בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה "מזימות בינלאומיות" הוא הסרט האהוב עלי?

תגובות

59

התבקשתי לענות על השאלה "למה הסרט X הוא הטוב ביותר שנוצר אי פעם". אבל אין סרט כזה, כמו שאין "הציור היפה ביותר שצויר אי פעם" או "המחזה הטוב ביותר שנכתב אי פעם" או "האופרה הגדולה ביותר שהולחנה אי פעם" או "הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם" (ועזבו את התנ"ך. זה לא פייר). אבל יש את הסרט האהוב עלי ביותר, וזו לא הפעם הראשונה שאני מכריז על שמו, כי כאשר כותבים על קולנוע במשך שנים רבות, אין ברירה אלא לפעמים לחזור על עצמך. אז הנה אני חוזר על עצמי, ומכריז פעם נוספת ש"מזימות בינלאומיות" של אלפרד היצ'קוק מ-59' הוא הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. ולא אכפת לי, כי הנה אנחנו מתקרבים לפסח שבו אנחנו חוזרים שנה אחר שנה על אותו טקסט ושרים אותם שירים, ושואלים אותן הקושיות, ולהודות על האמת, אני נהנה יותר לצפות בכל פעם מחדש ב"מזימות בינלאומיות" מאשר לחזור מדי שנה בשנה על עשר מכות מצרים.

נדמה לי שאת "מזימות בינלאומיות" ראיתי יותר פעמים מכל סרט אחר. הפעם הראשונה היתה בשנה שבה הסרט יצא לאקרנים והוקרן בתל אביב בקולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף הישנה, ואני זוכר שהאולם היה מפוצץ. אני זוכר את ההתרגשות שמילאה את האוויר בזמן ההקרנה; אותה התרגשות מחשמלת שמתעצבת כאשר קהל גדול שותף לחוויה מהנה וסוחפת, ואולי אני הייתי זה שהתרגשותי והנאתי מהסרט טענו את החלל שמסביבי.

כיום, בכל פעם שהסרט משודר באחד מערוצי הסרטים המקומיים, ויש לי משהו אחר שאני חייב לעשות, אני נזהר שלא לזפזפ לאותו ערוץ שבו הסרט משודר, כי אני יודע שברגע שאצפה בפניו של קרי גרנט ואראה את השוטים שהיצ'קוק עיצב ואשמע את המוזיקה שברנרד הרמן הלחין עבור הסרט, לא אוכל לשלוח יד אל השלט כדי לכבות את המקלט או לעבור ערוץ, ואלכד פעם נוספת בסיפורו של רוג'ר תורנהיל, איש הפרסום משדרת מדיסון - מד מן, אם תרצו - שנחטף בטעות, ואומרים לו שהוא לא מי שהוא חושב שהוא אלא שהוא מישהו אחר בכלל, שנקרא ג'ורג' קפלן, ואז הוא מגלה שאותו מישהו שאומרים לו שהוא, וקוראים לו ג'ורג' קפלן, כלל לא קיים במציאות.

"מזימות בינלאומיות" הוא הסרט הכיפי ביותר שאני מכיר. הוא מותח והוא מצחיק והוא מצליח להיות מותח כשהוא מצחיק ולהצחיק בזמן שהוא מותח, ואין הרבה סרטים שמצליחים לעשות זאת; לרוב המתח והצחוק מבטלים זה את זה. אני לא מבין איך זה קורה, מהו התהליך המנטלי המעורב בזה, אך בכל פעם שאני רואה שוב את "מזימות בינלאומיות" אני נמתח מחדש כאילו שאינני יודע מה יקרה הלאה ומה יקרה בסוף, ואני הרי מכיר כל סצנה בסרט וכל רפליקה שנאמרת בו; אני נמתח בכל פעם מחדש, כמו ילד שמקריאים לו אגדה מוכרת בפעם המי יודע כמה.

רק סרטים מעטים מצליחים לעורר אצלי את הילדותיות הזאת, ו"מזימות בינלאומיות" מצליח לעשות זאת כי הוא בה בעת בידור עילאי ואמנות שעוסקת בכמה מהסוגיות המהותיות ביותר של הקיום האנושי; בידור שבכל פעם סוחף אותי מחדש אל תוך המסע בזמן ובחלל המתקיים בתוכו, כפי שרק הקולנוע יכול לעשות זאת, ועוד בתנופה, בחן ובשנינות שכאלה, וגם אמנות שבכל פעם שאני נחשף לה, אני מגלה בה דברים שלא ראיתי עד כה; בידור שהוא גם מיינסטרימי במיטבה של המיינסטרימיות וגם ניסיוני במיטבה של הניסיוניות, כפי שהיו רבים מסרטיו של היצ'קוק.

ז'אן לוק גודאר הכריז פעם "הקולנוע הוא ניקולס ריי" (דבריו התייחסו לבמאי הסרטים "ג'וני גיטאר", "מרד הנעורים", "גדול מהחיים" ועוד). אני, כפרפראזה על אותה הכרזה ידועה של גודאר, אומר "הקולנוע הוא 'מזימות בינלאומיות'". אינני בטוח שאני יכול להסביר למה אני מתכוון בדיוק באמירה הזאת. אני רק יודע שאין עוד סרט שגרם לי הנאה כה גדולה כמו "מזימות בינלאומיות", וש-52 שנה אחרי שצפיתי לראשונה ברוג'ר המותקף על ידי מטוס ריסוס, וראיתי את רוג'ר ואת איב נמלטים מ-ואנדאם כשהם מטפסים על פניהם של נשיאי ארצות הברית החצובים בהר ראשמור, יש לי גם הרגשה שלעולם לא איהנה כך שוב, אלא אם כן זה יקרה במהלך הצפייה הבאה שלי ב"מזימות בינלאומיות".

60

למה אנשים ששם משפחתם כהן או לוי לא משקיעים בשמות פרטיים יצירתיים מאוד לילדים, לטובת בידול?



איור: יעל בוגן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו