בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השוויון חשוב אבל אללה הוא אכבר

העיתונאי הערבי השמאלני קאסם זיד הוא אחד מני רבים שחזרו בתשובה בעשורים האחרונים. את מי שחושש ממהפכות - איסלאמיות פונדמנטליסטיות או פוליטיות - גם כאן, הוא מרגיע. רעות חולות כמו האי-שוויון מדאיגות אותו הרבה יותר

תגובות

נפגשנו לפני כ-35 שנים. קאסם זיד היה אז כתב בעיתון "על המשמר", לימד ערבית במוסדות החינוכיים בקיבוצי השומר הצעיר (שבאחד מהם למדתי אני אז) והיה מקורב מאוד לחוגי השמאל של המפה הפוליטית. הוא לבש ג'ינס וחולצות משובצות ודיבר עברית מליצית.

זמן קצר לפני ש"על המשמר" נסגר, בתחילת 1995, פוטר ממשרתו ואחר כך חזר בתשובה, עלה לרגל למכה והיה למוסלמי אדוק. בפגישתנו לפני כחודש, ציפיתי לראות את המורה הוותיק בן ה-74, מזוקן ולבוש בגלבייה. הוא בא לראיון בחליפה ועניבה ופניו מגולחים. "האיסלאם הוא דת מתונה וסלחנית ואין לה בגדי פולחן", הוא הסביר במשפט שהפך בהמשך השיחה למוטו.

עזובה מקדמת את פנינו באום אל-פחם. אין מדרכות. הולכי הרגל, רובם בני נוער, הנערים בבגדים מערביים והנערות בכיסוי ראש, הולכים בסמטאות, פחי האשפה עולים על גדותיהם. פה ושם זורם נחל ביוב. פרחים וגינון, אם יש כאלה, הם פרי יוזמה אישית של התושבים ונמצאים בחצרות פנימה. "יחסית מצבנו לא רע", אומר מארחי, קאסם זיד, "כי בכל זאת יש פה גבייה (של מסי ארנונה). המצב במקומות אחרים קשה הרבה יותר". הוא מעלה דוגמאות לאפליה וחוזר ואומר שוב ושוב, שיש רופאים ערבים טובים ואנשי היי-טק נהדרים. "דווקא העדר השוויון גורם לנו להצטיין", הוא אומר, "אבל זה נורא חבל. האפליה היא בעוכרי המדינה. הנוף האנושי במדינה לא יהיה מושלם בלעדי הערבים".

יש יהודים שפוחדים שהערבים יעלו עליהם במספר ויגרשו אותם מפה באמצעים דמוקרטיים.

"ליהודים יש הרבה פחדים לא מוצדקים. כאדם שמאמין בדו קיום, אני לא מקבל את הפחד הזה. במשך 63 שנים וחמש מלחמות, ערביי ישראל גילו לויאליות ממדרגה ראשונה. אני רוצה להרגיע את היהודים: שיעור הילודה אצל הערבים ירד מאוד ואין סכנה כביכול שהערבים יעלו עליהם במספר. הפחד עלול להיות מוצדק רק אם היהודים לא יחזירו את השטחים. אז תהיה פה מדינה דו לאומית וקאסם זיד יהיה ראש ממשלה".

מדאיג יותר שכוחות פונדמנטליסטיים איסלאמיים יעלו לשלטון, כמו ראאד סלאח.

"זה לא יקרה. אפילו במצרים הודיע האחים המוסלמים שלא יתמודדו על ראשות הממשלה ולא על הנשיאות. הם לא מעוניינים בשלטון. אין שום סיכוי שערבי, בין אם זה ראאד סלאח או קאסם זיד, יהיה ראש ממשלה. זה לא בראש מעיינינו".

אז מה בראש מעייניכם?

"אנחנו רוצים שוויון. שהיהודים יסתכלו עלינו בגובה העיניים. מה שקורה כאן עכשיו לא קרה אפילו בדרום אפריקה. אביגדור ליברמן דורש חוק נאמנות, אבל מי יכול לבחון לב וכליות? גם לפני ליברמן הרגשנו רע. זרקו עלינו כל הרעות החולות של החברה בישראל, ויש אפילו ביטויים כמו ?עבודה ערבית' שמבטאים את הבוז הזה".

כל אזרחיה

"אני רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה", מכריז זיד, ומוסיף: "גם אם אני לא אוהב לפתוח פצעים ישנים, אני רוצה לומר שאדמות משפחתי נמצאות במקום שבו הקימו את מושב היוגב. אינני טוען שצריך להוריד את הקיבוצים ואת המושבים שקמו על האדמות הללו, אבל צריך לפצות אותנו".

אתה לא מרגיש שייכות למדינת ישראל? בחדר האוכל בקיבוץ, נראית מאוד שייך.

"אני עדיין שייך, אבל המדינה לא נותנת לי את התחושה הזאת. אני שייך על אפם ועל חמתם של מי שרוצים לשלול ממני את ההרגשה הזאת. השייכות שלי הוא תוצאה של התמודדות".

בליל ה' באייר 1948 היית בן 11. מה אתה זוכר מאז?

"בלילה ההוא לא קרה הרבה, כי את המשולש קיבלה מדינת ישראל אחרי קום המדינה, בהסכם רודוס. עד אז היינו נתינים ירדנים. ההסכם גרם לנו להרגיש שהמלך עבדאללה בגד בנו. אחרי שעברנו לשלטון ישראל, היהודים קראו ברמקולים, שכל מי שיש לו נשק שיבוא למסור אותו אצל המוכתר וביקשו לשמור על השקט.

"אנשים פחדו מהשינוי. ברור שהייתי מעדיף שתוקם מדינה פלסטינית, אבל אנשים משלימים עם המציאות ויש גם יתרונות למדינת ישראל. במישור האישי האדם הערבי חי בכבוד, יש קצבת זיקנה, יש השלמת הכנסה, ואיש לא רעב ללחם. כבודי האישי לא נרמס, אבל לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אני מודאג ממערכת היחסים בין היהודים לערבים במדינה. עד שנות התשעים היו היחסים טובים יותר. הם הולכים ומידרדרים".

מי אחראי לזה?

"את הירייה הראשונה והאחרונה במאבק הזה ירו היהודים. יש גם ערבים שפוגעים בחיים המשותפים, אבל היהודים הם הרוב והם בשלטון".

באיזו מידה ישפיעו האירועים ברחבי המזרח התיכון על ערביי ישראל?

"לא ישפיעו בכלל. אני אומר במלוא האחריות, שהאירועים הללו לא יגרמו להקצנה בקרב ערביי ישראל. תירגעו קצת. המאורעות הללו לא נובעים מפאן ערביות וגם לא מאיסלאמיזציה, אלא מכך שהציבור במדינות הללו מאס בשחיתות המנהיגים. לחוגים המוסלמיים במזרח התיכון אין יומרה לתפוס את השלטון, והם רוצים להתמודד בבחירות, אבל לא על ראשות השלטון. אפילו אם יש להם שאיפה כזאת, צריך לזכור שמי שחולל את המהפכה במצרים הם חילונים, משתמשי פייסבוק וגוגל, ואלה לא ייתנו למפלגה בעלת גוון דתי להשתלט על המדינה שבה הם חיים. חשוב שמנהיגי המזרח התיכון יזכרו שאנשים מחפשים קודם כל כבוד ורק אחר כך לחם".

הרבה שנים התחבקת עם מדינת ישראל והיית מקורב לקיבוצי השומר הצעיר. היית קומוניסט ועכשיו הפכת למישהו אחר ואתה מתפלל חמש פעמים ביום. מה קרה?

"לא הייתי קומוניסט, לא הפכתי למישהו אחר ואני עדיין מקורב לקיבוצי השומר הצעיר".

שושלת הנביא

השעון מצלצל להזכיר לו את מועד התפילה, אבל הוא דוחה את הצעתנו להצטרף אליו למסגד. "נהגתי לקיים שלוש ממצוות האיסלאם גם קודם, וצירפתי אליהן גם את התפילה ואת העלייה לרגל", אומר זיד.

איך אתה מיישב את הסתירה בין השאיפה לשוויון לבין הדת?

"האיסלאם היא דת שמטיפה לשוויון בין נשים לגברים, ואלוהים שלח את הנביא מוחמד לכל הבריות. אם יש סיבה שהאיסלאם רואה בעצמו דת עדיפה על פני הדתות האחרות, הרי זה מפני שהנביא מוחמד הוא אחרון הנביאים. אלוהים שלח אותו כדי להשלים את מה שחסר בדתות האחרות, לא כדי לבטל אותן".

והג'יהאד?

"הג'יהאד הוא לא מהעקרונות היסודיים של האיסלאם. הג'יהאד הוא מאבק של אדם בעצמו, במובן המטאפורי, לאו דווקא כמלחמה בפועל נגד איזה אויב חיצוני. הג'יהאד הגדול שעליו מדבר מוחמד הוא מלחמת היום-יום ולא המלחמה בכופרים. אבל גם אם נסכים שהג'יהאד הוא מלחמת קודש, כל הסכמי השלום שחתמו מדינות ערביות עם ישראל מכובדים, ואם הפלסטינים יקבלו את זכויותיהם, לא תהיה מלחמה בארץ הזאת. העתיד טמון במשכילים ולא במנהיגים הדתיים".

היה פה אדם משכיל שעמד בראש מפלגה, וכשהוא נאשם בשיתוף פעולה עם חיזבאללה הוא ברח מהארץ כדי לא לעמוד למשפט.

"עזמי בשארה הוא אדם אינטליגנטי מאוד, אבל אני מסתייג ממנו ומדרכו. אין מקום לקיצוניות, ואם הוא סייע לחיזבאללה, הוא פסול בעיני. גם לחסן נסראללה, שמנסה לגייס סייענים מקרב ערביי ישראל, אני קורא לעזוב אותנו לנפשנו. יש לנו משימות חשובות יותר שנוגעות לאזרחותנו במדינת ישראל. למרות האפליה, אני מתנגד לבגידה במדינה. זו מדינת כל אזרחיה ואנחנו בתוכם".

הצירוף "מדינת כל אזרחיה" מעורר חלחלה בקרב רבים מהיהודים.

"אני לא אומר את זה כדי להקניט את היהודים, אבל זאת עובדה. בחלקת הארץ הזאת חיים שני עמים ואני רוצה להיות בה אזרח שווה זכויות".

לכן מצאת מפלט באיסלאם?

"האיסלאם אינו מפלט בשבילי. אני הרי בן לאחת המשפחות המוסלמיות העתיקות בעולם. משפחתי שייכת לשושלת של הנביא מוחמד".

אבל איך קרה שנהפכת פתאום למוסלמי מאמין?

"אין מוסלמי אתיאיסט. מי שמתכחש לקוראן ולנביא מוחמד, הוא לא מוסלמי בכלל, ומי שמוותר על קיום אחת המצוות, לא מתנער מהאיסלאם בגלל זה".

מתי התחלת להתפלל חמש פעמים ביום?

"לא היה לזה שום תאריך מיוחד. תיכננתי את זה זמן רב. אולי לא היה לי זמן לעשות את זה, אולי התעצלתי, אבל לפני עשרים שנה התחלתי להתפלל חמש פעמים ביום. אם יש לי זמן, אני הולך למסגד, ואם לא, אני מתפלל בבית. התפילה נמשכת פחות מחמש דקות ומותר לערוך אותה בכל מקום".

ב-2004 עלה זיד לרגל למכה, יחד עם אשתו סלווה. הוא הקיף את הכעבה ולדבריו, התרגש עד עמקי נשמתו. "כשראיתי מיליונים בתלבושת אחידה, אנשים רעבים לצדם של נסיכים ובעלי ממון, שכולם הולכים באותה גלימה ומתפללים לאותו אל, הרגשתי הרגשה שאין דומה לה בעולם כולו. שם, רק שם, הרגשתי שכולם באמת שווים".

דת חדשה

החוזרים בתשובה יוצאים לבלות ומתלבשים כמו חילונים

עזיז חידר, חוקר בכיר במכון ון ליר ובמכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, אומר שקאסם זיד אינו יוצא דופן. "מגמת החזרה בתשובה בקרב ערביי ישראל החלה כבר בשנות השבעים, בעקבות התבוסה במלחמת 1967 והאכזבה מהפאן-ערביזם, והיא התחזקה בשנות השמונים והתשעים", הוא אומר. "בין היתר, תרמה לכך האפשרות שנוצרה בתחילת שנות השמונים לעלות לרגל למכה, אבל גם קריסת הקומוניזם והאכזבה מהתנועה הלאומית הפלסטינית.

"מאפיין בולט של החזרה בתשובה בשנות התשעים הוא שהיא אינה קשורה בקיצוניות דתית. להפך, הרוב המכריע של החוזרים בתשובה הם אנשים בעלי דעות מתונות. זה שונה מראשוני החוזרים בתשובה בשנות השבעים, שהתאפיינו בקיצוניות דתית. הם מקבלים את האחר ואינם משתמשים בסימנים חיצוניים כמו לבוש כדי להבליט את דתיותם. קשה להבחין בינם לבין אחרים, וזה כולל גם את מי שעלה לרגל למכה: הם יוצאים לבלות, נוסעים לחופשות ועוסקים בספורט.

"רוב הצעירות שמכסות את ראשן מתלבשות כמו חילוניות ולפעמים אפילו בלבוש פרובוקטיבי. גם נשים שמתלבשות בלבוש דתי בוחרות בדרך כלל בבגדים צבעוניים ולא בצבעים כהים, כפי שרואים בארצות אחרות. יש ביניהן גם כאלה שאפילו אינן מכסות את ראשן. תופעה חדשה יחסית היא תפילת הנשים במסגדים. עד שנות התשעים לא התפללו נשים מוסלמיות בישראל במסגדים, אבל היום הן מתפללות במסגדים ברמדאן, בימי שישי, ויש מי שמתפללות מדי יום ביומו. זה איסלאם מודרני, או פוסט מודרני, שלא נודע כמותו בעבר.

"אחת התוצאות שיכולות להיות להתעוררות הלאומית והדמוקרטית בארצות ערב כיום היא היחלשות של התנועות האיסלאמיות ואולי היחלשותה של המגמה לחזרה בתשובה, והדבר תלוי בהתפתחויות הפוליטיות והחברתיות אחרי המהפכות".



קאסם זיד. אני עדיין שייך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו