בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאלות מהותיות | למה אנחנו זקוקים למנהיג?

השאיפה למנהיג אמיתי, חזק ונועז אינה חיה את רוח התקופה ומניחה שבימי הפייסבוק ניתן לנפק את ג'ינגיס חאן, פטר הגדול וצ'רצ'יל

תגובות

כל סקר דעת קהל שייערך בישראל יצביע על נקלה על כך שהעם סבור שבעייתנו היא מנהיגות וכי מנהיג אמיתי, חזק ונועז יחלץ אותנו מרוב תלאותינו. שאיפה זו, שהיא כמעט נחלת הכל, נראית ממעוף הציפור כמטרה אוטופית; אינה חיה את רוח התקופה ומניחה שבימי הפייסבוק ניתן לנפק את ג'ינגיס חאן, פטר הגדול ווינסטון צ'רצ'יל.

ג'ינגיס חאן, המנהיג הכל-יכול, היה מסוגל במאה ה-13 לפתח אסטרטגיית לחימה מודרנית, לאיים על ממלכת פרס החדשה ולבנות קיסרות מונגולית אימתנית, מסין ועד הים הכספי. מאמיניו סגדו לו ומנהיגותו היתה בלתי מעורערת. חוקת המונגולים לא היתה אלא חוקה של נאמנות מוחלטת לג'ינגיס חאן, הכובש האכזר.

פטר הגדול, ששלט ברוסיה מסוף המאה ה-17, היה אף הוא מנהיג עריץ. הוא בנה את ארצו כמעצמה ימית בעזרת כיבושים עם מוצא לים; ניסה בכל כוחו להקים ברית אירופית נגד הדומיננטיות העותומאנית, נהג באכזריות אישית נגד מתנגדיו והשתתף בהוצאות להורג של יריביו.

עם כל ההבדלים בין שני המנהיגים ושתי התקופות, שניהם היו סוכני-תקשורת יחידים לעמם ולצבאם. הם קבעו את החוקים, הם תירגמו לשפת בני האדם את האסור והמותר. הם לא היו רק מרכז הכוח העיקרי, הם היו מרכז הידע הבלעדי.

ווינסטון צ'רצ'יל, המדינאי השמרני שהגיע להנהגת בריטניה רק ב-1940, לאחר קריירה ענפה ולא מרשימה, הפך מנהיג בתוקף עמדותיו נגד התופעה ההיטלריסטית. הוא פעל במסגרת ממשלה משותפת עם הלייבור הבריטי, גילה תושייה ומנהיגות גם בארצו, בהנהגת עמו, הכנתו לסבל ולכושר עמידה, וגם בקשרים המדיניים שטווה בתקופת מלחמת העולם.

העובדה שבריטניה לא נכבשה על ידי מעצמות הציר והעובדה שבתקופת גאות הנאציזם באירופה היה צ'רצ'יל מקור תקווה יחיד, העצימה את מנהיגותו מעבר למטחווי בריטניה. אבל החממה שבה תיפקד לא דמתה במאום לאלו של ג'ינגיס חאן ופטר הגדול. המסורת הדמוקרטית הבריטית החזירה את המנהיג הגדול אל ספסלי האופוזיציה ממש עם סיום מלחמת העולם השנייה. ראש ממשלת בריטניה כבר לא היה סוכן תקשורת בלבדי. התקשורת הרב-ערוצית היתה בחיתוליה, אבל צ'רצ'יל הוא דוגמה מעניינת למנהיגות אמיתית בחוקי משחק דמוקרטיים.

אבל אנו מתרפקים על מנהיגינו הגדולים - בשר מבשרנו. דוד בן גוריון תרם תרומה מכרעת להקמת מדינת ישראל ב-1948, לקימום צבאה ולהנהגת מלחמת העצמאות. בן גוריון המשיך להיות דומיננטי ובלתי-מעורער בתוך מפלגתו עד פרשת לבון ב-1960. הוא היה מנהיג משרה אמון ששרד דרך תקופת החניכות של קום המדינה ותחילת ביסוסה. ההתרפקות על בן גוריון חדש, שהיא נחלת רבים, היא התרפקות על עבר שמתואר בצבעים עזים וורודים, תוך התעלמות מן ההווה הקשה והמתסכל. אני מכיר בכך שמנהיגי ישראל, כמו בנימין נתניהו ואהוד ברק, כשלו מכל בחינה, אבל מי שציפה מהם להיות בן-גוריונים, מתעלם מן העובדה שהיום גם בן גוריון לא היה בן גוריון.

דוד בן גוריון לא חי בעידן של טלוויזיה רב-ערוצית, של אינטרנט ושל פייסבוק. בעידן של היום הוא לא היה סוכן תקשורת חשוב. הוא היה מחכך את אישיותו החדשה עם מרכבות תחקירי "המקור", הפייסבוק והטוויטר לשם שיפור עמדותיו הציבוריות.

כיום שואלים הכל על אורחות חייהם של בני הזוג נתניהו ובני הזוג ברק. פעם לא שאלו. איתרע מזלי ובשנות ה-80 הייתי בעיירה ליד אגם לוצרן בשווייץ. ליד העיירה היה בית מלון ידוע שנסגר וקירותיו סדוקים ומפויחים. אבל בפינת הקבלה ניצב בדד יומן אורחים ובו מצאתי מילות הערכה על טיבו של המלון מנחום גולדמן, מאיר יערי ודוד בן גוריון. איש לא שאל אז כיצד מומנה השהייה. השליטה על התקשורת, המניפולציה הציבורית, היתה נחלת יודעי דבר ושותפי סוד.

אין בדברי אלה כוונה לשלול את איכות המנהיגים של פעם, אבל יש להבחין בין השינוי במציאות החייים, באורח החשיבה, במהפכה התקשורתית והטכנולוגית וביכולת של האדם היחיד לתת אפיקי ביטוי להגיגיו ועדיפויותיו.

מדינת ישראל ניצבת לפני אתגרים, סכנות וסיכויים. בוודאי שיש תשתית לחשיבה הציבורית ש"נחוץ לנו מנהיג". אבל אין תימה בעובדה ששנים רבות לא היה לנו מנהיג שחולל שינוי, שנתן השראה, שהורה כיוון והלך בו.

כך הפציע בשמינו יגאל ידין ב-1976, איש צבא מצליח, ארכיאולוג פורץ דרך ואדם שפרש תוכניות של שינויים בשיטת הממשל ובאינטראקציה בין האזרח לשלטון. כשם שהפציע, כך נמוג. התקווה הגדולה התמוססה. אין לי ספק שלולא פנה ידין לאופקי הפוליטיקה היו רבים שאומרים כי "החמצנו את המנהיג האולטימטיבי". אבל במבחן המעשה והציפיות - התקווה כשלה.

משמע שאנו צריכים מנהיג מסוג אחר? אין לדעת. במבחן הניסוי והטעייה ההסתברות אומרת שהסיכויים שווים, אבל במבחן האמיתי הטעייה גוברת ועקומת האכזבה עולה.

הציפייה למנהיג חזק אין לה על מה לסמוך. מנהיג חזק, סמכותי ואוטוריטטיבי, לא יצמח במציאות החדשה. דרוש מנהיג ודרושה מנהיגות, אבל שונה מן הציפיות.

הייתי מצפה למנהיג אינטגרטיבי, היודע לשלב כוחות במיומנות, שקידה ושום שכל, על מנת לבצע את המדיניות שבה הוא מאמין.

כשאני מנסה להעביר מחשבתי לתחומי הבוטניקה, נחוץ לנו מין ירק או פרי, שלא כל פרודה בתוכו נשקלת, אלא האשכול כולו.

אמרתי אשכול על דרך ההשאלה ובעיני רוחי עולה דמותו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול. איש חכם, פוליטיקאי מיומן, חסר אגו אישי שהוא מנת חלקם של רוב המנהיגים, בונה כלכלה בעבודת נמלים ועוזר לבניית צה"ל ללא רעשים וצלצולים. איש שמפלגות ויחידים נותנים בו אמון. אולי לאשכול של פעם חסרה החדות של קביעת מדיניות והולכת הממשלה כולה לקראתה. אבל לאותו ראש ממשלה חזוי יש גם האינטגרציה, גם העמדת ה"אנחנו" לפני "האני" וגם יכולת להתקדם אל מטרות שקבע בצעדים מדודים, בהרבה חוכמה ולא מעט אומץ.

ייתכן שהכל אוטופיה ובעולם שבו טוני בלייר כבה ואובמה, סרקוזי ומרקל עלולים להיעלם, אין ערובה שיצמח מנהיג מן הסוג שאני מציג.

מדוע דרוש מנהיג - זה ברור. על מנת להוביל מדיניות ולהשיג תמיכה במימושה. אבל האם בעולם המשתנה מול עינינו מכיכרות תחריר ועד תחקירים רבי היקף יצמחו אותם מנהיגים שלהם אנו מייחלים?*




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו