בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלות מהותיות | למה זה מגיע לי?

תגובות

אם יש שאלה שצופנת בתוכה את תמצית הפולניות (ללא שום הקשר גיאוגרפי מחייב) הרי זאת השאלה "למה זה מגיע לי". זאת שאלה פולנית משום שאיננה שאלה כלל. בהיותה קביעה המתחפשת לשאלה היא משמשת למניפולציה מהסוג הפולני המובהק, כזאת המותירה את מלאכת התשובה על השאלה שלא נשאלה, בידי המאזין, כלומר האשם, משום שכולנו אשמים - ההורים שהבטיחו, הילדים שלא קיימו, האנשים שאינם מעריכים, ובראש ובראשונה ריבונו של עולם.

כולנו אשמים בפני מי ששואל "למה זה מגיע לי" (או, בנוסח שהיה חביב על אבי, חוזר בשאלה ואפיקורוס שהיה מגייס מחדש אמונה בבורא עולם רק כדי להתאכזב ממנו שוב: "ריבוינו של עוילם, למה זה מגיע לי?") משום שמעצם הצגת השאלה נובע שלא רק שממש לא מגיע לו העניין הזה, אלא הרבה יותר מזה - מגיע לו ההפך. לא רק שלא מגיע לאמא שהקריבה את עצמה למעננו שלא נגיע לליל הסדר, מגיע לה שנגיע לליל הסדר עמוסים במתנות ונישאר גם לישון עוד יומיים. מגיע לה שנעשה לה מסיבת הפתעה ביום ההולדת ונקנה לה שי נאה וממש לא מגיע לה שלא נבוא אפילו לביקור. מגיע לאבא שלנו שנתחתן עם חבר אגד עם מניה, שנלך ללמוד פיזיקה בטכניון, שנקנה סוף-סוף דירה במקום לגור בשכירות, ושנשמע בסבלנות גם בפעם השלושים את אותו סיפור גבורה משלהי שירותו הצבאי.

ולנו, לנו לא מגיע? עבודה טובה יותר, בני זוג טובים יותר, אנשים שיעשו אותנו מאושרים, לזכות בלוטו, מעסיקים שיעריכו אותנו. אלא שכשאנחנו שואלים "למה זה מגיע לנו" אף פעם איננו מתכוונים לדברים טובים - למה אני בתל אביב ולא במחנה פליטים, למה למזלי אינני אשה אפגנית/פקיסטנית/מוסלמית אדוקה, וכדומה - אלא תמיד רק לדברים שליליים המצביעים על כך שקופחנו. זאת משום שהיסוד ל"למה זה מגיע לי" הוא ההנחה שבמקום כלשהו ישנם דברים שמגיעים לי.

ההנחה שיש משהו ש"מגיע לי", שיש מנגנונים של צדק, ושכר ועונש שעל פיהם צדיק כתמר יפרח, נשענת על הנחת היסוד שיש מישהו שממנו אני אמורה לתבוע את מה שמגיע לי, אלוהים או הסביבה התומכת.

מכיוון שאנחנו פולנים (ללא הבדל ארץ מוצא ועדה), במקום לנסח בצורה של תביעה את מה שאנחנו דורשים מהסביבה או מהריבוינו של עוילם, אנחנו מנסחים אותה כאיפכא מסתברא. במחשבה שנייה, הריבוינו של עוילם הוא בעצם הכתובת האידיאלית לטרוניית הלמה זה מגיע לי, משום שבלאו הכי איננו עונה אף פעם.

כמו בבחירות לממשלה או, להבדיל, בהצבעות לתוכניות ריאליטי, ה"למה זה מגיע לי" מצביע בעצם על היפוכו הגמור. "למה מגיע לי לשבת עכשיו לבד בבית כמו כלב?" פירושו "לא מגיע לי להיות עכשיו מוקפת באורחים ובאנשים אהובים?" שפירושו "מגיע לי, בטח שמגיע לי". אז מדוע לא להגיד ישר "מגיע לי"? משום שאיננו רוצים להיות חמדנים, וגם משום שבהיותנו פולנים נולדנו מוכנים לאכזבה.

האמת, מגיע לא רק לי, מגיע לכולנו. מגיע לי להיות מאושרת, עשירה, מאוהבת, מגיע לי שילדי יהיו מאושרים כל הזמן ויחשבו רק דברים טובים על אמא שלהם, זה מגיע גם לכל החברות שלי ולכל העולם. בעצם לכולם מגיעים חיים יותר טובים.

"לא מגיע לי שהבת שלי תהיה סוף-סוף מאושרת אחרי כל מה שעברתי איתה?" שאלה אותי אמי פעם ברגע של אכזבה קשה ממה שנראה לה כמו אומללות מעשה ידי שלי כתוצאה מהחלטה שגויה, שנבעה כמובן מכך ששוב לא טרחתי להתייעץ איתה. "ולא מגיע לי אחרי מה שעברתי אני, שאמא שלי תתמוך בי ולא תעשה לי רגשות אשם על זה שאני לא מאושרת, כאילו לא מספיק שאני סובלת מזה שאני לא מאושרת?" השבתי לה. ואילו היא, בתגובה, סיכמה את הוויכוח באופן הבא: "כנראה שבאמת מגיע לי שככה תעני לי. כנראה הייתי האמא הכי גרועה בעולם". ועכשיו כשאני כותבת את זה אני שואלת את עצמי: נו, באמת, למה הגיעה לה כזאת מין בת?*



איור: מורן ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו