-2007, בעקבות מאמר שלי כתגובה למאמר ביקורת פרי עטו, משורר צעיר בשם נועם וואהל השייך לקבוצת הליקון, הנחשבת לממסדית (עולם השירה הישראלי חלש ועני כל כך, שהתואר בעיקר נועד לנגח אותם על ידי שונאיהם), החטיף לי בשדרות רוטשילד, לא רחוק ממסעדת ההמבורגרים מוזס, שאליה ברחתי בפחדנות. לכבוד מאמר זה פניתי אליו דרך הפייסבוק וביקשתי שינסה להסביר מה הרגיש אז. הוא לא ענה.

3. לפני שנתיים, מרכז העיר תל אביב התמלא בגרפיטי ירקרק שקרא "די לצ'יקי". האמן נשאר עלום. עלתה שמועה שאני הוא זה שריסס. סירבתי להכחישה. במהלך התחקיר לכתבה זו, גיליתי שקבוצה תיכננה להדפיס את תמונתי עם שלט אין כניסה ולהדביק בברים נבחרים.

4. ד"ר דן ערב מבית הספר לתקשורת במכללה למנהל מנסה: "אתה נמצא בכל מקום בלי שניתן להבין למה. באיזו זכות? תחת איזה כובע? הנינוחות, העצלות החביבה, נראית בלתי אפשרית, מזויפת אולי. מכאן זה נובע, התנגדות לדבריך תחת הטענה שאתה 'לא רציני'".

5. לאחרונה התרופפה השנאה. אם ספרי הלפני-אחרון, "רובים וכרטיסי אשראי", זכה למאמרי-נגד ב"העיר" ("עסקן... שרי אריסון") וב"הארץ" ("פשיסט"), ספרי האחרון, "החלום הישראלי" כמעט שלא זכה למאמרי שטנה, לצערי (מאמרים משבחים תמיד פחות מעניינים, ויוצרים סקרנות מעטה בהרבה). ובכל זאת, בלט מאמר מושקע של יונתן שם-אור באתר צדי בשם MySay, שאותו הוא עורך. הטקסט היה רווי האשמות כמו "צ'יקי הוא קפיטליסט רצחני באופיו". הפרדוקס בשנאה הוא שכדי ליצור עילה לשנוא, נעשית לדמות הגדלה משמעותית - בכך היא גם קרובה להערצה. כדי להצדיק את התקפתו, שם-אור רומם אותי - "הוא כאן, הוא קול התקופה, הוא צליל העשור" - והשווה ביני ובין לאונרדו דה-וינצ'י.

ביקשתי משם-אור להסביר את האנטגוניזם, אבל מולי הוא נשמע רך יותר: "אין לי מושג אם אתה מעורר אנטגוניזם. אתה משדר איזו הבטחה לעתיד שאיכשהו לא ממש מגיע. הכישרון שלך מבוזר מדי. הבעיה במצב כזה היא העדר מוחלט של היררכיה. פעילות קדחתנית בכל כך הרבה זירות אף פעם איננה טובה. באמנות היא קטלנית".

6. לפני חודש, במסגרת פסטיבל "שירה במדבר" שמתקיים במדרשת שדה בוקר, העלה משורר בשם יונתן ברג, גם הוא מחבורת הליקון, דיון שכותרתו "שירה או שיר רע" שהפך לאחד משיאי הפסטיבל המוצלח. מטרת העימות היה ניסיון לברר את טענתו שהשירה בכתב העת "מעין" שאני עורך וזו של חבורת "גרילה תרבות", שאני בין מייסדיה, אינו ממש שירה, או שהוא עושה נזק לשירה. ברג הסביר שהקראת השירה במגפון בזמן מאבקים חברתיים פוגעת באינטימיות שהיא הבסיס של השירה (לטעמו). המשוררים קראו שירים, ולבסוף, אחד מהחבורה הנגדית עלה ואמר שהוא מרגיש שאנחנו מפעילים כלפיו אלימות: בכך שאנחנו קוראים שירה בדרך תיאטרלית באופן שמושך הרבה תשומת לב, קשה להבחין בשירתו. ואכן, איש לא זכר את מה שקרא דקות קודם לכן. טענתו זכתה למחיאות כף. אני חושב שזה אולי חלק מהתשובה.

7. עלי לציין שהניסוי לא צלח. לא זכיתי לשיתוף פעולה אמיתי לגבי השאלה מדוע שונאים אותי. נותר לי רק לקוות שאף אחד לא ישנא אותי בעקבות הכישלון.*



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו