בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הרולינג סטונס לא התפרקו?

כי חברות היא מכנה משותף חזק יותר אפילו מרוקנרול

תגובות

33

(בהשראת "Waiting on A Friend", סיפור קצר של טוני פרסונס)

בינואר 77' עמד קית' ריצ'רדס להיכנס לכלא על אחזקת סמים. באולם בית המשפט, שהמה כוכבי רוק, דוגמניות, עיתונאים ומצלמות שבאו לקחת חלק בקרקס, נכח גם אדם נוסף: מיק ג'אגר, חברו הטוב ביותר של ריצ'רדס זה 27 שנה. באותם ימים ג'אגר וריצ'רדס או מיק וקית' - לכל מעריץ סטונס יש את הצימוד המועדף עליו - שהכירו ב-50' בגיל 6 בבית הספר היסודי בדארתפורד, שם למדו באותה כיתה, כבר היו בעשור השלישי לחברות שלהם. ג'אגר לא היה חייב להיות בבית המשפט באותו יום. הוא היה בעיצומו של משא ומתן מתיש ושערורייתי על המעבר מאשתו ביאנקה לזרועותיה של דוגמנית טקסאנית רותחת בת 20 בשם ג'רי הול. ובכל זאת, הוא הגיע בטיסה ישירה מלוס אנג'לס והיה מוכן לעלות ולהעיד, אם רק יתבקש לעשות זאת.

במאי 76' ריסק קית' ריצ'רדס את הבנטלי שלו על האוטוסטרדה M1 באנגליה. השוטרים שחשו למקום מצאו באוטו קשית מתכת כסופה להסנפת קוקאין וטבליות אל-אס-די. אסטרטגיית ההגנה של ריצ'רדס היתה שהקשית אינה שייכת לו ושלא היה לו מושג כיצד מצא האסיד את דרכו לתוך הרכב. אחרי יותר מעשר שנות התגוששות עם התקשורת, הממסד והחוק הבריטיים הוא היה על סף כניסה לכלא להרבה מאוד זמן. זו היתה שעתו השחורה ביותר של ריצ'רדס, וג'אגר - עם כל הסחות הדעת הנשיות מסביב - היה שם בשבילו.

זו בדיוק הסיבה שהרולינג סטונס, למרות העלבונות, הבגידות וההתמכרויות, ממשיכה להתקיים. משום שהחברות בין שני מנהיגיה היא הארכיטיפ של חברות גברית; הם משמעותיים אחד לחיי השני יותר מכל אשה. לסטונס מעולם לא היתה יוקו שתפרק אותה, וזה לא שלא היו שם בחורות שהחליפו ידיים. דוגמה אחת לכך אפשר היה למצוא באוטוביוגרפיה המדוברת של ריצ'רדס, "Life", שראתה אור ב-2010. "למריאן פיית'פול לא היה כיף עם הבליטה הזערורית שלו", הוא כותב ומוסיף בג'נטלמניות: "אני יודע שיש לו ביצים ענקיות, אבל זה לא מספיק בשביל למלא זוג תחתונים".

הברומאנס הראשון

כמעט חצי מאה עברה מאז שהם הכירו; בנות זוג התחלפו, מסמכי גירושים נחתמו, אלבומים הוקלטו והופעות הסתובבו, וקית' עדיין מקנא בזיון החפוז שהגניבו מיק וחברתו דאז, אניטה פלינברג, על הסט של הסרט "פרפורמנס". ישנן סיבות רבות לנפילתן של חברויות גבריות. נשים היא אחת הפופולריות שבהן. ועדיין, הסטוץ של מיק ואניטה לא הצליח לפרק את הסטונס, או את החברות הנצחית בין ג'אגר וריצ'רדס. גורל דומה יהיה גם להקנטות הללו, שלא חילצו כל תגובה ממיק. הוא מבין את הטינה שנוטר לו קית' ומעדיף להבליג. הלהקה והחברות עומדות מעל לכל אינטרס, גם כשמדובר באגואים מפלצתיים שכאלה.

בראיונות שנתן בשנה שעברה לכבוד ההוצאה המחודשת של "Exile on Main Street" - מאסטרפיס מלוכלך שקיבל באיחור ניכר את ההכרה המגיעה לו - המשיך ריצ'רדס להקניט את ג'אגר, הקטגור הגדול ביותר של האלבום, ולומר שהוא מתנכר ל"Exile" רק בגלל שקולו מתבטל לעומת עוצמתה של הפנדר שלו. "קית' יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא היה בשיאו, אבל אף אחד מאיתנו לא היה שם בשיאו", החזיר לו ג'אגר בענייניות. "הוא היה לא אחיד, מפוזר, בלי להיטים וארוך מדי. והיו בו יותר מדי סמים. אפשר ממש לשמוע אותם".

גם עכשיו, כשהוא מקומט, מדובלל ומוכתם, מיק ג'אגר ממשיך לעשות מה שהוא רוצה, במיוחד כשמדובר בנשים. הכישרון הזה בוודאי מכאיב לקית', שתמיד העדיף להתייחד עם המזרק. ההערות העוקצניות של קית' ב"Life" בנוגע לגודל איבר המין של מיק וביצועיו במיטה, אם כן, הן בסך הכל עוד תגובה מרירה לפרשייה ההיא שממשיכה להעיב עליו. הרי ברור לכולם - וחשוב מכך: לכולן - שהליקוי היחיד בתפקוד המיני של ג'אגר הוא היעדר היכולת להפסיק. אפשר להבין את ריצ'רדס, שנפגע מהשימוש שעשה ג'אגר בזוגתו, כאילו היתה עוד גרופית חסרת חשיבות, אולם הניסיונות לחפש את הדם הרע ביחסים בין השניים מפספסים את הסיפור החשוב באמת: עד כמה הם זקוקים אחד לשני, כמו אחים שנולדו להורים שונים. קבלו את הברומאנס (bromance) הראשון בהיסטוריה.

חברות אולד-סקול

בסופו של דבר קית' לא הלך לכלא. המושבעים לא קנו את סיפור הכיסוי על קשית ההסנפה, אבל קיבלו את התנערותו מהאל-אס-די. הוא נקנס ב-750 לירות סטרלינג ועוד 250 לכיסוי הוצאות המשפט. ג'אגר וריצ'רדס הופיעו בזרועות שלובות על שער "ניו מיוזיקל אקספרס", עם צעיפי המשי, מעילי הקטיפה והלוק של כוכבים גדולים מהחיים, שזהר אפילו בשיאו של ה-Pאנק.

חודש מאוחר יותר נקלע קית' שוב לצרות. בפשיטה של משטרת קנדה על הסוויטה שלו בהילטון בטורונטו נמצאה אונקייה של הירואין טהור - כמות מספקת בשביל להאשים אותו בסחר ולשים אותו בכלא לשארית חייו. ג'אגר, שתמיד היה האבן המתגלגלת עם מוסר העבודה המפותח, נאלץ להמתין עם העבודה על אלבום חדש, שכבר נכתב והיה אמור להיכנס לשלב החזרות. אף אחד לא יכול לעצבן אותנו כמו החברים הטובים שלנו.

במשך 18 חודשים היתה תלויה מעל ראשו של קית' אפשרות ממשית של ישיבה מאחורי הסורגים, העתיד של הרולינג סטונס נותר מעורפל והחברות של שני הילדים מקנט הגיעה לנקודה קריטית. עוד נקודה קריטית. בסוף 1'78 סעיפי הסחר נפלו בתמורה להודאה באשמת שימוש, וקית' חמק מהכלא. אלא שעכשיו הטינה כבר היתה דו-צדדית. על מנת שיוכלו להמשיך על שניהם היה לסלוח ולשכוח. עיתונאי הרוק טוני פרסונס כתב בסיפור קצר פרי עטו שהופיע במגזין "GQ" ש"ההבדל בין מיק וקית' הוא שמיק תמיד היה חיית מין בעוד שקית' היה פנאט של כימיקלים. כן, ברור שמיק עשה סמים, אבל לא בסטייל ההירואי של קית'. וכן, קית' זיין הרבה בחורות, אבל לא בכושר האולימפי של מיק. הזיון של מיק ואניטה אולי פגם בחברות; הרגלי ההירואין של קית' כמעט הרגו את הסטונס".

ואיכשהו החברות הזאת נמשכת עד היום, גם כשדברים איומים נכתבים באוטוביוגרפיות שלעומתן הווידויים הספרותיים של מוטלי קרו, סלאש מגאנז אנד רוזס ואנתוני קידיס מרוד הוט צ'ילי פפרס להיראות כמו עלון המעריצים של רינת גבאי. שניהם זקוקים לחברות הזאת נואשות. זקוקים איש לרעהו, מקצועית ואישית. הלא הקהל מעולם לא הביע התעניינות יתרה בפרויקטים הסוליסטיים שלהם ונוכחותם ברולינג סטונס - בניגוד, נאמר, לזו של הבאסיסט ביל וויימן או הגיטריסט המחליף (של הגיטריסט המחליף) רון ווד - אינה בת החלפה. גם ברמת היחסים הבינאישיים, מיק וקית' בלתי ניתנים להחלפה. איך אפשר להחליף חבר אחרי כל כך הרבה שנים ביחד? פשוט אי אפשר. החיים קצרים מכדי לאבד קשר כה מזוקן. הפלטפורמות הטכנולוגיות הרגילו אותנו ליחסים בתצורה השטחית ביותר שלהן. החברים הווירטואלים שלנו כולם פוטוגניים, שנונים ומאושרים. הרי על פי הרשתות החברתיות אפשר לחשוב שהסבל פס מן העולם והוחלף ב"לייק". ואז מגיעים ג'אגר וריצ'רדס ומזכירים לנו איך נראית חברות נדירה; כזו שמתרחשת פעם או פעמיים בחיים שלמים. כזו שמתחזקת מההבנה שאתה יכול להמשיך לאסוף חברים חדשים, אבל לא חברים ישנים.

יין ויאנג

לקשרים בחברות גברית אמיתית לוקח זמן להתהדק. בחורה יכולה להתנחל לך בלב במשך שנים מבלי לומר מילה. חברות גברית מתבשלת על אש קטנה יותר, באטיות וסבלנות. ללא ניצוצות, ברקים והיקסמות ממבט ראשון. ואז יום אחד אתה בוהה באדם שיושב מולך באיזה בר מעופש, ניחום אבלים או בריתה ומבין שאתה מכיר אותו כבר למעלה מ-20 שנה; שראיתם אחד את השני עוברים את כל השינויים המשמעותיים והופכים לגברים. מרווקים הוללים לאבות אחראים ובעלים תומכים; מחברים שישנים אחד אצל השני על מזרנים מאולתרים לחופשות משפחתיות משותפות בחו"ל. ביחד אתם חווים את מות ההורים והולדת הילדים, אהבות אמת, רומנים אסורים, שיברונות לב, חלומות מרוסקים, הצלחות עסקיות וכישלונות כלכליים. חבר טוב ראה אותך בזמנים הטובים והגרועים, בשיאים האקסטטיים ובשפל המדכדך, והוא מוכן לסלוח לך על כל עוול שביצעת במובן שאשה לעולם לא תוכל.

בכל חברות גברית יש מיק ויש קית', יין ויאנג של יתרונות וחסרונות. כשמדובר בלהקות רוקנרול, אלו הן תכונות ארכיטיפיות שמועברות בתורשה (למשל לדיימון אלברן וגראהם קוקסון מבלר או ללארס אולריך וג'יימס האטפילד ממטאליקה): השאפתן מול הנהנתן. המפוקס קר הרוח והדון ז'ואן לעומת הרומנטיקן המסטול שמפלרטט עם האבדון.

בקשרים שנמתחים על פני חיים שלמים אנחנו זקוקים לקונטרה, לא למראה. קית' הוא המופרע, הפראי, החוליגן הנצחי עם הסיגריה הלא מאופרת שלוקח את עצמו לקצה בעוד שמיק הוא החרוץ, המבוגר האחראי, המחושב והקרייריסטי. ועדיין בקית' יש מתיקות, טוב, הומניות והגינות שמאזנת את מיק האנוכי, האכזרי, הנצלן והמגלומן. במהלך 60 שנות חברותם ג'אגר היה נראה תמיד כמי שנאלץ לסבול את חברו הסורר ולמתן אותו, למרות שההיסטוריה מלמדת שיש לו את היכולת להכאיב לריצ'רדס באופן שהוא לעולם לא יוכל להחזיר לו. כשקית' ניסה לעשות זאת ושכב עם מריאן פיית'פול מיק לא התרגש. ואם כן, הוא הסתיר זאת היטב.

ההירואין, במובן מסוים, הוא הנקמה של קית'. התמכרות שפוגעת במיק הישר בנקודת התורפה שלו: מעכבת לו את הקריירה ומחייבת אותו להקדיש קצת תשומת לב לחברו הדפוק על מנת שהסדר ישוב על כנו. המרדנות הנערית הזאת רק מבהירה עד כמה קית' הוא אינפנטיל תמים וחמוד. בזמן שמיק מתחכך בבני מלוכה, משחק קריקט עם האצולה ובודק בשביל ניקולא סרקוזי את קרלה ברוני, כל מה שהוא זקוק לו כדי להיות מאושר הם תקליטי בלוז ישנים, נעלי בית, חלוק של לואי ויטון ומקטרת, לא משנה לצורך מה.

זה נכון שאלמלא החוש העסקי המפותח, הפיקחות והמיקוד של ג'אגר, ריצ'רדס כבר מזמן היה מנגן דואטים עם ג'ימי הנדריקס, אבל כדאי לזכור שבלי ניצוץ הטירוף בעיניים והרעש המופלא שיוצא מהגיטרה שלו ג'אגר לא היה ממשיך למלא אצטדיונים בגיל הפנסיה. וזה מה שמחזיק את הסטונס ביחד. חברות ספוגה בהיסטוריה, מטענים, שנאה ואהבה. הרבה אהבה. בשביל זה יש חברים.*

34

למה כסיסת ציפורניים נחשבת להתנהגות מגונה פחות מחיטוט באף?

35

למה אנשים שלא מאמינים באלוהים ושאינם פוחדים מהמוות לא מתאבדים?

גם אתם, או באנגלית: U2

קית' ומיק לא לבד. על להקות נוספות ששרדו את פגעי הזמן

הרולינג סטונס היא לא הלהקה היחידה שממשיכה לסחוב עשורים שלמים של פעילות עם אותו גרעין חברים (במקרה של הסטונס גיטריסטים הוחלפו וגם הבאסיסט המקורי ביל וויימן פרש לפני 20 שנה והוחלף בנגנים שכירים). זה אך מתבקש שגם אירוסמית', הלהקה האמריקאית שקמה בהשראתה - כלומר ניסתה לחקותה במשך שנים לפני שגיבשה אופי משלה - ממשיכה להתקיים, למרות לא פחות סכסוכים לא פתורים בין שני מנהיגיה, הסולן סטיבן טיילר והגיטריסט ג'ו פרי. אירוסמית', שהוקמה ב-70', החלה להצליח רק שנים מאוחר יותר בזכות חרישה של אמריקה לאורכה ולרוחבה, עם האלבום "Toys in the Attic". החיים הטעונים בדרכים, שלוו בצריכה מוגזמת וארוכת שנים של סמים ואלכוהול - שממנה נגזר הכינוי של טיילר ופרי "התאומים הרעילים" - הובילו לפרידה הבלתי-נמנעת ב-79', כשפרי נטש והקים את "הפרויקט של ג'ו פרי". הרכב שיש סיבה טובה מאוד מדוע לא האריך ימים, או מדוע לא שמעתם שיר שלו מעולם. אירוסמית' ניסתה להמשיך בלעדיו והקליטה אלבומים כושלים לא פחות, עד שב-84' הגיע פרי אל מאחורי הקלעים וביקש להתאחד עם חבריו לשעבר, לא לפני שהסניף ביחד עם טיילר כמויות מסחריות של קוקאין קולומביאני לא מדולל וגרם לו להתמוטט על הבמה. ככה מתקאמבקים אלופים.

ההנחה שלפיה המשך הדרך של אירוסמית' הצדיק את החיבור המחודש - הדואט עם ראן DMC, להיטים כמו "Jenny's Got A Gun", ההצלחה האדירה של "Pump", טרילוגיית הקליפים עם אלישיה סילברסטון ושיר הנושא מ"ארמגדון" - נכונה כל עוד לא שואלים את דעת הכבד של סטיבן טיילר. מי שרואה את מפגני הצהלות התמהוניים שלו ב"אמריקן איידול" יכול רק לנחש על איזה כמויות של משככי כאבים הבן-אדם מתפקד. אלא שבניגוד למפיקי "איידול", חבריו לאירוסמית' מאיימים כבר שנים להעיף אותו לטובת סולן חדש ופיכח. שמועות עקשניות גם סיפרו שטיילר הגיע כל כך מסטול לאודישן עם לד זפלין עד שהוא היה בטוח שהוא בחזרה של הספייס גירלס. ועדיין, חרף התערבות עורכי דין, תביעות זכויות יוצרים והתלכלכויות בעיתונות, טיילר עודנו הסולן של אירוסמית'.

המקרה של יו-2, עוד להקת ענק שנשארת נאמנה להרכב המקורי שלה, הוא קצת פחות מורכב. נדמה שהרביעייה, שהתגבשה בעקבות מודעה שפירסם לארי מולן ג'וניור בגיל 14 על לוח בית ספר, פשוט מסתדרת היטב בתוך עצמה. יו-2 היא יחידה מלוכדת וסולידרית, ללא חיכוכים מתוקשרים, חילוקי דעות אמנותיים או ריבים על בחורות וגם אם יש כאלה הם שלדים שנתחבו לעומק הארון. על מאבקי אגו אין בכלל מה לדבר, אולי משום שאין בגלקסיה כולה אגו שיכול לזה של בונו. "במשך עשר הדקות הראשונות שלנו כלהקה דמיינתי שיקראו לנו 'הפרויקט של לארי מולן'", היטיב המתופף לסכם את הסוגיה. "אבל אז בונו נכנס לחדר".

גם בבון ג'ובי די ברור מי הבוס. כשהתארח ג'ון בון ג'ובי ב"סאטרדיי נייט לייב" הוא הופיע במערכון שלועג לתהליך בחירת השמות הלא-דמוקרטי של הלהקה. בראיונות איתו הוא אמר שהשם מחייב אותו לעבוד קשה יותר משאר החברים. למעט החלפת באסיסט ב-94' בון ג'ובי מנגנת בהרכב המקורי שלה, כשהחיבור בין הסולן עם הרעמה הנצחית לגיטריסט ריצ'י סמבורה מעולם לא הועמד בספק.

להקת רוק נוספת שבה לא נרשמו מעולם גילויי עוינות היא קווין. הלהקה האנגלית נחשבה למופת של נאמנות במשך 21 שנות קיומה (70'-91'). בהקשר הזה, הישג מרשים נוסף שייך לפט שופ בויז. צמד ששורד מאז החל להקליט ב-82'. וכמה שקשה לחיות בתוך תא הלחץ של להקה, הרי שיחסי זוגיות מסובך בהרבה לתחזק. היציבות הזאת נובעת בין השאר מכך שבין ניל טננט וכריס לואו מעולם לא שררו יחסים רומנטיים, למרות שרבים, כולל המנהל שלהם, טעו לחשוב כך. "כריס ואני מייצרים ביחד עולם", טננט ניסה פעם להסביר את מהות הקשר בראיון למגזין "מלודי מייקר", "והכרחי שנתקיים בעולם הזה בלבד. כשאתם אוהבים את הפט שופ בויז, אתם הופכים לחלק מהעולם הזה".



ג'אגר וריצ'רדס מביטים זה בזה. חברים אין רק באגד


התאומים הנוצצים. ביחד נשרוד, לחוד ניפול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו