בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה יש כל כך הרבה רוע בעולם?

תגובות

בעיית הרע בעולם מטרידה את האדם מקדמת דנא, והיא חוזרת ועולה בימינו ביתר שאת. כיוון שאנחנו חיים בעידן טכנולוגי שמקרין לנו על המסך את הפינות הרחוקות ביותר של "הכפר הגלובלי", אנו עדים לאסונות של פגעי טבע, ונחשפים למלחמות, הפיכות, רעב, חולי ומוות בממדים שלא ידענו עד כה. אך דומה שהשאלה המוצגת בכותרת, לא ל"רע" הזה היא מכוונת, כי אם ל"רוע" האנושי בתוך המערכת המוסרית של מעשי האדם.

בעידן שלאחר אושוויץ, בימים "שגבר הרע בעולם והגיע לשיעורים כאלו שנראה היה עולם של בני האדם כאילו השטן שורר בו, הוא ולא אחר" (בובר, "דרכו של מקרא"), כשהפצעים עדיין לא הגלידו, העיסוק בשאלת הרע עבורנו אינו אקדמי אלא קיומי, והוא נוגע בעומק ההוויה שלנו כפרטים וכעם. השאלה על משמעות הסבל האנושי היא לעולם שאלה המתמודדת עם המישור הדתי של קיומנו, וניתן להבחין בשתי דרכים עקרוניות של התמודדות: האחת ממשיכה לדבוק בעמדה המקראית הקלאסית ומבקשת להציל באמצעותה את "אלוהי אושוויץ", והשנייה מורדת ונותנת גט כריתות לאלוהים. בחיפוש אחר תשובות פונים השואלים אל אותם טקסטים מקראיים המכוננים את התודעה הדתית הטרום-מודרנית, מתוך ניסיון ליצור מפגש בין טקסטים אלה לבין האדם המודרני.

הספר שאליו פנו הוגים רבים כמסגרת להתמודדות עם אתגר תיאולוגי ומוסרי רחב זה הוא ספר איוב. סיפור מסגרת אגדי קדום, שבו "איש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע" נקלע למסכת אירועים שפוגעים בכל מישור של קיומו. תחילה משמידים כל מה שיש לו, כולל בניו ובנותיו, ואחרי כן הוא עצמו מוכה במחלת שחין איומה המייסרת ומנדה אותו מן החברה. איוב חווה את הרע שבשום אופן אי אפשר להבין אותו במישור הרציונלי או לנמקו במישור המוסרי. מקורו מחוץ להשגתו של האדם, בהתערבות בין האל והשטן. האל מפקיר את האדם הירא אותו בידי השטן כדי שיעשה בו ניסויים, לבחון את סף יראתו. בכך מעתיק הסיפור את הרוע מן התחום ההומניסטי-מוסרי אל ספירה מטאפיזית, שטנית.

אך איוב ממשיך לדבוק באל. אין הוא שותף לייאוש ההתאבדותי שמייצגת אשתו, המאבדת כל טעם בחיים לנוכח השבר. הוא מוצא משמעות באחריות שהוא לוקח על יראת האלוהים שלו, ולפיכך למחויבות שלו לחיים.

אין פרדיגמה טובה יותר מזו להיסטוריה החדשה של אירופה, שבה התוודע האדם לצד הדמוני של ההוויה. רבים שאלו למה הפקיר אלוהים את עמו בידי השטן. ניתן לזהות עמדה זו בשורות הזועקות במכתב (יצירה פיקטיבית שנכתבה אחרי השואה) ששולח יוסל רקובר אל אלוהיו: "מאמין אני באלוהי ישראל אף על פי שעשה הכל כדי לעקור מלבי את האמונה בו. מאמין אני בחוקותיו, אף כי אין אני מצדיק את מעשיו. מת אני מאוהב בה' - אבל לא מצדיק את הדין", ובניסוחיו הדיאלקטיים של פרופ' ליבוביץ: "אני עושה הבחנה טיפולוגית בין שתי גישות באמונה: האם האמונה מתבטאת בכך שהאדם חושב כיצד אלוהים מתייחס אליו, או בכך שהאדם חושב כיצד (הוא) האדם מתייחס לאלוהים?!... והעיקר הוא שזה לא חשוב כיצד אלוהים משגיח על האדם. מה שחשוב הוא כיצד משגיח האדם על אלוהים" ("על עולם ומלואו").

תיאור האל השותף לשטן מציג גישה חתרנית המערערת תפיסת-יסוד של האל במקרא, שלפיה האל השליט סדר בכאוס והשליט את האדם על עולמו. האדם נצטווה להמשיך לכבוש את כוחות הכאוס, אלה שבטבע ואלה שבטבעו, והרע בעולם הוא תולדה של מעשה האדם, סכלותו ותאוותיו. זוהי גישה אופטימית במהותה המאמינה ברציונליות ובשכל הישר.

אך עמדה זו נכשלת להסביר את רובו של הרוע והסבל, שאינם תולדה של טעות או בורות אנושית. לנוכח הסתירה הזאת מתפתח "צידוק הדין" (תיאודיציה) שלפיו "אין ייסורים ללא חטא". את העמדה הזאת מייצגים רעי איוב. לטענתם, העובדה שהוא סובל היא ההוכחה לכך שהוא חטא.

ספר איוב בא להפריך הסבר זה. איוב עצמו מסרב לקבלו, מתוך נאמנות אמיצה לחפותו. ובכלל, איזו עוולה אנושית יכולה להצדיק דרגה כזו של ייסורים? ואכן בתשובת האל לאיוב הוא משבח אותו על כנותו וסירובו להיכנע למשוואה הפשטנית, וגוער ברעים שהכפיפו את המציאות לחשיבה דוגמטית ואטמו עצמם לסבלו של חברם, שביקש מהם תמיכה וניחומים. יראת שמים המתבצרת מאחורי חומותיה מונעת מגע עם המציאות ועם הזולת ויוצרת ניכור.

לא מעטים בעקבות השואה הציעו לראות בה "עונש על חטא". לכן מעניין הלקח הנועז של הרב יששכר יעקובסון: "אין לבחור ברעי איוב ולחפש פתרון לחידת ההשגחה במעשים רעים של נפגעי הגורל. אין להניח שכל אלה שנספו בגולה היו אשמים וראויים לפורענות שפגעה בהם. אלא אנו מעדיפים להגיד שכאן לפנינו חידה בהנהגת הבורא שאין בכוחנו לפתור אותה" ("החשיבה המקראית והשואה").

עמדה נוספת מול בעיית הרע ומשמעות הסבל מיוצגת על ידי איוב בשירה. משחווה את ידו של אל מעוות דין הוא מואס בחייו, מבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. בהמשך הוא תובע מן האל להסביר לו על מה נשפט וכיצד נגזר דינו. אך בהדרגה ימיר עצמו אלוהי איוב מאל המתייחס אליו כאל אויב לאל שחולף על פניו ללא שום התייחסות, ללא קשב. תחושה זו של הסתרת פנים מאיימת על איוב יותר מהתעללות מכוונת. היא מאתגרת עיקר נוסף בתפיסת האל במקרא: האל ברא את העולם מתוך חפצו, ולאחר הבריאה אין האל מפקיר את עולמו והוא ממשיך להיות עניינו, הממוקד באדם. אהבת החסד של האל לאדם תועתק לאהבת חסד של האדם לזולתו, וכך היא מעניקה לחייו ערך ותכלית.

התשובה האולטימטיבית של ספר איוב למשמעות הסבל מצויה ב"מענה אלוהים מן הסערה". בראש ובראשונה הוא מחזיר את האמון שאין הסבל הבלתי-מובן עדות להסתרת פנים, שניתן לחוות את הנוכחות האלוהית גם מתוך "עפר ואפר". מלבד זאת, האל מפגיש את איוב עם יופיו של היקום וערכם של החיים. כנגד הדיסאוריינטציה הראשונית של איוב בתוך עולם שהופרו כל סדריו, מחזיר המענה לאיוב את האמון בסדרי עולם וחוקותיו. אמנם ביתו האישי חרב, אך השירה ממקמת אותו בבית קוסמי יפה וידידותי.

אין במענה זה תשובה ישירה לשאלת הצדק והעוול, אך יש הוגים שמסתפקים בו. נוח יותר לאדם לחיות לנוכח התעלומה ולפגוש את המסתורין, מאשר לחיות עם הנוסחה הבהירה של שכר ועונש ולפגוש את האבסורד. הסבל עדיין קיים ואף על פי כן נשתנה הכל, כי הניגוד שבין שכר ועונש בטל בפני המסתורין של קרבת אלוהים. זוהי תשובה במישור הדתי ומכוונת אל האדם המאמין. לפיה יש אפשרות להאמין אפילו אחרי אושוויץ.

אך קיים מענה אלוהים שני מן הסערה. לעומת המגוון הפנורמי של העולם במענה הראשון, מתמקד הכתוב כאן בשתי מפלצות, הבהמות והלווייתן, המופיעות במיתוסים במזרח הקדום. הן מייצגות את כוחות הכאוס שדוכאו על יד האל הבורא, ויחזרו ויובסו לחלוטין באחרית הימים. תיאור המפלצות האלה מבליט, באופן משעשע, את גודלן המאיים, אך לא את קיומן האוטונומי כיריבים לאל. אדרבא, כוחן מסורס: הבהמות הנורא והאיום הוא צמחוני, והלווייתן הוא חיית מחמד של האל המשחק בו. הפיחות בעוצמתם של כוחות הרשע מצביע על עולם שאין בו רוע הטבוע בו מעצם מהותו. בעולם כזה האחריות על הטוב והרע מוטלת על כתפי האדם.

האל מאתגר את איוב להעלות עצמו מאובייקט לרע לסובייקט הנלחם ברוע. רק כך ייהפך מחפץ לנברא בצלם אלוהים, מממש את תכליתו להיות שותף לאלוהים בהנהגת העולם. זו תשובה שמזינה הגות הומניסטית לאחר השואה, חילונית וגם דתית. "אנו היהודים חייבים להיות שותפים פעילים בתיקון העולם... העולם החופשי ניצח את המפלצת הנאצית לא רק בכוחו אלא גם ברוחו. הניצחון נותן תקווה לסדר חדש, ורק בשמירה על הסדר החותר לביסוס ערכים וצדק יש סיכוי להתגונן מפני הישנות הנאציזם (א.ב. יהושע, אתגר השואה, בתוך "בזכות הנורמליות").

וכך כותב הרב סולובייצ'יק: "הרע הוא עובדה שאין להכחישה. האדם השקוע במעמקי גורליות קפואה, לשווא יבקש את פתרון בעיית הרע בתוך מסגרת המחשבה הספקולטיבית. בממד הקיום הייעודי לובשת שאלת הסבל צורה חדשה. קיום ייעודי זהו קיום פעיל, כשניצב האדם לעומת הסביבה שהושלך בה מתוך הבנת ייחודו וסגולתו, חירותו ויכולתו... לחיות כסובייקט, כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי... להפוך קיום מופעל ומושפע לקיום פועל ומשפיע (מתוך "קול דודי דופק", הוצאת הרב קוק, ירושלים).

בסיומו של הספר, נולדו לאיוב בנים ובנות חדשים. והספקנים שואלים: איזה צורך יש באפילוג מלבד הצורך האגדי ב"הפי אנד"? ייתכן שיש בתשובה עממית זו תרומה מעניינת לשאלת הרע. בהקדמתו לספרו של יונג שנכתב בעקבות השואה, "תשובה לאיוב", מעיר יוסף שוורץ שההרגשה החזקה ביותר שמעבירים אלינו סופרים כמו פרימו לוי בתארם את זוועות אושוויץ היא שאולי היה זה חזיון תעתועים, פיסת מציאות שאינה עומדת בשום רצף סיבתי, לא למה שלפניה ולא למה שאחריה. ואילו האפילוג משבץ את סיפור האימה בתוך הרצף. באנלוגיה להיסטוריה האירופית במאה ה-20, יש אפשרות של השתקמות בבחינת ניצחון הטוב על הרע.

מסקרן במיוחד התיאור המפורט של בנות איוב: "ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך. ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם נחלה בתוך אחיהם". יש משהו מפייס ומבטיח בסיום "הנשי" הזה של ספר איוב, שיש בו שלמות ותום (ימימה), ויש בו שפע ויופי (קרן הפוך), ויש בו ראשית חדשה מתוך מעוף ויוזמה. לא עוד חרדה מפני האשה המסיתה (בפרולוג : "כאחת הנבלות תדברי"), אלא שוויון מלא בעולם מפויס.*

הכותבת היא דוקטור למקרא



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו